האיסור על הפלות בארה"ב עלול לחזק את הכוחות השמרניים בישראל

אם החוק שאוסר על הפלות בארה"ב יעבור, ההגנה הפדרלית על הזכות של אישה להפסיק הריון לא תהא קיימת עוד וכל מדינה בארה"ב תוכל, באמצעות חקיקה מדינתית, לבטל את הזכות של נשים להפיל. כיצד מהלך כזה עשוי להשפיע זכותיהן של נשים על גופן במדינה, ואילו השלכות עלולות להיות לו בישראל?

"זה הזמן להחזיר את נושא ההפלות להחלטת נבחרי העם", כתב השופט סמואל אליטו בטיוטה של פסיקת בית משפט עליון בעניין המגבלות על הפלות שנקבעו במדינת מיסיסיפי. מהטיוטה, שהודלפה באופן חסר תקדים שבוע שעבר בתקשורת האמריקאית וחוללה רעידת אדמה, עולה כי יש רוב בביהמ"ש התומך באישור החוק במיסיסיפי, האוסר על הפלה מעבר לשבוע ה-15 להריון. בכך, תבוטל פסיקת הדגל הקבועה בפסק הדין רו נ' וייד משנת 1973, אשר עיגנה את ההגנה החוקתית על הזכות של נשים להפסיק את הריונן, ויבוטל פסק הדין "המרכזים לתכנון המשפחה נגד קייסי" משנת 1992, אשר אפשר לנשים להפסיק הריון עד לשבוע ה-24.

אם טיוטה זו אכן תהפוך לפסק דין, ההגנה הפדרלית על הזכות של אישה להפסיק הריון לא תהא קיימת עוד וכל מדינה בארה"ב תוכל, באמצעות חקיקה מדינתית, לבטל את הזכות של נשים להפיל. ההערכה היא כי מתן חופש כמעט מוחלט למדינות בנושא עיצוב מדיניות ההפלות בשטחן, יוביל לתוצאה לפיה כ-25 מדינות בארצות הברית יגבילו באופן משמעותי את האפשרות להפיל או יאסרו אותה לחלוטין, לרבות מקרים בהם ההריון הוא תוצאה של אונס (כפי שכבר מסתמן לדוגמא באוקלהומה). בנוסף למגבלות אלו, ההערכה היא כי במדיניות רבות, כדוגמת טקסס, מיסיסיפי ולואיזינה - בהן כבר החלה מגמת צמצום מקרים המאושרים להפלה- המרפאות בהן ניתן לבצע הפלה חוקית ייאלצו להיסגר וכך מספר ההפלות, גם אלו שייתפסו לגיטימיות במדינות אלו, יצטמצם עוד יותר.

כבר ברור כיום כי מדינות כגון ניו יורק, קולורדו ואילינוי - המגדירות עצמן כמגנות על האוטונומיה ועל הזכות של נשים על גופן - לא רק יותירו את האפשרות להפיל בשטחן, אלא גם ייערכו להתמודד ולסייע לנשים המבקשות להפיל, אשר יגיעו ממדינות הדרום. אולם, סביר להניח כי לרבות מהנשים לא תהיה אפשרות להגיע למדינות אלו, הן מטעמים כלכליים והן מטעמים של ביטחון פיזי ובריאותי. כך למשל, סביר להניח כי נשים מלואיזינה יהיה קושי להגיע לאילינוי, המדינה הקרובה אליהן, אשר נסיעה אליה כרוכה במסע של מעל 2,000 ק"מ נסיעה. קשיים אלו עלולים להיות מכריעים יותר עבור נשים שידן אינה משגת, נערות ועוד.

חשוב להדגיש כי הסטטיסטיקה כיום מלמדת כי כרבע מהנשים בארצות הברית עוברות הפלה עד גיל 45, כאשר 75% מהן הינן נשים המשתכרות שכר נמוך. ההשלכות על היעדר הנגישות להפלה עלולות להיות מיידיות, שכן אחד החששות המרכזיים הוא לעלייה במקרי המוות על רקע הריון, שגם כך גבוה במיוחד בארצות הברית ביחס למדינות המערביות.

מעבר להשלכות של ביטול הלכת רו נ' וייד על נשים והזכות על גופן, ביטול החוק יהווה גם הוכחה ניצחת לכך כי בחירתם של שופטים שמרניים הוא צעד מכריע בהפיכת השמרנים בארצות הברית לכוח משפיע על החברה האמריקאית, באמצעות  בית המשפט העליון, ללא קשר לשאלת הרוב שלהם בקרב כלל האוכלוסייה. כך, השופט אליטו, אשר מונה על ידי הנשיא בוש, שימש כשופט בית המשפט לערעורים, בטרם מונה לעליון ובכובעו זה כתב את פסק הדין קייסי נגד המרכזים לתכנון המשפחה שאסר על הפלה. בית המשפט העליון הפך פסיקה זו בשנת 1992 וחיזק את הלכת רו נגד וייד. עתה, כשאליטו מחזיק בשרביטו כשופט בית המשפט העליון, לצד שופטים שמרנים (אשר שלושה מהם מונו זה מכבר במהלך כהונתו של הנשיא לשעבר טראמפ), יש ביכולותו של אליטו להשלים את המהלך ולהוביל לביטול פסק דין קייסי.

