מלחמת רוסיה אוקראינה: התשובות לכל השאלות

האם ניתן לנקוט בהליכים משפטיים כנגד רוסיה, אילו מחירים היא צפויה לשלם מול הקהילה הבינלאומית, וגם מה עומד מאחורי הסכסוך המדמם רב השנים שהוביל למלחמה הנוכחית?

מתי הוקמה המדינה אוקראינה וכיצד נקבעו גבולותיה?

אוקראינה המודרנית זכתה לעצמאותה בשנת 1991 עם התפרקות ברית המועצות, והקמת חבר העמים. גבולותיה של אוקראינה, עם הקמתה, נותרו זהים לגבולותיה כאשר היתה חלק מברית המועצות.

עם הקמת אוקראינה נותר בה מאגר הנשק הגרעיני שהציבה בה ברית המועצות. למעשה, בשטח אוקראינה היה מאגר הנשק הגרעיני השלישי בגודלו בעולם (לאחר ארצות הברית, וברית המועצות).  בפועל, השליטה בכלי הנשק נותרה בידי רוסיה, שבידיה היו הקודים הסודיים שאפשרו את הפעלת הנשק הגרעיני.

בשנת 1994 נחתם מזכר בודפסט אשר בו הסכימה אוקראינה להצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ולהשמיד את כל הנשק הגרעיני שבתחומיה. בתמורה לכך, ערבו רוסיה, ארצות הברית ובריטניה לגבולותיה של אוקראינה, והצהירו שלא יתערבו בנעשה בשטחה.

מה הם שורשי הסכסוך הרוסי-אוקראיני?

ביסוד הסכסוך הרוסי אוקראיני עומדות כמה סוגיות. ראשית, באוקראינה קיים מתח בין החלק המערבי של אוקראינה, המיושב ברובו באוקראינים, לבין מחוזות מסויימים בחלק המזרחי של אוקראינה, המיושבים ברובם ברוסים. כל עוד היתה ממשלת אוקראינה בעלת ברית קרובה של הרוסים, לא היה מתח זה בעייתי במיוחד בעיני הרוסים.

אלא שבמהלך השנים מאז זכתה לעצמאות, ביקשו כוחות שונים באוקראינה לקרב אותה למערב, ולהתנתק בהדרגה מקשריה עם רוסיה. שיאו של התהליך היה בראשית שנת 2014, עת התקוממו האוקראינים ב"ארועי יברומאידאן" כנגד השלטון הפרו רוסי של נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ', והצליחו להחליף את שלטונו בשלטון פרו מערבי. החלפה זו היתה לצנינים בעיני הרוסים, שכן רוסיה תפסה מאז ומעולם את אוקראינה, שהיא אחת המדינות הגדולות באירופה, כחלק מתחום ההשפעה הרוסי.

לרוסים יש גם אינטרסים גיאופוליטיים וכלכליים חשובים באזור אוקראינה המהווה, מבחינה היסטורית, גשר ישבתי בין רוסיה לאירופה. זיקה היסטורית מיוחדת יש לרוסיה ביחס לגבי חצי האי-קרים ובסבסטפול בה עוגן צי הים השחור הרוסי. רוסיה סיפחה אזורים אלה לשטחה כבר בשנת 2014.

כיצד התחיל העימות הצבאי בין רוסיה לאוקראינה?

השלב הראשון בעימות היה פלישתה של רוסיה לחצי האי קרים, תקופה קצרה לאחר הפלת שלטונו של ינוקוביץ. פלישה זו, שלא קדמה לה כל התגרות מצידה של אוקראינה, הוצדקה על ידי הרוסים בכך שחצי האי קרים היה טריטוריה רוסית, אשר ניתנה לקרים  בשנת 1954, כמחווה לרגל שלוש מאות שנה לאיחוד רוסיה ואוקראינה.

בסוף פברואר שנת 2014, פלשו כוחות רוסיים וכוחות בדלנים רוסיים לקרים, והשתלטו עליה במהירות. כמה שבועות לאחר מכן נערך בחצי האי משאל עם, ובו הצביעו למעלה מ 96% מהמשתתפים לטובת פרישה מאוקראינה והצטרפות לרוסיה. בעקבות זאת, סופחה קרים לרוסיה.

רוב מדינות העולם רואות בהשתלטות הרוסית על קרים "כיבוש" לא חוקי, והפרה של המשפט הבינלאומי. במרץ 2014 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה על פיה אין כל תוקף חוקי למשאל העם בקרים, וכל שינוי בגבולות אוקראינה בטל.

