תשעה שיפורים בשיטת המשטר בישראל - ועוד אחד לשעת חירום

יום העצמאות, היום שבו אנחנו חוגגים את יום הולדת למדינת ישראל, הוא הזדמנות מצוינת לבדוק מהם התיקונים הנחוצים לדמוקרטיה שלנו, או במילים אחרות, למשטר בישראל. פרופ' גדעון רהט וד"ר אסף שפירא מביאים 10 הצעות, חלקן מונחות על השולחן כבר כמה עשורים וחלקן חדשות יותר, שיכולות לחולל פלאים, לחזק את הקשר עם הבוחר ואף להביא ליותר יציבות ומשילות

flash 90

ערב יום העצמאות הוא הזדמנות מצויינת לחשוב על התיקונים הנחוצים לדמוקרטיה שלנו, או אם תרצו למשטר בישראל. חלק מהרעיונות שלפניכם נמצאים על השולחן כבר כמה עשורים, וחלק חדשים יותר, כולם לפי הערכתנו יוכלו לחולל פלאים, לחזק את הקשר עם הבוחר ואף להביא ליותר יציבות ומשילות.

1. אימוץ שיטת בחירות יותר אישית

מדובר בשיטה המכונה שיטה רשימתית חצי פתוחה: כל אזרח ואזרחית יוכלו, בנוסף להצבעה לרשימת המועמדים המועדפת עליהם (כנהוג היום), לסמן מספר מועמדים (למשל עד 5) שהם רואים אותם כראויים לייצגם בכנסת. מועמדים שיעברו סף קולות מסוים שייקבע בחוק "יוקפצו" במעלה הרשימה, ואף יוכלו להיבחר לכנסת גם אם מיקומם ברשימה המקורית היה נמוך.

2. אימוץ שיטת בחירות אזורית

בכל מדינה, לרבות ישראל, יש הבדלים בצרכים של המרכז והפריפריה. עד כדי כך שבישראל חלק ניכר מהבעיות הביטחוניות אופייני רק לחלק מהמדינה ולא לכולה. לכן, הגיע הזמן לאמץ אזורי בחירה. כך לדוגמה, במקום מחוז בחירה אחד בן 120 נציגים, יש לחלק את הכנסת לכעשרה מחוזות, ובכל אחד מהם ייבחרו בממוצע 10 נציגים לכנסת (המספר המדויק ישתנה לפי מספר בעלי זכות הבחירות בכל מחוז).

אימוץ מרכיבים אזוריים ואישיים בשיטת הבחירות לכנסת יחזק את הקשר בין הבוחר לנבחר וישרת עקרונות דמוקרטיים, כמו שקיפות, אחריותיות וייצוגיות. הוא מוצדק גם במבט השוואתי: ישראל היא הדמוקרטיה היחידה החברה ב-OECD שאין בה לא מרכיב אישי ולא מרכיב אזורי בשיטת הבחירות.

3. חיזוק יכולת הבקרה והפיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת

לשם כך, יש לצמצם את החקיקה הפרטית (שרובה המוחלט אינו מאושר), ובמקביל לחזק את כלי הפיקוח והבקרה של הכנסת, בעיקר בוועדות הכנסת. לדוגמה, יש לאמץ נוהל שיאפשר לוועדות הכנסת לקיים שימועים בנושאים מוגדרים ולהזמין אליהם מומחים ואת אנשי הרשות המבצעת (כיום אין בנמצא נוהל מסודר לעריכת שימועים כאלה, עריכתם ואופיים נתון לשיקול דעתו הלבעדי של יו"ר הוועדה, ובפועל הם כמעט ולא מתקיימים). כך תוכל הכנסת למלא את תפקידה נאמנה למען האזרחים.

