ועדת הבחירות המרכזית – גוף פוליטי או בלתי תלוי?
ועדת הבחירות אינה שונה באופייה מועדות הכנסת והיא מוּטה פוליטית, ולכן גם ההחלטות המתקבלות בה נגועות באינטרסים מפלגתיים, למרות שעומד בראשה שופט בית המשפט העליון. הועדה ממלאת ערב-רב של תפקידים ארגוניים ומעין-שיפוטיים והרכבה אינו מתאים להם. לכן דרוש שינוי ארגוני במבנה הועדה, הרכבה ואופן פעולתה.
"ועדת הבחירות היא גוף פוליטי, למעט העומד בראשה. היא מורכבת מנציגי הסיעות שבכנסת היוצאת...יש לזכור כי ככלל הכרעותיה הן פוליטיות..." (רובינשטיין, 2013)
בעת בחירות הופכת ועדת הבחירות המרכזית (להלן , הועדה) ללב הפועם של מערכת הבחירות מבחינה ארגונית ומהותית. הועדה והעומד בראשה ממלאים שורה של תפקידים בניהול וארגון הבחירות, אך בידיהם נתונות גם סמכויות מהותיות מעין שיפוטיות הדורשות הפעלת שיקול דעת כמו אישור רשימות המועמדים לכנסת ופסילת תשדירי בחירות.
למרות תפקידה המרכזי בניהול הבחירות, והחלטותיו המשמעותיות של היושב בראשה, סמכויות הועדה ופעולתה אינם מוכרים דיים לציבור. בדרך כלל, הועדה ויושב הראש שלה עולים לסדר היום הציבורי רק כאשר מדובר בפסילת מועמד, רשימה או תשדיר בחירות. מפתיע לגלות איפוא שמדובר בועדה שהרכבה דומה לזה של כל ועדת כנסת אחרת (למעט העובדה שעומד בראשה שופט בית המשפט העליון), דהיינו היא מורכבת מנציגי הסיעות בכנסת, כאשר הסיעות מיוצגות על פי גודלן היחסי, מה שמקנה לסיעות הגדולות יתרון. הצירוף של גוף מוּטה פוליטית, שיושב הראש שלו הוא שופט, משתקף גם בכך שתפקידי וסמכויות הועדה הם ערב רב של תפקידים ארגוניים, פוליטיים ומעין-שיפוטיים.
מאמר זה יתאר את הרכב ועדת הבחירות המרכזית, את סמכויות יושב ראש הועדה ואת תפקידי הועדה. כמו-כן, יוצג מבט השוואתי על ועדות בעלות תפקידים דומים במדינות אחרות, ממנו עולה כי בדרך כלל מדובר בועדה בלתי-תלויה, הממלאת תפקידים חופפים לאלו של ועדת הבחירות המרכזית בישראל, וכי חלק מהתפקידים המסורים בישראל לועדה נתונים בידי בית המשפט במדינות אחרות (כמו פסילת רשימות). לבסוף יוצג דיון בשאלה האם הרכב הועדה הולם את תפקידיה וסמכויותיה.
חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב) תשכ"ט – 1969 מפרט את מינוי, הרכב וסמכויות ועדת הבחירות המרכזית והעומד בראשה. הועדה מוקמת תוך 60 יום מיום כינוסה של כל כנסת חדשה והיא מכהנת עד לבחירת כנסת חדשה. הועדה אחראית לניהול הבחירות לכנסת וכן לבחירות לרשויות המקומיות המתקיימות במקביל לכהונת הכנסת.
בראש ועדת הבחירות המרכזית עומד שופט מכהן בבית המשפט העליון שנבחר על ידי שופטי בית המשפט העליון. ליושב הראש לפחות ארבעה סגנים מתוך חברי הועדה, שהם נציגי ארבע הסיעות הגדולות בכנסת, וועדת הכנסת יכולה לאשר מינוים של עד ארבעה סגנים נוספים.