מעבר להרכבו של בית המשפט העליון האמריקאי ולהשלמת המהלך השמרני, לפסק הדין יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת גם על הפרשנות השיפוטית של זכויות יסוד, בהן עיקרון הפרטיות מתוך התיקון התשיעי לחוקה, שהינו סעיף סל לזכויות. אחת השאלות שעולות היא, למשל,  האם לאחר ביטול פסק הדין והזיקה בין האפשרות להפיל לבין הזכות לפרטיות, ניתן יהיה להגן על  פרטיותן של נשים בחיפוש דיסקרטי אחר מקומות להפלה, ומה תהא מידת השליטה של כל מדינה על האזרחיות שלה, כמו השימוש בתרופות שהוזמנו או היציאה למדינה אחרת לטובת הפלה. שאלה נוספת היא האם תבוטל הפרשנות כי הזכות להפלה היא חלק מהזכות להליך הוגן (במסגרת תיקון מספר 14 לחוקה), כפי שהכיר פסק הדין קייסי.

להשלמת התמונה חשוב לציין כי בעוד שבקרב הפוליטיקאים ניצבת סוגיית לגיטימיות ההפלות כסוגיה מרכזית, מסקרי דעת קהל חוזרים ונשנים עולה כי רוב מתמיד תומך בזכות הנשים על גופן ובהתרת האפשרות של נשים להפלה. כך, מסקר שנערך שבוע שעבר על ידי הוושינגטון פוסט עולה כי 54% תומכים בהותרת פסק דין רו נ' וייד על כנו לעומת 28% בלבד אשר תומכים בהפיכתו).

מהתפתחות אפשרית זו בארצות הברית, קשה יהיה לגזור משמעות ישירה ומיידית על המתרחש בישראל. אולם, ניתן לשער כי מספר מגמות המתרחשות ממילא בישראל, עלולות לקבל רוח גבית.

כך למשל, יש שיאמרו כי הצלחתו של הנשיא טראמפ להרחיב את מקומם של הרוב השמרני בבית המשפט העליון ולבסס את מעמדם, מבטאת היטב את השאיפה ההולכת וגוברת כיום בקרב חלק מהפוליטיקאים להגדיל את מספר השופטים בעלי תפיסת עולם שמרנית בבית המשפט העליון בישראל. מאמץ זה, אף אם אינו ניתן לביטול, עדיין לא תורגם בפועל לשינוי ממשי של מגמות הפסיקה, שכן בניגוד לארצות הברית, בפסיקותיו של בית המשפט העליון אין הלימה מוחלטת בין תומכי מינוי השופט המסוים לבין פסיקותיו בפועל.

הדהוד נוסף ואולי קרוב יותר למציאות הפוליטית בישראל, הוא המתח הקיים כיום בין חובתו של בית המשפט העליון להעניק פרשנות לזכויות חוקתיות לבין תפיסת תפקידו של בית המשפט בין רשויות השלטון האחרות. כך, יהיו שיבקשו להיאחז בפסיקתו של השופט אליטו המבקשת להחזיר את ההכרעה לבתי המחוקקים בסוגיה כה מהותית בשיח הציבורי האמריקאי כביקורת חוקתית שמרנית שראוי לאמץ במקרים בבוא בית המשפט העליון הישראלי לפרש חקיקה.

מחוץ לעולם המשפט, השפעה אפשרית נוספת היא רוח גבית לתנועה השמרנית ההולכת וצוברת תאוצה בישראל בשנים האחרונות. התפיסות השמרניות כיום בישראל כמעט אינן עוסקות בהיבטים של זכות האישה על גופה ברמה המשפטית, שכן לנשים בישראל אין זכות להחלטה אוטונומית על הפסקת היריון בלתי רצוי, אלא רק זכות להתייצב בפני ועדה מנהלית להפסקת הריון. בהתאם לכך, ישראל היא אחת המדינות המערביות היחידות בהן אמצעי מניעה אינן חלק מסל התרופות, על אף בקשות חוזרות ונשנות המוגשות כל שנה מצד ארגוני נשים. על אף שסוגיה זו עדיין לא עומדת בלב ליבו של הויכוח הציבורי הישראלי, עם זאת, בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת תנועת שמרנות ישראלית חדשה, שמזדהה כתנועת־נגד אינטלקטואהלית המבקשת להגדיר מחדש את עקרונות השוויון המגדרי והפלורליזם המקובל בקבוצות השונות בחברה ומציבה חזון חברתי חלופי לזה אשר עוצב על ידי כוחות ליברליים בחברה. כך למשל, חלק מהעמדות השמרניות מחזקות הדרת נשים בשם צניעות וערכי המשפחה ושוללות על הסף את התפיסה כי הדרה והפרדת נשים פוגעת בשוויון. לא מן הנמנע כי הצלחת כוחות שמרניים בארצות הברית לבטל את הלכת רו נגד וייד, עלולה לתת רוח גבית לכוחות אלו, ולחזק את רוחן וכוחן להמשיך ולהעמיק את אחיזתן גם בחברה בישראל. גם לאור זאת, וגם מתוך הזדהות וסולידריות עם הנשים בארה"ב, יש לקוות כי עד יוני 2022 טיוטת פסק הדין תשתנה.