סיום קדנציה: המשימה הגדולה המוטלת על היועצת הבאה

כדי למנוע את פיצול התפקיד, יש להגביר את האחריות הציבורית של היועץ המשפטי לממשלה כלפי הציבור. בכך יתאפשר המשך ריכוז הסמכויות הנוכחי החיוני לשמירה על שלטון החוק

flash 90

שר המשפטים הודיע אתמול כי בכוונתו להביא לאישור הממשלה את מועמדותה של עו"ד גלי בהרב-מיארה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. יש לקוות שהוועדה המקצועית הציבורית להצעת מועמדים למשרת היועמ"ש, שהגישה ביום ראשון את המלצותיה לשר המשפטים, ביררה היטב אם המועמדים שהופיעו בפניה, ובהם כמובן עו"ד בהרב-מיארה, אינם רק מעולים מבחינה מקצועית, אלא גם ניחנים בכושר המנהיגות הנדרש כדי להוביל את המערכת המשפטית שבראשה יעמדו, ובפרט אם יש להם תכנית סדורה לכשימונו. לדעתי, מטרה מרכזית בתכנית סדורה שכזו צריכה להיות חיזוק מנגנוני האחריות הציבורית של היועץ – גם אם רוצים לפצל את התפקיד, ובמיוחד אם רוצים לשמור על המתכונת הבלתי מפוצלת והריכוזית של התפקיד. אסביר.

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא בין התפקידים העמוסים בשירות הציבורי. מי שנכנס לתפקיד זה בלא משנה סדורה, מהר מאוד יאבד את דרכו "בין העצים", הלא הם אינספור התיקים שיונחו על שולחנו, בלא שיוכל לראות "את היער" שסביבו. מכאן החשיבות בתכנית סדורה.

ניתן לומר רבות על היועץ המשפטי לממשלה שסיים היום את תפקידו, אביחי מנדלבליט, אבל אין ספק שהוא הגיע למשרד המשפטים עם אג'נדה. כהונתו תיזכר בשל סערת תיקי ראש הממשלה לשעבר, אשר ההחלטה האמיצה על הגשת כתבי האישום בהם הובילו למתקפה חסרת תקדים על מערכת אכיפת החוק, תוך הטחת האשמות שווא קונספירטיביות. יתכן שכהונתו תיזכר גם בשל גרירת הרגליים שלו בתיקים של נבחרי ציבור אחרים. בעיניי חשובה גם עמידתו – לעתים בהצלחה רבה יותר ולעתים בהצלחה פחות – אל מול יוזמות שניסו להחליש במהלך הקדנציה שלו את מערכות אכיפת החוק וכך למסמס את הציות הממשלתי לשלטון החוק. בין היתר אפשר למנות את התייצבותו אל מול היוזמות להפוך את היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון.

אבל האמת היא, שמעבר לתיק זה או אחר, ומעבר לבלימת יוזמות הרסניות – מאמצים חשובים ככל שיהיו – ליועץ המשפטי היוצא היתה אג'נדה שבמסגרתה ניסה לקדם רפורמות ניהוליות חשובות במערכת שבראשה עמד. אין זה מקרה, כי בתקופת כהונתו מונה תחתיו משנה לענייני ניהול, אשר הוציא לאור את "מדריך ייעוץ וחקיקה" שכולל את הנהלים והכללים שלפיהן עובדת מחלקת הייעוץ החשובה שהיועץ המשפטי עומד בראשה במשרד המשפטים. מדריך זה, שעוצב תחת המשנה לשעבר אבי ליכט, תרם לשקיפות דרכי הפעולה של מחלקת ייעוץ וחקיקה, וההגדרה הברורה יותר של ערכיה ודרכי עבודתה נועדו אף לבסס את הלגיטימציה שלה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.  גם אין זה מקרי שבתקופת כהונתו החלו לצאת לראשונה מהמחלקות שתחת אחריותו דוחות שנתיים, אם אלה דוח פרקליטות המדינה, דוח ייעוץ וחקיקה ודוח חקיקה.

מדובר בהתפתחויות חשובות התורמות לדיווחיות ולשקיפות, אולם לא די בכך. על אף היותו נושא משרה המרכז סמכויות רבות עוצמה (ראשות התביעה, היועץ המשפטי הראשי של הרשות המבצעת והמייצג של המדינה בערכאות), האחריותיות שלו בפני הגורמים הנבחרים מוגבלת, ובצדק, כדי לשמור על אי-תלותו בתפקידיו. אולם, כדי לשמר את הלגיטימציה הציבורית של החלטותיו, ולנוכח משבר האמון במערכת המשפט (לא משנה מה מקורותיו), היועץ המשפטי לממשלה חייב לחזק את מנגנוני נשיאתו באחריות ציבורית. בניגוד למקביליו בעולם, היועץ המשפטי לממשלה בישראל עדיין אינו מפרסם אף דוח שנתי מטעמו, בו הוא מדווח לציבור על מכלול פעולותיו כולל אמות מידה להערכת הצלחתו. זוהי בעיה הדורשת טיפול, והיועץ המשפטי חייב לחזק את מנגנוני נשיאתו באחריות בפני הציבור, בין היתר באמצעות דוחות שנתיים אשר יאפשרו ביקורת ציבורית על פעילויותיו והחלטותיו. מהלך זה נחוץ בכל מקרה, אבל במיוחד אלה החפצים למנוע את פיצול התפקיד, מתוך תפיסה שהאופי הריכוזי של התפקיד חיוני לשם שמירה על שלטון החוק, נדרשים למצוא מזור בנשיאה באחריות ציבורית מרסנת שתאפשר את המשך ריכוז הסמכויות הנוכחי ותגביר את אמון הציבור.