חברי ועדת הבחירות המרכזית הם נציגי הסיעות בכנסת היוצאת. בוועדה שלושים חברים המחולקים על פי מפתח סיעתי המפורט בחוק (סעיף 16 (ב) לחוק הבחירות לכנסת). המפתח המפלגתי קובע ייצוג לפי גודלה היחסי של כל סיעה (כל ארבעה חברי כנסת של סיעה מיוצגים על ידי חבר אחד, ואחר כך לפי גודל העודפים) מה שיוצר בהכרח יתרון לסיעות הגדולות (ראו לוח 1). בהרכב ועדת הבחירות המרכזית הנוכחית מכהנים שלושה חברי כנסת (יריב לוין , אלכס מילר, מיקי לוי) ושאר חבריה הם נציגי המפלגות המיוצגות בכנסת היוצאת. לכל אחד מחברי הועדה ממונה מחליף על פי חוק. לשר, סגן שר, עובד מדינה (פרט לעובדי הוראה) וחייל אסור לכהן בוועדה כנציגי מפלגות.
לוח 1: הרכב חברי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 לפי מפלגות
| הסיעה | מספר הנציגים בוועדה |
| ליכוד | 5 |
| ישראל ביתנו | 3 |
| יש עתיד | 5 |
| עבודה | 4 |
| הבית היהודי | 3 |
| ש"ס | 3 |
| יהדות התורה | 2 |
| מר"צ | 1 |
| רע"מ | 1 |
| חד"ש | 1 |
| בל"ד | 1 |
| קדימה | 1 |
| סך הכל | 30 |
מקור: אתר ועדת הבחירות המרכזית
ועדת הבחירות המרכזית יכולה לקיים ישיבות ולקבל החלטות גם ללא נוכחות כל חבריה בתנאי שיושב הראש נוכח. הועדה אף יכולה לקבל החלטה ללא נוכחות יושב הראש במקרה שנוכחים בישיבה יותר ממחצית חבריה (סעיף 24 א לחוק הבחירות לכנסת). החלטות הועדה מתקבלות ברוב קולות של חברי הועדה, ובמקרה של דעות שקולות יושב הראש מכריע.
אישור מועמדים ורשימות
- הרשימות המתמודדות בבחירות מגישות את רשימת המועמדים לועדת הבחירות המרכזית. יושב ראש ועדת הבחירות מאשר את רשימת המועמדים מבחינת הדרישות הפורמליות – דהיינו אם הם עובדי מדינה בכירים הוא בוחן אם עמדו בתקופת הצינון הקבועה בחוק, וכך גם לגבי קציני צבא בכירים. לדוגמא, לקראת הבחירות הנוכחיות נדרש יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים, השופט סלים ג'ובראן, לבחון מועמדת ברשימת "כולנו", ששימשה כעובדת מדינה באחד הדרגים הבכירים. בהחלטתו קבע יושב הראש כי אין לאשר את מועמדותה כיוון שלא עמדה בתקופת הצינון הקבועה בחוק.
- ליושב ראש הועדה המרכזית נתונה גם הסמכות לקבוע האם מועמד הורשע בעבירה שיש עימה קלון ולפסול את מועמדותו, זאת במקרה שבית המשפט לא קבע זאת (סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת).
- ועדת הבחירות המרכזית רשאית לפסול רשימת מועמדים או מועמד מתוכה מהטעמים המנויים בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. החלטתה זו טעונה אישור בית המשפט העליון. זהו אחד מתפקידיה החשובים ומעוררי המחלוקת ביותר של ועדת הבחירות המרכזית. כידוע, חוק יסוד הכנסת (סעיף 7א.) מפרט עילות לפסילת רשימת מועמדים /מועמדים בבחירות לכנסת. לפי נוסח הסעיף רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם במפורש או במשתמע שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. בתוספת לסעיף זה נאמר כי מועמד ששהה במדינת אויב שלא כדין בשבע השנים שקדמו למועד הגשת רשימת המועמדים יחשב כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, ועליו נטל ההוכחה שלא כך הוא (ראו פירוט במאמר על פסילת רשימות).