כמו כן, שורה של מדינות הטילו סנקציות כלכליות על רוסיה בעקבות סיפוח קרים. הסנקציות כללו: איסור על סחר עם קרים, מגבלות פיננסיות על כמה גופים בנקאיים רוסיים, וכן הגבלת תנועה והקפאת נכסים מסוימים.

מחוז דונבאס והרפובליקות הפורשות: בעקבות ההשתלטות הרוסית על חצי האי קרים, החלו תושבים רוסים במחוזות דונייצק ולוהנסק (הקרויים ביחד "אזור דונבאס") באוקראינה בהפרות סדר. רוסיה ניצלה את המצב, ובתמיכה של "מתנדבים" רוסיים, וסיוע חומרי מרוסיה, הוקמו "הרפובליקה של דונייצק", ו"הרפובליקה של לוהנסק" (להלן – הרפובליקות הבדלניות) המבקשות להתנתק מאוקראינה. החל מאוגוסט שנת 2014 התנהלו באזור דונבאס קרבות שבהם ניסתה אוקראינה, ובתחילה אף הצליחה, להשתלט מחדש על רוב שטחי המחוזות ה"בדלניים". על מנת למנוע הפסד לרפובליקות הבדלניות, הזרימה רוסיה כוחות ניכרים לרפובליקות הבדלניות, וכן הגבירה את הסיוע להם. בספטמבר 2014 נחתם הסכם מינסק שנועד להביא להפסקת אש. על פי הסכם מינסק, התחייבה אוקראינה למתן אוטונומיה למחוזות הבדלניים, וכן חסינות לראשי הבדלנים, תמורת הפסקת הלחימה.

הפסקת האש לא החזיקה מעמד זמן רב. למעשה, מאז 2014 מתנהלת לחימה במחוז דונבאס, בעצימות משתנה. כמעט שלושים ניסיונות להגיע להפסקת אש בלחימה החזיקו מעמד תקופות קצרות בלבד. על פי ההערכות, בשני הצדדים אבדו יחד כ 20000 איש עד לראשית חודש פברואר 2022.

מה קרה לאחרונה שהביא לפלישה הרוסית לאוקראינה?

כפי הנראה, התוכנית של רוסיה בראשות הנשיא פוטין לפלוש לאוקראינה נבעה מרצונו להבטיח שאוקראינה לא תצטרף לברית נאט"ו – על אף שהצטרפות כזו אינה מצויה כרגע על הפרק - ואולי אף להחליף את המשטר באוקראינה. עם זאת, פוטין השתמש בהגנה על הרפובליקות הבדלניות מפני ״רצח עם המתבצע כביכול נגדם על מנת להצדיק את השימוש בכוח שבצע.

ב-21 בפברואר הכריז ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, על הכרה בעצמאות הרפובליקות הבדלניות. תחת כסות של סיוע לרפובליקות אלו, והגנה על תושביהם מפני "התקפות" של צבא אוקראינה, פלשו כוחות רוסיה לאוקראינה ב 24 בפברואר 2022.

מה כוללת התגובה הבינלאומית למלחמה?

הפלישה הרוסית לאוקראינה מהווה, לדעת כמעט כל הקהילה הבינלאומית - בוודאי בעיני מדינות המערב – הפרה חמורה של הסדר העולמי ושל המשפט הבינלאומי. אולם, מדינות ברית נאט"ו (ארצות הברית ובעלות בריתה) הצהירו מראש שלא ינקטו בפעולות צבאיות בתגובה לפעולה הרוסית. גם נקיטת פעולה קולקטיבית על ידי האו"ם איננה סבירה, לאור העובדה שלרוסיה זכות וטו בהצבעות במועצת הביטחון של האו"ם. נראה, אם כן, שהפעולה המשמעותית ביותר שינקטו מדינות המערב בתגובה לפלישה הרוסית היא מתן סיוע צבאי לאוקראינה וסנקציות, שמטרתן ליצור פגיעה כלכלית ודיפלומטית שתרתיע את רוסיה מלהרחיב את פעולותיה, ואולי אף תגרום לה להסיג את כוחותיה.

כאמור, החל משנת 2014 (עת סיפחה רוסיה את חצי האי קרים) מוטלות שורה של סנקציות בינלאומיות על רוסיה, סנקציות שהורחבו עם השנים.

