מאופרה ועד תשובה

מה המשותף למלכת הטלוויזיה אופרה ווינפרי, לבנקאי ג'ורג' סורוס, למעצב ראלף לורן ואפילו לאיש העסקים הישראלי יצחק תשובה?

המאמר פורסם לראשונה בעיתון ידיעות אחרונות

מה המשותף למלכת הטלוויזיה אופרה ווינפרי, לבנקאי ג'ורג' סורוס, למעצב ראלף לורן ואפילו לאיש העסקים הישראלי יצחק תשובה? ההון הגדול כמובן, יאמרו רבים, וזה כמובן נכון, אבל ישנו דבר נוסף שהם חולקים במשותף: זה לא רק העושר, אלא גם העוני. כל אלה, ורבים אחרים, הגיעו בכוחות עצמם מעוני מרוד ורקע שעשוי להבטיח היזקקות לתמיכה חיצונית – לעצמאות ועושר מופלג.

רבים אחרים, גם בארצות הברית וגם בישראל, אולי לא הגיעו לעוצמה כלכלית כמו של ווינפרי או תשובה, אך הם בהחלט מפרנסים עצמם בכבוד: מממנים את לימודי ילדיהם, רוכשים דירה, מנהלים משפחה מאוזנת כלכלית ומצליחים גם ליהנות ולצאת לחופשות. מרבית האזרחים עשו ועושים זאת בעיקר בעבודה קשה. האתוס האמריקאי ומיתוס ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות נשען על ההנחה הפשוטה: מי שאינו מתעצל ומוכן לעבוד קשה – יוכל לפרנס את עצמו בכבוד ואף יותר מכך. הפרנסה אינה מובטחת לאף אחד – אך היא גם אינה נחלתם של מעטים בלבד. יש אמנם התוהים היום עד כמה המוביליות החברתית עדיין אפשרית בארצות הברית – אך בטווח של הקיום בכבוד היא בהחלט קיימת.

בישראל, ההנחה הזו הולכת ומתערערת. ממדד הדמוקרטיה לשנת 2014 שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי רבים כבר אינם מאמינים שעבודה קשה תוביל אותם להישגים ולרווחה כלכלית. כמעט 60% מהיהודים בישראל חושבים כך, וכן 35% מהערבים. בישראל של היום, שבה ילדיהם ומקורביהם של שרים זוכים לתפקידים שלא ברור אם יש להם הצדקה אמיתית או שהם נועדו רק לשם השגת תקציבים, כאשר שר אוצר ישב בכלא לאחר שהורשע בגניבת מיליונים, כששלטון מקומי הוא כמעט שם נרדף לשחיתות בסדר גודל כזה או אחר, הולכת ומתחזקת התחושה אצל האזרח הפשוט שזה לא באמת חשוב כמה קשה תעבוד - אם לא תהיה מקורב לצלחת מלאה – הצלחת שלך תישאר תמיד ריקה.

אין פלא, אם כן, שמאותו מדד עולה כי 42% מהציבור חושבים כי ההנהגה בישראל מושחתת. כ 60% אינם מאמינים בגופים הכלכליים הגדולים – בבנקים ובמשרד האוצר. 79% חושבים שלוועדים הגדולים במדינה – יש כוח רב מידי.

האזרחים בישראל הולכים ומאבדים את האמון במוסדות הציבוריים, וכתוצאה מכך, נחלש גם האמון שהם רוחשים לדמוקרטיה בכללותה ולהליך הדמוקרטי. הם ילכו להצביע, אבל הם בטוחים שזה לא ישנה דבר.

הבחירות הללו, שעל פי כל הסימנים יתרכזו בנושאים הכלכליים חברתיים – צריכות להתמקד בהחזרת האמון. בהחזרת האמון בעבודה קשה וביכולתה להביא לקידום אישי ומשפחתי, בהחזרת האמון בראשי המוסדות הפיננסיים ומקבלי ההחלטות – הציבור צריך לדעת שהם רואים את טובתו ורווחתו, ובהחזרת האמון במערכות הציבוריות בכללותן.

הצהרות על טיפול ביוקר המחייה או על רפורמות כאלה ואחרות הן הצהרות חשובות. הן לא מספיקות. מדינת ישראל זקוקה לטיפול שורש יסודי גם בנושא השחיתות – וודאי זו שאיננה חוקית, אך גם זו "הלבנה", המתקבלת בקריצה. צמצום היקפי השחיתות ועצימת העיניים, לצד ביצוע רפורמות ממשיות ביחסי העבודה במשק, בשירות הציבורי, בתחרותיות במגזר הבנקאי ועוד – יחזירו אט אט את האמונה בכוחה של עבודה קשה.