צו השעה: מקלט זמני לפליטים מאוקראינה

הסירוב של ישראל לתת כתף למאמץ הבין-לאומי ולארח פליטים אוקראינים שנמלטו מהמלחמה, גם אם אינם זכאי חוק השבות, אינה עומדת בשום נורמה הומניטרית בסיסית. גם להחזיר פליטים למדינות שכבר מוצפות בהם עשוי לסכן אותם

למעלה משלושה וחצי מיליון אזרחים אוקראינים ברחו משטחה של אוקראינה בארבעת השבועות שחלפו מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה. מבחינת המשפט הבינלאומי, אזרחים אלה זכאים להגנה כפליטים מכוח אמנת הפליטים של 1951 (אליה ישראל הצטרפה בשנת 1954) או להגנה קבוצתית זמנית מכוח עקרונות כלליים במשפט הבינלאומי. ואכן, האיחוד האירופי הכריז ב-4 למרץ 2022 על כל מבקשי המקלט האוקראינים כזכאים להגנה קבוצתית זמנית בשטחו. המשמעות היא שכל אזרח אוקראיני שנמלט מהמדינה יוכל לקבל אשרת שהייה בשטחה כל אחת ממדינות האיחוד, לפי בחירתו או בחירתה, לפרק זמן הנע בין שנה לבין שלוש שנים, כמו גם היתר עבודה, גישה לשירותים סוציאליים, למוסדות חינוך ולטיפול רפואי. מדינות האיחוד לא הטילו מכסה על מספר הנכנסים לשטחן, ובפולין לבדה שוהים כבר יותר מ-2 מיליון פליטים.

על רקע עוצמת המשבר וממדיו, מדיניות ישראל ביחס לכניסת אזרחים אוקראינים לשטחה מצטיירת ככזו שלא מפנימה לגמרי את חומרת המצב באירופה, ומבוססת על הבחנות מפוקפקות מבחינה משפטית ומוסרית. במקום לפתוח את השערים לאזרחים אוקראיניים אשר זכאים להיכנס באופן כמעט חופשי לשטחנו בימי שגרה על בסיס הסכם הפטור מוויזות בין שתי המדינות משנת 2010, ישראל סגרה באופן חלקי את שעריה ומציבה מכשולים, לרבות קביעת הגבלה כמותית על מספר הנכנסים שהוגדלה כבר פעם אחת על-ידי שרת הפנים - וייתכן שתוגדל שוב - ובחינה מדוקדקת של חריגות עבר מפרקי הזמן שהותרו לשהייה כתיירים מצד אוקראינים שנכנסו לישראל.

גם אם טענת משרד הפנים כי ההסכם מ-2010 מאפשר כניסה ארצה רק לצורכי תיירות תתקבל – אם כי ניתן לציין כי בדיון שהתקיים השבוע בבג״צ השופטים הקשו על נציג הפרקליטות בנושא זה – ספק רב אם ההבחנות שהמשרד מחיל בין אוקראינים המבקרים בני משפחה (בהם המשרד מכיר כתיירים) לבין אוקראינים המבקרים חברים או מכרים אחרים (בהם המשרד אינו מכיר כתיירים) מחזיקות מים. ניתן להניח ברמה גבוהה של סבירות, כי לאור סל ההטבות הנדיב שמדינות האיחוד האירופי נותנות לפליטים האוקראינים והיעדר סל דומה בישראל לאזרחים אוקראינים שאינם זכאי חוק השבות, הרי אלו שיחליטו להגיע בכל זאת לישראל, יעשו כן בגלל קיומם של בני משפחה או מכרים בארץ. אם בג״צ יפסול בסופו של דבר את ההבחנות בין ביקור בני משפחה לביקור מכרים,  הרי שבסופו של דבר, ישראל תמצא עצמה מאפשרת כניסה לשטחה של רוב רובם של הפליטים המבקשים להגיע אליה, אך תצטייר עדיין כמי שלא עמדה לצדה של אוקראינה בשעתה הקשה והערימה קשיים מיותרים בדרכם של אזרחיה אל עבר מקלט זמני.

מעבר לחובות הנובעות מהסכם הפטור מוויזות, ישראל מחויבת לפעול כלפי מבקשי המקלט גם בהתאם להתחייבויותיה מכוח דיני הפליטים. כלומר, היא אינה יכולה לגרש אזרחים אוקראינים בחזרה למדינתם בעת הנוכחית. ככל שמדובר באזרחים אוקראינים שהגיעו לישראל לאחר ששהו קודם בשטחה של מדינה שלישית בטוחה, ישראל יכולה להחזירם, מבחינה עקרונית, לאותה מדינה. אך עליה יהיה להביא בחשבון את העובדה כי ככל שמספרי מבקשי המקלט בשטחן של אותו מדינות יגדל, כך יקשה על מערכות הרווחה שלהן לתת מענה לצרכים של אוכלוסיות פגיעות: למשל, אנשים עם מוגבלויות, ילדים, משפחות חד-הוריות במצבי עוני, קשישים ונשים העלולות להיות קורבנות פוטנציאליים לסחר בבני אדם. עצם שליחתם של אנשים פגיעים למדינות ״מוצפות״ בפליטים עשוי להיחשב כהפרת מחוייבותיה של ישראל לא לחשוף מבקשי מקלט ליחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל.   

חשוב להדגיש בהקשר זה, כי דיני הפליטים של המשפט הבינלאומי אינם מחייבים את ישראל לאפשר לפליטים להשתקע באופן קבוע בשטחה. דינים אלה נועדו לאפשר למבקשי מקלט מחסה זמני עד שיעבור זעם והם יוכלו לחזור לשטחם. ביחס לפליטים האוקראינים, אין כל אינדיקציה בשלב זה כי מדובר במספר גדול במיוחד, אשר לא יוכלו לחזור לביתם באוקראינה בעתיד (להפך, בחלק גדול מהמקרים, הפליטים הותירו בני משפחה ורכוש מאחוריהם באוקראינה), או כי רבים מאלו שהם זכאי חוק השבות לא מעוניינים בכלל להשתקע בישראל. לא ברור לכן על מה מתבססים אלה הסבורים כי מתן אשרות לשהייה קצרה בישראל תשפיע על הרכבה הדמוגרפי של המדינה.

ובכל מקרה, החזרת פליטים לשטחן של מדיניות שאימצו מדיניות נדיבה בהרבה ביחס לפליטים, עקב סירובה של ישראל לתת כתף למאמץ הבינלאומי ולארח לזמן קצר פליטים (שאינם זכאי חוק השבות), אשר יש להם ככל הנראה רשת תמיכה מסוימת בישראל - אינה מתיישבת עם הציפייה לסולידריות בינלאומיות ולפעולה לפי נורמות הומניטרית בסיסיות בעת הנוכחית. 

המאמר פורסם לראשונה ב-N12