חוק הבחירות לכנסת (סעיפים 63, 64) מפרט את הליך פסילת הרשימות על פי העילות הקבועות בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת:
שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית יכולים להגיש בקשה לפסילת רשימה לועדת הבחירות המרכזית שבוע מיום הגשת הרשימה. הועדה מכריעה ברוב קולות האם לפסול את הרשימה, והחלטתה זו צריכה להתפרסם לפחות 30 יום לפני הבחירות. על הועדה להודיע על כך למועמד/רשימה ולהעביר את החלטתה עם נימוקיה לאישור בית המשפט העליון, שידון בבקשה בהרכב של תשעה שופטים (או מספר אי זוגי גדול יותר). אם בית המשפט מאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית – הרשימה או המועמד מנועים מלהשתתף בבחירות. במקרה ובית המשפט דוחה את החלטת ועדת הבחירות המרכזית – החלטת הפסילה מבוטלת.
גם במקרה שבו אישרה הועדה המרכזית רשימת מועמדים קיימת זכות ערעור. היועץ המשפטי לממשלה, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית או לפחות רבע מחברי ועדת הבחירות המרכזית רשאים לערער על אישור הרשימה/המועמד עד 28 יום לפני הבחירות בטענה שהרשימה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת על פי העילות המפורטות בסעיף 7א. לחוק יסוד הכנסת. החלטת בית המשפט בענין זה היא סופית. (להרחבה ראו מאמר על פסילת רשימות).
יש לציין כי במדינות אחרות בהן ניתן לפסול רשימות על פי חוק סמכות זו מסורה בדרך כלל לבית המשפט החוקתי ולא לגוף מנהלי-פוליטי. בפסיקות של בית המשפט העליון הועברה לא פעם ביקורת על כך שסמכות זו מסורה דווקא לגוף שהרכבו ושיקוליו פוליטיים. - אישור שם הרשימה והאותיות - הועדה אחראית לאישור שמה של הרשימה והאותיות של הרשימה המופיעות בפתקי ההצבעה בקלפי. הועדה רשאית לסרב לאשר את שמה של הרשימה או את צירוף האותיות שהציעה מטעמים שונים, למשל בשל האסוציאציות המתעוררות למפלגה אחרת ועלולות להטעות את הציבור.
אכיפת חוק תעמולת הבחירות
- ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יש סמכויות רחבות בכל הנוגע לשמירה על הוראות חוק דרכי תעמולה והוא רשאי להוציא צווי מניעה בכדי למנוע עבירה על הוראות החוק. בתוקף כך, עליו לאכוף את האיסור האנכרוניסטי הקבוע בסעיף 5 (א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) התשכ"ט – 1959 שלפיו אסורה תעמולת בחירות ב-60 הימים שלפני הבחירות. יושב ראש ועדת הבחירות קובע בהתאם לאמור בחוק דרכי תעמולה את הזמנים המוקצבים לכל אחת מרשימות המועמדים בתשדירי הטלוויזיה והרדיו. גם בקשות לפסילת תשדירים מובאות לפניו הוא מכריע בהן.
מהדוחות שמפרסמים יושבי ראש ועדות הבחירות על תקופת פעילותם עולה שרוב החלטותיהם נוגעות לעניין אכיפת חוק דרכי תעמולה. לדוגמא, השופט רובינשטיין , שכיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 פרסם למעלה מ-100 החלטות בתיקי בחירות לכנסת (תב"כ) ותשובות לפניות שונות שעסקו בטענות לתעמולת בחירות אסורה. לדוגמא, עתירות שמתייחסות לשימוש בילדים או בחיילים בתעמולת הבחירות, תוכן גזעני, חלוקת מתנות כאמצעי תעמולה ועוד (ועדת הבחירות לכנסת ה-19 החלטות והנחיות, 2013). - פיקוח על פרסום ראוי של סקרי בחירות - מי שעורך סקרי בחירות מחויב לשלוח העתק של תוצאות הסקר לועדת הבחירות המרכזית.