סנקציות אלו כללו איסור על מסחר עם ישויות משפטיות (חברות או יחידים) בקרים, או באזורים הבדלניים באוקראינה (חבל דונבאס), ומגבלות סחר עם השלטון באזורים אלו; איסור על שיתוף פעולה מסחרי עם חברות מסחריות מסוימות, ומכירה של טכנולוגיות לרוסיה בעיקר בתחומי הנשק וייצור הנפט. מגבלות על השימוש של בנקים רוסיים מסויימים בשווקי הכספים הבינלאומיים, וכן שורה של סנקציות אישיות, בעיקר על אנשי עסקים המקורבים לנשיא רוסים פוטין.

כבר בימים האחרונים (החל מ 21 בפברואר 2022) הורחבו מאוד הסנקציות על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות נוספות. ההרחבה המרכזית של הסנקציות על ידי ארצות הברית כוללת איסור מוחלט של כל סחר, השקעה או קשר כלכלי כלשהו עם האזורים הבדלניים באוקראינה. ארצות הברית גם הודיעה כי היא מטילה מגבלות על יצוא של מוצרים טכנולוגיים מסויימים לרוסיה. כמו כן, האמריקאים סיווגו עוד בנקים וחברות רוסיות ככאלו שאין לקיים איתם קשרים עסקיים, ובלמו את הגישה של חברות אלו לשווקי הכספים העולמיים, לרבות מערכת הסליקה הבינלאמית SWIFT. ההרחבה של הסנקציות מצד האיחוד האירופי כוללת גם הקפאה של נכסים של כלל חברי הפרלמנט הרוסי, השעיה של הסחר באגרות חוב של רוסיה בשווקים האירופים, וכן מגבלות חמורות על הסחר עם האזורים הבדלניים באוקראינה.

גרמניה כבר הודיעה כי היא מקפיאה את פרוייקט צינור הגז נורדסטרים2  - המיועד להעביר כמויות גדולות של גז טבעי מרוסיה ליבשת אירופה.

כמו כן, החליטה מועצת אירופה (מסגרת לשיתוף פעולה משפטי ופוליטי בין 47 מדינות יבשת אירופה) על השעיית רוסיה מהארגון. גם גופים ספורט ותרבות הודיעו כבר על העתקת אירועים מרוסיה וביטול השתתפותה במסגרות מסוימות, כמו תחרות האירוויזיון.

יש להניח שהסנקציות יוחמרו יותר בעתיד הקרוב.

האם ניתן לנקוט בהליכים משפטיים כנגד פעילות רוסיה?

פעילותה של רוסיה תגרור ברמה גבוהה של ודאות שורה ארוכה של הליכים משפטיים נגדה במגוון פורומים בינלאומיים. הגם שהליכים אלה נוטים להימשך שנים רבות, הם צפויים להגביר בהדרגה את הלחץ הבינלאומי על רוסיה ולהבליט את היותה מדינה המפרה באופן סדרתי את הדין הבינלאומי.

בית הדין הבינלאומי (International Court of Justice): למרות שרוסיה לא קיבלה על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין הבינלאומי(שמושבו בעיר האג), היא עלולה למצוא את עצמה נתבעת בפניו על-ידי אוקראינה. זאת על בסיס אמנות שונות המקנות סמכות שיפוט ספציפית לבית הדין בסכסוכים. כבר כיום תלויה ועומדת בפני בית הדין תביעה של אוקראינה נגד רוסיה המאשימה אותה באפליה גזעית של אזרחים ממוצא אוקראיני בחבל קרים ובמימון ארגוני טרור בחבל דונבאס, ובעבר הוגשה תביעה דומה נגד רוסיה על-ידי גאורגיה, אשר נדחתה בסופו של דבר מטעמים פרוצדורליים. יש להניח כי אוקראינה תגיש בקרוב תביעות נוספות, ויתכן כי אף תנסה ליזום החלטה מצד העצרת הכללית של האו"ם, שתבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת סביב סוגיות משפטיות ספציפיות, כגון חוקיות ההכרה הרוסית במחוזות הפורשים (כפי שסרביה ניסתה לעשות בשנת 2008 סביב ההכרה הבינלאומית בקוסובו).

