לא רק ועדת חקירה - סגירת פערי הבנה וגם הכרעות חברתיות
לאחר שיתבהרו התשובות לשאלות הקשות סביב פרשת ויימצאו האשמים, עדיין נישאר עדיין ללא הכרעה לגבי השאלות החשובות באמת, החברתיות והמוסריות, בממשק שבין המשטרה למרחב הסייבר החדש. המרחב החדש הזה יוצר אפשרויות חדשות של שיטור ומישטור, ולכן נדרש תהליך למידה יסודי, שמתוכו ייגזרו הכללים והרמזורים החוקיים
flash 90
ככל שמתרבים הספקות לגבי הרוחב והעומק של שימושי המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס מבית NSO, כך סוערות הרוחות: ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ממשלתית? צוות בדיקה אצל היועץ המשפטי לממשלה או אולי בכלל ועדת חקירה פרלמנטרית? לכל עמדה שיקולים ונימוקים, אבל המשותף לכולן הוא הכמיהה למצוא אשמים ולהצביע עליהם. מי זה שרכש את הרוגלה, מיהו שלא הכין מסמך הנחיות משפטי להפעלתה, מי השתמש בה ללא צו בית משפט ומי העניק צו שיפוטי שלא כדין. כל הפעולות האלה הן כמובן חשובות, אבל הבירור מה היה – הוא המשימה הקלה, ובתום כמה שבועות נקבל תשובות.
אלא, שדווקא חקירה כזאת לא תגיע לשאלות החשובות באמת, משום שאלו אינן קשורות באשמה אלא ב"פער ההבנה" לגבי מרחב הסייבר. ועדת חקירה אולי תטפל בכלים, אבל מה שנדרש כעת הוא למידת המשמעויות האסטרטגיות והמוסריות של הפעלתם והכרעה בשאלות שטרם נדונו. כלומר – תהליך של פיתוח ידע חדש שאיננו קיים. השאלה הקשה יותר, שכמעט ואינה נשאלת עכשיו, היא מה יהיה הלאה. האם מה שהתרחש לא היה חוקי רק מפני שלא הושג צו בית משפט או לא היתה מסגרת חוקית מתאימה, או שבכלל צריך לשאול: האם נכון וראוי שבידי המשטרה יהיו מערכות כמו פגסוס ודומותיה, והאם נכון וראוי לאשר בחוק חיפושים כאלה מכאן ולהבא?
מייקל היידן, שעמד בראש ה-NSA האמריקני וגם בראש ה-CIA , כתב לגבי מרחב הסייבר שקיימות מעט תופעות חברתיות כה חשובות ומדוברות שיש לגביהן הבנה כה מועטה. היידן הדגיש שהוא אינו מתייחס לטכנולוגיה ספציפית או לרמה הטקטית של הפעלת כלי כזה או אחר, אלא לחוסר במסגרת תפיסתית שמאפשרת להבין את ההשלכות של השימוש בכלים ובטכנולוגיות ולדון בהן.
פער ההבנה קשור לכך שבמרחב הסייבר מיטשטשות הבחנות שהיו מקובלות בממדים אחרים ובתוכן ההבחנה בין "פלילי" לבין "ביטחוני", בין "כחול" (מכוחותינו ומערכותינו) לבין "אדום" (מכוחות האויב ומערכותיו), בין "תקיפה" ופריצה למכשירים ומערכות לבין "איסוף", שאיננו מיועד ליצור נזק כתוצאה מהתקיפה אלא רק לשאוב מידע, בין "פרטי" לבין "ציבורי".
פער ההבנה נובע גם מהיעדר ניסיון היסטורי אודות מרחב הסייבר, שהפציע לעולם רק בשנות התשעים של המאה העשרים. הוא נובע מהיעדר ניסיון פרקטי בעולם הסייבר בקרב רוב מקבלי ההחלטות שהם מהגרים דיגיטליים ואף אחד מהם לא "לחם בשוחות הסייבר". את סימני פער ההבנה מזהים אצל פוליטיקאים ומפקדים, שוטרים, שופטים, יועצים משפטיים ופרקליטים. כלומר – פחות או יותר אצל כולם. מן ההתבטאויות של ראשי ממשלה בעבר ובהווה, היועץ המשפטי לממשלה היוצא והמפכ"לים - משתקף פער ההבנה הזה בכל עוצמתו. חלק מהם אולי ידעו שהם נמצאים בתחום אפור, אבל רובם משקפים אי הבנה מוחלט של המשמעויות האסטרטגיות, המוסריות והחוקיות של מעשיהם.
חשוב להבין, פער ההבנה איננו רק בורות דיגיטלית, אלא נוגע להבנת המשמעויות של מערכות טכנולוגיות וליכולת לדמיין את האפשרויות שהן מביאות עמן. בראש ובראשונה, יש לשרש את התפיסה לפיה באמצעות כלי סייבר אפשר למלא את אותן מטלות ישנות, ולהבין שמדובר במרחב חדש שיוצר אפשרויות חדשות של שיטור ומישטור. לאחר מכן, יש להתייחס לשאלות החברתיות שעולות, כגון: האם המשטרה צריכה לעבור ל"איסוף בשחור" ולדייג של מידע רחב, רק כדי "שיהיה בבית"? האם הגוף שנועד לשיטור פנים צריך להתייחס אל המרחב הציבורי כאל מרחב שבו מותר לאסוף הכל באמצעות מצלמות רחוב ואמצעים אחרים? האם בסמכותה לבצע בו כל עיבוד, כמו למשל לנסות לחלץ נטיה מינית מתמונת פנים, ולעבור לשימוש בטכנולוגיות של ניבוי פשיעה מבוסס דאטה? התשובות לכך דומות במידה רבה לשאלות האם ראוי שיהיו בידי המשטרה פצצות מצרר וטנקים או יכולות חקירת חשודים המצויות כיום רק בידי השב"כ. לאחר שיינתנו תשובות מוסריות וציבוריות לשאלות האלה, נכון יהיה לגזור מהן כללים ורמזורים חוקיים.
כשלושים שנה לתוך מהפיכת הסייבר, אנחנו צריכים להתחיל לנסח מחדש את תורת ההפעלה של המשטרה ואת הממשק שלה עם העולם הטכנולוגי. טעות גדולה תהיה להסתפק כעת בוועדה שתחפש בתוך הלוגים של NSO או של המשטרה, תצביע על כמה אשמים ועל כמה מילות חוק חסרות. מה שנדרש כעת הוא תהליך למידה ופיתוח ידע עמוק במטרה לסגור את פער ההבנה לגבי הממשק בין המשטרה והטכנולוגיה במבט רחב.
המאמר פורסם לראשונה בהארץ