ארגון וניהול הבחירות
- פרסום הודעה לציבור – יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית מפרסם לפני הבחירות הודעה לאזרחים בדבר הזכות לבחור ובדבר חשאיות וטוהר הבחירות.
- מינוי הוועדות האזוריות - ועדת הבחירות המרכזית ממנה את הוועדות האזוריות לפחות 38 מים לפני מועד הבחירות. ההרכב הסיעתי של הועדות האזוריות זהה לזה של הועדה המרכזית (סעיף 19 לחוק הבחירות) ובראשן עומד שופט. הועדות האזוריות אחראיות למינוי ועדות הקלפי ומפקחות על ההצבעה וספירת הקולות. במטה ועדת הבחירות המרכזית נספרים קולות המצביעים במעטפות הכפולות. בבחירות האחרונות היה מדובר על כ – 200,000 קולות.
- ניהול הבחירות בפועל – הועדה אחראית לרשימות המצביעים, לקביעת הקלפיות, וסדרי ההצבעה.
- פרסום תוצאות הבחירות - הועדה אחראית לפרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות, ולחישוב הקולות הכשרים, שיעור ההצבעה וחלוקת המנדטים בין המפלגות.
- ערעור על תוצאות הבחירות – חברי ועדת הבחירות המרכזית והאזוריות רשאים לערער על תוצאות הבחירות לבית המשפט לעניינים מנהליים. המשיבים לעתירה בנוגע לערעור הם יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שר הפנים ובאי כוחה של סיעה וחברי כנסת שהערעור נוגע להם.
הרכב ועדת הבחירות המרכזית חריג בהשוואה למוסדות מקבילים במדינות אחרות. בבריטניה ה – Electoral Commission היא גוף בלתי תלוי המשמש כגוף האחראי לניהול הבחירות ומשאלי עם וכן כרגולטור של מימון מפלגות ובחירות. הועדה מורכבת מעשרה חברים, בלתי תלויים מבחינת מפלגתית, אם כי לכמה מהם רקע מפלגתי בעברם. משך הכהונה בועדה הוא שלוש שנים. מטרת עבודתה של הועדה היא להבטיח את קיומם של בחירות ומשאלי עם. הועדה אחראית להליך הרישום לבחירות וכן אחראית לנושא מימון המפלגות והבחירות. הוועדה רואה את תפקידה גם בעידוד הבוחרים להצביע וכן במתן ידע רלבנטי לאזרחים. לדוגמא, בעת קיום משאל עם בבריטניה בנוגע לשינוי שיטת הבחירות ב- 2011 סיפקה הוועדה מידע בלתי מוטה שהסביר לציבור את האפשרויות השונות. הועדה אחראית לרישום מפלגות וכן מנהלת מחקר בתחומי אחריותה. לצד עשרת חברי הועדה עובד צוות ביצועי וצוות מנהלתי.
באופן דומה גם ועדת הבחירות בקנדה (Elections Canada) היא רשות עצמאית לא מפלגתית האחראית לניהול הבחירות ומשאלי העם. העומד בראש הועדה (The Chief Electoral Officer) נבחר על ידי הפרלמנט ואחראי בפני הפרלמנט. הוא ממונה לתקופה של עשר שנים ויכול להיות מועבר מתפקידו רק בגין עילות מיוחדות ובהליך מיוחד. בין תחומי אחריותו: ניהול הבחירות, רישום של מפלגות פוליטיות, ניהול הרישום לבחירות, קביעת אזורי הבחירה, שקיפות התרומות למפלגות ועוד. תחתיו פועל Broadcasting Arbitrator אשר אחראי לחלוקת זמני השידור בין המפלגות ופותר מחלוקות בנוגע לפרסומי תעמולה.