בית הדין האירופי לזכויות אדם (European Court of Human Rights): בית דין נוסף הצפוי לדון בפעולות צבא רוסיה באוקראינה הוא בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, אשר קבע בשנה שעברה כי רוסיה ביצעה שורה של הפרות זכויות אדם במהלך הפלישה שלה לגיאורגיה.  כבר כיום תלויות ועומדות בפני בית הדין כ-8000 תלונות של תושבים אוקראינים על הפרות זכויות אדם מצד רוסיה במהלך הסכסוך בקרים ובדונבאס, כמו גם 9 תלונות של אוקראינה בגין פעילות צבא רוסיה נגד אוקראינה, לרבות התקרית בים השחור לפני כשלוש שנים, תלונה נגדית של רוסיה על היחס לאזרחים רוסים בשטח אוקראינה, ותלונה של הולנד נגד רוסיה בגין חלקה בהפלת מטוס חברת מלזיה אייר MH17 מעל שמי דונבאס בשנת 2014  (בתקרית זו נהרגו כל 298 נוסעי המטוס, 193 מתוכם אזרחים הולנדים). התלקחות אלימה חדשה ופגיעה באזרחים אוקראינים יובילו בלי ספק לגל נוסף של תביעות בבית הדין נגד רוסיה.

בית הדין הפלילי הבינלאומי (International Criminal Court): לבסוף, גם בית הדין הפלילי הבינלאומי (שגם מושבו בעיר האג) עשוי למצוא עצמו מעורב במלחמה החדשה. אוקראינה אינה מדינה חברה בחוקת רומא אשר הקימה את בית הדין, אך היא הסמיכה אותו לחקור פשעים שבוצעו בשטחה לאחר שנת 2014. למעשה, בית הדין חוקר מאז טענות בדבר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים בשטח אוקראינה ובשטח חצי האי קרים. פאטו בנסודה, התובעת הקודמת של בית הדין, ביקשה לפני למעלה משנה מהרכב של שופטי בית הדין לאשר לה לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים בפשעים, וקראה לרוסיה ולאוקראינה לשתף פעולה עם החקירה. חקירות אלה עשויות להבשיל לכתבי אישום נגד בכירי המשטר ברוסיה, לרבות נגד פוטין עצמו. גם כאן, ההתלקחות הצבאית החדשה המלווה בפגיעה באזרחים – וקל וחומר, בפגיעה מכוונת או במעצר שרירותי – צפויה להוביל לחקירות חדשות נגד ראשי השלטון והצבא ברוסיה. אולם, בשל העובדה שרוסיה אינה חברה בבית הדין בהאג, לא ניתן יהיה להעמיד לדין את ראשיה בגין הפלישה לאוקראינה (פשע התוקפנות),  אלא רק עקב פשעים אחרים שהם ביצעו או יבצעו בשטח אוקראינה.

עד כמה המהלכים המשפטיים כנגד רוסיה צפויים להיות אפקטיביים?

בשורה התחתונה, מהלכיו האחרונים של נשיא רוסיה נגד אוקראינה מייצגים לא רק הימור צבאי ודיפלומטי, אלא גם הימור משפטי גדול, העלול להוביל למבול של הליכים משפטיים נגד רוסיה, ויתכן אף להליכים משפטיים נגדו באופן אישי. על בסיס ניסיון העבר, גם אם הליכים אלה יימשכו זמן רב, הרי שהם צפויים להוביל לתוצאות קשות מבחינתה של רוסיה. ההליכים יגררו לא רק גינוי של רוסיה, אלא אף מגבלות משמעותיות על תנועתם החופשית של רבים ממנהיגי רוסיה ברחבי העולם. אפילו מעצמה בסדר גודל של רוסיה, תתקשה להתעלם מההליכים המשפטיים הבינלאומיים.

האם יש לפלישה הרוסית השפעות על הסדר העולמי בכללו?

כאמור, הפלישה הרוסית לאוקראינה כוללת נטילה של סיכונים משמעותיים מצד רוסיה: הן באשר לסנקציות כלכליות, והן באשר להליכים משפטיים שונים.

נטילת סיכונים כל כך משמעותיים עשויה להצביע על החשיבות הרבה שפוטין מייחס לאינטרס הלאומי של רוסיה המונח על כפות המאזניים, ועל נכונותו לשבור את הכלים ולהתנתק הלכה למעשה ממוסדות המשפט הבינלאומי וממסגרות כלכליות ופוליטיות המבוססות עליהם, כגון מועצת אירופה. ההתנגשות הצפויה בין רוסיה של פוטין לבין מוסדות המשפט הבינלאומי צפויה לזעזע את הסדר העולמי הקיים. אם כך אכן יקרה, לא רק אוקראינה ואזרחיה, אלא גם השלום והסדר העולמי עשויים להיות קורבנות של המלחמה במזרח אירופה.