הדמוקרטיה הישראלית בראי המדדים הבינלאומיים: נחלשת או מתחזקת?

מבט על ציוני הדמוקרטיה הישראלית השנה בהשוואה לעשור האחרון מצביע על מגמת היחלשות של הדמוקרטיה בישראל, כאשר עיקר הירידה השנה נמצא בתפקוד הממשלה ושלטון החוק

shutterstock

בשנים האחרונות עמדה הדמוקרטיה הישראלית בפני אתגרים רבים: ארבע מערכות בחירות תוך שנתיים, משבר הקורונה, העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן הזוכה לתמיכה של ציבורים נרחבים, וכן חילופי שלטון והקמת ממשלה התלויה על חוט השערה. כל אלה לצד המתחים ה"קבועים" שעמם מתמודדת ישראל, שחלקם אף החריפו בשנים האחרונות: בין יהודים לערבים, בין שלושת המחנות הפוליטיים – ימין, מרכז ושמאל, ובין הקבוצות היהודיות השונות על הרצף שבין חרדים לחילונים, וכמובן הסכסוך החיצוני המתמשך עם הפלסטינים ומדינות אחרות במזרח התיכון והעימות המתמשך על ההגמוניה האזורית עם איראן. נשאלת השאלה האם ובאיזו מידה הצליחה ישראל לעמוד באתגרים הללו ולשמור על אופייה הדמוקרטי?

בכדי לענות לפחות חלקית על שאלה זו, בחנו במסגרת מדד הדמוקרטיה 2021 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, 15 פרמטרים דמוקרטיים שמפרסמים מדי שנה מכוני מחקר בינלאומיים, המעריכים את ביצועי מדינות העולם, וביניהן גם ישראל, על סמך מגוון שיטות: הערכות מומחים, בדיקת נתונים רשמיים של המדינות השונות והערכות ציבור. מדי שנה מפרסמים המכונים את הערכתם לתפקוד המדינות בשנה הקודמת.יש לשים לב, כי המדדים הבינלאומיים תקפים לגבי 2020, ופורסמו בחודשים יוני עד ספטמבר 2021

והרי התוצאות: ראשית, בהשוואה לשנה לפניה הציונים שקיבלה הדמוקרטיה הישראלית בשנת 2020 מעידים על יציבות: בשבעה מבין המדדים הציון של ישראל נותר כפי שהיה, בשלושה נוספים הציון עלה ובחמישה מדדים הוא ירד. עיקר העלייה הייתה במדדי התהליך הדמוקרטי, העוסק במידת ההשתתפות הפוליטית - אם אלה שיעורי הצבעה בבחירות, התארגנויות ומחאות אזרחיות וכדומה - ובשוויון הדמוקרטי, הבוחן את המידה בה לקבוצות השונות יכולת השפעה פוליטית (החל מהבעת דעות ועד השפעה על קבלת ההחלטות). עיקר הירידה השנה נמצא בתחום המשילות: תפקוד הממשלה – מערכת האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון, מידת האמון במוסדות הממשל ועוד, ושלטון החוק – דוגמת תפקוד המשטרה ומערכת המשפט, אמון האזרחים בחוקי המדינה.

למול היציבות ביחס לשנה הקודמת, כאשר מביטים על ציוני הדמוקרטיה הישראלית השנה בהשוואה לעשור האחרון ניתן לראות באותם 15 מדדים מגמת היחלשות של הדמוקרטיה בישראל. חלה ירידה משמעותית בשבעה מהמדדים: בשני מדדי השחיתות (The World Bank ו-Transparency International), הירידה בציון מבטאת עליה בטווח רחב של מעשי שחיתות, החל בשחיתות ברמה המקומית והאזורית וכלה בהשפעה שיש לאליטות ולאינטרסים של גורמים פרטיים על התנהלות המדינה והעומדים בראשה. בשני מדדי הזכויות הפוליטיות והזכויות האזרחיות (Freedom House) – למרות הירידה בציון של ישראל בשנים האחרונות היא עדיין מוגדרת כמדינה חופשית מבחינה דמוקרטית, אם כי החוקרים ציינים כי למרות שמערכת המשפט פעילה יחסית בהגנה על זכויות מיעוטים, הן ההנהגה הפוליטית והן החברה מפלים מיעוטים אתניים, דתיים וערבים, דבר המוביל לפערים בתחומים שונים, ביניהם ייצוג פוליטי, משפט פלילי, חינוך והזדמנויות כלכליות. ירידה חלה גם בשניים ממדדי ההליך הדמוקרטי (השתתפות אזרחית ודמוקרטיה דיונית של V-DEM) ובמדד הבוחן חלוקה שוויונית של המשאבים במדינה, וזאת לאור הפערים הכלכליים במדינה, שיעורי העוני, והאופן בו מחולק הכוח הפוליטי במדינה. עלייה משמעותית חלה במדד אחד בלבד – ההשתתפות הפוליטית (The Economist), וביתר המדדים נשמרה יציבות, עם נטייה קלה לירידה (מידת הרגולציה, חופש העיתונות, שלטון החוק ועוד).

הנתונים הללו מראים כי לאורך העשור האחרון חלה שחיקה מסוימת בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. הדבר בולט פחות כאשר משווים את ישראל לכלל מדינות העולם, אך בולט יותר כאשר מציבים את ישראל אל מול מדינות ה-OECD: כמעט בכל המדדים נמצאת ישראל בתחתית הסולם. עם זאת, סיסמאות דוגמת "סופה של הדמוקרטיה הישראלית" או "הדמוקרטיה הישראלית על פי תהום", המושמעות לא אחת משני צידיה של המפה הפוליטית – הן על ידי פוליטיקאים, הן על ידי התקשורת והן בשיח הציבורי ברשתות החברתיות – הן מוגזמות ומוקצנות ולא נמצא להן ביסוס באותם מדדים בינלאומיים שעורכים מכוני מחקר בלתי תלויים.

כאמור, ישראל ניצבת בפני אתגרים לא מועטים, אך נוכח השינוי המועט יחסית בציוניה ניתן לשאוב עידוד מסוים מהממצאים לגבי חוסנה של הדמוקרטיה. יש לא מעט מה לתקן ולשפר על מנת לחזק אותה, להפוך אותה ליציבה ומבוססת יותר, על מנת שהתפקוד שלה יהיה דומה יותר לתפקודן של הדמוקרטיות הנמצאות בראש הדירוג דוגמת נורבגיה, דנמרק וניו-זילנד, אך אל לנו "לשפוך את התינוק עם המים", ולהספיד באופן גורף את הדמוקרטיה הישראלית, להצביע בעיקר על מגרעותיה וקלקוליה תוך התעלמות מהצלחתה לעמוד באתגרים הרבים.