גם באוסטרליה ועדת הבחירות (AEC) היא גוף בלתי תלוי. בראש הועדה עומד שופט מכהן או בדימוס, ולצידו עוד שני חברים קבועים ועוד שמונה נציגים של המדינות השונות.
מבט באתר ועדת הבחירות המרכזית מגלה כי היא משמשת זירה להתנגחויות מפלגתיות בתקופת הבחירות. מפלגות מבקשות להוציא צווי מניעה זו נגד פעילותה של זו בגין טענות להפרה של חוק הבחירות, חוק דרכי תעמולה או בשל הפרה של היבטים נוספים הקשורים לבחירות. בנוסף, מיד לאחר הגשת רשימות המועמדים מתחיל מצעד הניסיונות לפסול מועמדים ורשימות מהתמודדות לבחירות לכנסת, כאשר חברי ועדת הבחירות המרכזית גם יוזמים פסילה זו (שליש מחברי הועדה יכולים ליזום בקשה לפסילת מפלגה או מועמד) וגם מקבלים את ההחלטה. זהו מצב אבסורדי שבו גוף שבו יש הטיה פוליטית מעצם מבנהו והרכבו, אחראי על הגבלת הזכות הדמוקרטית הבסיסית להיבחר. קיצורו של דבר, כפי שתיאר זאת השופט חשין בעת שכיהן שיושב ראש ועדת הבחירות, מדובר ב"עירוב של שמן ומים" שלא לומר שמן ואש.
ליושב ראש ועדת הבחירות סמכויות מרחיקות לכת בתקופת הבחירות. בזוכרנו שמדובר בשופט מכהן של בית המשפט העליון, מדובר בממשק הדוק עם המערכת הפוליטית שעשוי לחשוף את המכהן בתפקיד זה לאש המכלה של הזירה הפוליטית. תקרית שאירעה עם הגשת הרשימות לכנסת ה-20 מבהירה עד כמה טעון ממשק פוליטי-משפטי זה. ביום הגשת הרשימות נמנע המועמד ברוך מרזל ("יחד") מללחוץ את ידו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית השופט העליון סלים ג'ובראן בטענה כי "ג'ובראן לא נאמן לעם ישראל ואני לא לוחץ ידיים למי שפועל נגדנו." על אף שאט הנפש שהביעו רבים במערכת הפוליטית ממעשה קיצוני זה ועל אף מכתב שפרסם היועץ המשפטי לממשלה בו גינה התנהגות זו ודברים אלה שנאמרו על ידי המועמד, הרי שמדובר בתקרית שמדגימה את הפוטנציאל הנפיץ של תפקיד ייחודי זה של יושב ראש ועדת הבחירות. בבחירות הנוכחיות נוצר אף מצב טעון יותר כאשר השופט סלים ג'ובראן שימש כשופט בהרכב שדן בעתירה של ח"כ חנין זועבי כנגד החלטת ועדת האתיקה להרחיקה מהכנסת (והיה בעמדת מיעוט שלא היתה הצדקה להרחקתה) והנה הוא עומד בראש ועדת הבחירות שעומדת לדון בבקשה לפסול את מועמדותה של חברת הכנסת זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת. אמנם חזקה עליו שיבחין בין ההקשרים השונים, אך יש טעם נפגם בכך שהוא משמש בעת ובעונה אחת בשני הכובעים.
לפי האמור בחוק הבחירות לכנסת, ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף היחיד המוסמך לדון בכל תלונה בעניין מעשה או מחדל לפי חוק הבחירות לכנסת. וזאת, קודם לכל מעורבות של כל גורם אחר, לרבות בית המשפט. עם זאת, הגורם שממתן את ההטיה הפוליטית של הכרעות הועדה הוא ביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון רואה עצמו רשאי לבחון את שיקול הדעת של ועדת הבחירות ויושב ראש ועדת הבחירות. בפרט, חוק יסוד: הכנסת קובע כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית שלא לאפשר השתתפות של מפלגה או מועמד בבחירות לכנסת על פי סעיף 7א. לחוק יסוד: הכנסת טעונה אישור של בית המשפט העליון. לפני הבחירות לכנסת ה-19 פסל בית המשפט העליון את החלטות ועדת הבחירות לפסול את הרשימות הערביות ואת מועמדותה של ח"כ חנין זועבי (ראו הרחבה במאמר על פסילת רשימות).
