"השמרן שהיה רפורמטור גדול": נפרדים מהשופט אליעזר גולדברג ז"ל

חוקר המכון פרופ' מוטה קרמניצר סופד למבקר המדינה ושופט בית המשפט העליון לשעבר אליעזר גולדברג: "היה שופט מקצועי לעילא ולעילא, שהוביל מהפכות חשובות ונודע בגישתו הבלתי מתפשרת בכל הנוגע להגנה על טוהר המידות בשירות הציבורי ולמאבק בשחיתות השלטונית"

flash 90

השופט אליעזר גולדברג ז"ל מילא בחייו תפקידים ציבוריים רבים. הוא ישב לכס השיפוט בערכאותיה השונות של מערכת המשפט, החל מבית המשפט לתעבורה משנת 1964, ובהן בית המשפט העליון, בו כיהן מ-1983 ועד 1998. הוא עמד בראש (והיה חבר) וועדות ממלכתיות, ממשלתיות ותחיקתיות שונות . לאחר שפרש מכס השיפוט לגמלאות, היו אלה "גמלאות" מאד פעילות. הוא כיהן כמבקר המדינה, ואחר כך כנציב תלונות הציבור על שופטים. עד פטירתו, כיהן השופט גולדברג כיושב-ראש הועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, שאמורה לדון, בין היתר, במינויי ראשי מערכות הביטחון, ביטחון הפנים והבנק המרכזי. אין שני לו במגוון תפקידי הביקורת השונים שמילא.

הוא היה שופט מקצועי לעילא ולעילא, שתרם לפיתוח המשפט הישראלי בענפיו השונים, בפסקי דין קצרים, על טהרת הענייניות וההנמקה המשפטית הנקייה.

הוא היה בעל השקפה לאומית-ציונית, אך לא ראה כל ניגוד בינה לבין הצורך לחזק את ההגנה על זכויות האדם באמצעות ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, כפי שפסק בפרשת בנק המזרחי (בה הכריע בית המשפט לטובת ביקורת כזו). 

ניתן היה להתרשם שמדובר בשופט שמרן. אולם, לאמתו של דבר היה רפורמטור גדול, שהוביל מהפכות חשובות, הן במשפט הפלילי הדיוני, והן במשפט הפלילי המהותי. הוא עמד בראש הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר שמונתה על ידי שרי המשפטים וביטחון הפנים, ליבאי ושחל, בשנת 1993 (היה לי הכבוד להיות חבר בוועדה). הוועדה הפכה בהמלצותיה משנת 1994 שהתקבלו בחקיקה (1996) את המשפט החוזר ממוסד חסר משמעות למוסד משמעותי. יש להודות כי השפעת השינוי בחוק לא הייתה מלאה, אולם התיקון לחוק יצר אפשרות ממשית לגישה חדשה. העובדה ששופטי בית המשפט העליון לא מימשו באופן מלא את הפוטנציאל הזה אינה יכולה להיזקף לחובת הוועדה והמחוקק. 

באותו דו"ח נקבעו קביעות חשובות, אולי מהפכניות, לעניין קבילות הודאות שנמסרו מחוץ לכותלי בית המשפט – אחת מנקודות התורפה של השיטה המשפטית שלנו. הדו"ח עמעם את זוהרה של ההודאה שנחשבה עד אז כמלכת הראיות. כן נקבע, בניגוד לתפיסה הרווחת, כי הלחץ שבעצם קיומם של מעצר וחקירה עלולים להביא חף מפשע להודות בעברה שלא עבר. המלצה מרכזית של הדו"ח הייתה להנהיג תיעוד מלא (קולי וחזותי) של חקירות חשודים. מדובר בהמלצה שאין ערוך לחשיבותה, שיש להצטער על הקצב האיטי שבו היא מתממשת.

הוא עמד גם בראש הוועדה לבחינת דרכי הבניית שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין, ששינתה באורח יסודי את הליך גזירת הדין, והפכה אותו למובנה ומודרך, באופן שיש בו כדי לצמצם העדר אחידות בענישה של מקרים דומים. לפני דו"ח הוועדה וחוק העונשין שתוקן בעקבותיו, תחום השיקולים לענישה היה פרוץ לחלוטין, ולא הייתה כל הנחייה מטעמו של המחוקק בדבר אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהטלת ענישה. בעקבות הדו"ח של הוועדה קבע המחוקק בשנת 2012 כי העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. נקבע גם כי בית במשפט רשאי להחמיר בעונש לצורך הרתעה אישית או הרתעת הרבים אך רק בתוך מתחם העונש ההולם, ואין הוא רשאי לחרוג ממנו לחומרה. מדובר בקביעה עקרונית רבת חשיבות, שמחזקת את עקרון האשמה במשפטנו ומגבירה את ההגנה על כבוד האדם.

הוא נודע בגישתו הבלתי מתפשרת בכל הנוגע להגנה על טוהר המידות בשירות הציבורי ולמאבק בשחיתות השלטונית. הוא היה שותף להחלטות בג"ץ בענייניהם של גנוסר, דרעי ופנחסי, לפיהן מינוי לתפקיד בכיר כמו מנהל כללי של משרד ממשלתי או אי פיטורין של שר וסגן שר של מי שנמצאים תחת עננה פלילית כבדה (גם ללא הרשעה בפלילים) היא בלתי סבירה באורח קיצוני, בלתי חוקית ויש לבטלה. גם כמבקר המדינה הוא התמיד בגישה זו: לא היסס להתעמת עם ראש הממשלה אריאל שרון, והיטיב לעמוד על הסכנה שבמינויים פוליטיים. באותה רוח, הוא הטיל את כובד משקלו כדי למנוע את מינויו של משה אדרי למפכ"ל המשטרה. יהי זכרו ברוך ומורשתו נצורה בלבבות.