רוסיה נגד שאר העולם: החזית המשפטית

פלישת רוסיה לאוקראינה מפרה את העקרונות הבסיסיים של המשפט הבינלאומי, כפי שהוא התפתח מאז מלחמת העולם השנייה. נטילת סיכונים משפטיים כל כך משמעותיים עשויה להצביע על על נכונותו לשבור את הכלים ולהתנתק הלכה למעשה ממוסדות המשפט הבינלאומי וממסגרות כלכליות ופוליטיות המבוססות עליהם

הפלישה של צבא רוסיה לאוקראינה אינה מהווה רק הפרה של השלום והיציבות במזרח אירופה. היא גם הפרה בוטה של עקרונות בסיסיים של המשפט הבינלאומי, כפי שהוא התפתח מאז מלחמת העולם השנייה. למרות שעקרונות אלה לא נאכפו תמיד בצורה מלאה או אחידה על ידי גופים משפטיים בינלאומיים, הם שימשו בסיס ל"שלום הארוך" אשר חל ברוב הזמן בחלקים גדולים של העולם והתאפיין ברמה גבוהה יחסית של יציבות פוליטית, כלכלית וביטחונית. סדר עולמי זה נמצא כיום תחת סכנה של ממש.

רוסיה כבר ביצעה שורה של הפרות נגד הדין הבינלאומי, ובראשן שליחת כוחות צבא אל תוך שטחה הריבוני של מדינה אחרת בלי הסכמתה. על סמך ניסיון העבר סביב מלחמת רוסיה-גיאורגיה (2008), סיפוח קרים (2014), מעורבותה של רוסיה במלחמת האזרחים בחבל דונבאס (בעיקר בשנים 2014-2015)  והתקרית הימית בין חילות הים של רוסיה ואוקראינה בים השחור (2018), פעילותה של רוסיה תגרור ברמה גבוהה של ודאות שורה ארוכה של הליכים משפטיים נגדה במגוון פורומים בינלאומיים. הגם שהליכים אלה נוטים להימשך שנים רבות, הם צפויים להגביר את הלחץ הבינלאומי על רוסיה ולחזק את דימויה כ"מדינה סוררת", המפרה באופן סדרתי את הדין הבינלאומי.

למרות שרוסיה לא קיבלה על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין הבינלאומי בהאג, היא עלולה למצוא את עצמה נתבעת בפניו על-ידי אוקראינה. זאת על בסיס אמנות שונות המקנות סמכות שיפוט ספציפית לבית הדין בסכסוכים. כבר כיום תלויה ועומדת בפני בית הדין תביעה של אוקראינה נגד רוסיה המאשימה אותה באפליה גזעית של אזרחים ממוצא אוקראיני בחבל קרים ובמימון ארגוני טרור בחבל דונבאס, ובעבר הוגשה תביעה דומה נגד רוסיה על-ידי גאורגיה, אשר נדחתה בסופו של דבר מטעמים פרוצדורליים. יש להניח כי אוקראינה תגיש בקרוב תביעות נוספות, ויתכן כי אף תנסה ליזום החלטה מצד העצרת הכללית של האו"ם, שתבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת סביב סוגיות משפטיות ספציפיות, כגון חוקיות ההכרה הרוסית במחוזות הפורשים (כפי שסרביה ניסתה לעשות בשנת 2008 סביב ההכרה הבינלאומית בקוסובו).

בית דין נוסף הצפוי לדון בפעולות צבא רוסיה באוקראינה הוא בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, אשר קבע בשנה שעברה כי רוסיה ביצעה שורה של הפרות זכויות אדם במהלך וכי יהיה עליה לשלם לגיאורגיה פיצויים. כבר כיום תלויות ועומדות בפני בית הדין למעלה מ-7000 תלונות של תושבים אוקראינים על הפרות זכויות אדם מצד רוסיה בקרים ובדונבאס, כמו גם 9 תלונות של אוקראינה בגין פעילות צבא רוסיה נגד אוקראינה, לרבות התקרית בים השחור לפני כשלוש שנים, תלונה נגדית של רוסיה על היחס לאזרחים רוסים בשטח אוקראינה, ותלונה של הולנד נגד רוסיה בגין חלקה בהפלת מטוס חברת מלזיה אייר MH17 מעל שמי דונבאס בשנת 2014  (בתקרית זו נהרגו כל 298 נוסעי המטוס, 193 מתוכם אזרחים הולנדים). ההתלקחות האלימה החדשה והפגיעה באזרחים אוקראינים תובלנה בלי ספק לגל נוסף של תביעות בבית הדין נגד רוסיה.

לבסוף, גם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג עשוי למצוא עצמו מעורב במלחמה החדשה. אוקראינה אינה מדינה חברה בחוקת רומא אשר הקימה את בית הדין, אך היא הסמיכה אותו לחקור פשעים שבוצעו בשטחה לאחר שנת 2014. למעשה, בית הדין חוקר כבר מספר שנים טענות בדבר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים בשטח אוקראינה ובשטח חצי האי קרים. פאטו בנסודה, התובעת הקודמת של בית הדין, ביקשה לפני למעלה משנה מהרכב של שופטי בית הדין לאשר לה לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים בפשעים, וקראה לרוסיה ולאוקראינה לשתף פעולה עם החקירה. חקירות אלה עשויות להבשיל לכתבי אישום נגד בכירי המשטר ברוסיה, לרבות נגד פוטין עצמו. גם כאן, הפלישה הצבאית החדשה המלווה בפגיעה באזרחים צפויה להוביל לחקירות חדשות נגד ראשי השלטון והצבא ברוסיה. בשל העובדה שרוסיה אינה חברה בבית הדין בהאג, לא ניתן יהיה להעמיד לדין את ראשיה בגין עצם הפלישה לאוקראינה (פשע התוקפנות), אלא רק עקב פשעים אחרים שהם ביצעו בשטח אוקראינה.

בשורה התחתונה, מהלכיו האחרונים של נשיא רוסיה נגד אוקראינה מייצגים לא רק הימור צבאי ודיפלומטי, אלא גם הימור משפטי גדול, העלול להוביל למבול של הליכים משפטיים נגד רוסיה, ויתכן אף להלכים משפטיים נגדו באופן אישי. הלכים אלה צפויים, על בסיס ניסיון העבר, להוביל לתוצאות משפטיות קשות מבחינתה של רוסיה – אשר גם אם לא יאכפו בפועל נגדה בשל חולשת מנגנוני האכיפה הבינלאומיים, יפגעו פגיעה של ממש במעמדה ובתדמיתה.

נטילה של סיכונים משפטיים כל כך משמעותיים עשויה להצביע על החשיבות הרבה שפוטין מייחס לאינטרס הלאומי של רוסיה המונח על כפות המאזניים, ועל נכונותו לשבור את הכלים ולהתנתק הלכה למעשה ממוסדות המשפט הבינלאומי וממסגרות כלכליות ופוליטיות המבוססות עליהם, כגון מועצת אירופה. ההתנגשות הצפויה בין רוסיה של פוטין לבין מוסדות הקהילה הבינלאומית צפויה לזעזע את הסדר העולמי הקיים. אם כך אכן יקרה, לא רק אוקראינה ואזרחיה, אלא גם השלום והסדר העולמי עשויים להיות קורבנות של המלחמה במזרח אירופה.

המאמר פורסם לראשונה בהארץ