4. הגדלת הכנסת למספר המותאם לגודל האוכלוסייה – כ-200 חברים

מספר חברי הכנסת כיום קטן מאוד בהשוואה לפרלמנטים במדינות אחרות ולתפקידים שהיא ממלאת. למעשה הוא נשאר זהה מאז הכנסת הראשונה, אף שאוכלוסיית המדינה גדלה פי יותר מ-15. התוצאה היא שחברי הכנסת מתקשים מאוד למלא את תפקידם. למשל, חברי כנסת רבים חברים ב-3 ועדות ומעלה של הכנסת, ואינם יכולים להתמקד בענייניה של אף אחת מהן. תוצאה שלילית אחרת היא הגדלת הממשלה, בשל הנטייה "לקנות" את תמיכתם של חברי כנסת בודדים בממשלה באמצעות משרות שרים וסגני שרים מיותרות. תופעה זו צפויה להצטמצם משמעותית בפרלמנט גדול הרבה יותר (כי העוצמה והחשיבות היחסית של כל חבר כנסת תקטן).

אם לא יוגדל מספר חברי הכנסת, יש לחוקק חוק נורבגי מלא, שיחייב את כל השרים וסגני השרים להתפטר מהממשלה. רק כך נזכה לראות מספיק חברי כנסת שעובדים עבורנו "במשרה מלאה".

5. חקיקת חוק יסוד: החקיקה, שיעגן את הליכי החקיקה וימסד את ההיררכיה בין חקיקה רגילה לבין חוקי יסוד

במצב הקיים, שבו חוקי היסוד משוריינים לכל היותר ברוב של 61 ח"כים, כל קואליציה יכולה בקלות לתקנם. התוצאה היא שכללי המשחק המשטריים הפכו ל"פלסטלינה", שפוליטיקאים מעצבים כל העת בהתאם לאינטרסים המידיים שלהם. חקיקת חוק יסוד: החקיקה, שבעים ושתיים שנה לאחר "החלטת הררי" שיצרה את המעמד של חוק יסוד, תשים קץ לנוהג הפסול הזה. היא תעניק להם סוף סוף מעמד מכובד ומשוריין, כמו בדמוקרטיות אחרות.

6. ביזור סמכויות רבות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי

השלטון המקומי יכול לטפל הרבה יותר טוב בסוגיות רבות, כפי שלמדנו בקורונה, ולו משום שהוא גם מכיר טוב יותר את הצרכים של תושביו.

7. במקביל, חיזוק הדמוקרטיה בשלטון המקומי עצמו

ראשי העיר חזקים, וטוב שכך – אבל מולם צריכים להתייצב חברי מועצה בעלי משאבים של ידע, זמן והכשרה, שיוכלו לסייע לראש העיר ולפקח עליו. לשם כך צריך גם להעניק לחברי המועצה גמול כספי – כיום רובם ממלאים תפקידם בהתנדבות. צריך גם להעניק להם כלים לביצוע עבודתם – למשל לחזק את ועדת הביקורת במועצה, לההעניק להם ייעוץ וסיוע משפטי במקרי הצורך, להגדיר מעמד רשמי של "יור אופוזיציה (בדומה לכנסת) ועוד.

8. חיזוק המפלגות – כך שהן יהיו יותר מאשר פלטפורמה למנהיגים

יש צורך בדמוקרטיה פנים-מפלגתית אמיתית, שאינה מתמצה רק בבחירת המנהיג והמועמדים, אלא כוללת השתתפות הציבור בחיי המפלגה במגוון רחב של אופנים – קמפיינים, תרומות, דמוקרטיה דיונית, פעילות אידיאולוגית, שיתוף פעולה עם קהילות וארגוני חברה אזרחית שונים ועוד.

9. ניתוק הקשר בין העברת התקציב לפיזור הכנסת

מדובר בהמצאה ישראלית ייחודית, ואנחנו כבר יודעים שהיא לא מונעת סחטנות בעת גיבוש התקציב ולא מקלה על העברתו (הרי הכנסת לא מהססת בשנים האחרונות לפזר את עצמה).

ואם כלו כל הקיצין, ולא מצליחים להקים ממשלות, כלל פשוט יפתור זאת:

10. בהתאם להצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ראש הרשימה הגדולה יוכר כראש הממשלה לאחר הבחירות, ולא יזדקק להצבעת אמון בכנסת

ניתן יהיה להחליף אותו (כנהוג כיום) באמצעות הקמת ממשלה חליפית בתמיכת 61 ח"כים או יותר.