בית המשפט גם דן בערעורים על החלטות יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. לפי עמדת בית המשפט יושב ראש ועדת הבחירות פועל כרשות מינהלית ולכן מחיל בית המשפט על החלטותיו ביקורת שיפוטית מצומצמת המתמקדת באופן הפעלת שיקול הדעת של יושב ראש הועדה. לדוגמא, לפני הבחירות לכנסת ה-19 ביטל בית המשפט העליון החלטה של השופט רובינשטיין שלא לאשר תשדיר בחירות של בל"ד שכלל התייחסות להמנון המדינה ולפסול קטעים מתשדיר בחירות של מפלגות עוצמה לישראל שבהם צוינו אמירות פוגעניות כנגד תושבי ישובים ערבים (בג"ץ 236/13 עוצמה לישראל נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת (נידון יחד עם בג"ץ 245/13, 246/13)).
"התפקוד בועדה היה לדידי מעין מרוץ משוכות, שראשיתו בנושאים מנהליים וארגוניים שונים, מהם מורכבים, המשכו בהגשת הרשימות ובהליכי הפסילה והאישור, ואחר כך בהתמודדות עם קשיי יישומו של חוק דרכי תעמולה ועוד כהנה וכהנה." (רובינשטיין, 2013)
ציטוט זה ממכתבו של אליקים רובינשטיין, שכיהן כיושב ראש ועדת הבחירות לכנסת התשע-עשרה, ובו סיכם את לקחי מערכת הבחירות, מלמד על ריבוי סמכויותיה של ועדת הבחירות המרכזית והעומד בראשה ועל האופי המגוון (מדי) של תפקידיה. הסקירה של תפקידי הועדה, הרכבה וסמכויותיה מעידה על כך שועדת הבחירות אינה שונה באופיה מועדות הכנסת והיא פוליטית, ולכן גם ההחלטות המתקבלות בה נגועות באינטרסים מפלגתיים ולא מתקבלות ללא משוא פנים, כמתבקש מסמכויותיה. גם הניגוד שבין העומד בראשה שהוא שופט בלתי תלוי והרכבה הפוליטי של הועדה יוצרים מתח בפעולתה. לכן דרוש שינוי באופייה, הרכבה ואופן פעולתה של הועדה. לאור הקיים במדינות אחרות,לנוכח הלקחים שנלמדו במערכות הבחירות בישראל והביקורת של בית המשפט העליון על החלטות הועדה ניתן להצביע על מספר כיוונים שעשויים לשנות את פני הוועדה, לייעל את תפקודה ולמנוע מראית עין של הטיה פעילות בפעילותה:
- יש להקים ועדה ציבורית בלתי תלויה שתשמש כועדת הבחירות המרכזית ולא תהיה מבוססת על מפתח מפלגתי.
- יש ליצור הפרדה ארגונית בין הפונקציות השונות של עבודת הוועדה – המנהליות-ארגונית והמהותיות-שיפוטיות.
- יש להקים צוות מקצועי לקיום ההיבטים הארגוניים של הבחירות.
- יש לשקול להכפיף לועדת הבחירות המרכזית (בהרכבה הבלתי תלוי המוצע לעיל) את הועדה הציבורית הקובעת את גובה יחידת מימון מפלגות ולשקול להעביר לגוף זה גם את תפקיד הבקרה על הוצאות המפלגות (הנתון כיום בידי מבקר המדינה).
- יש לשקול הקמת גוף מעין שיפוטי שיהיה אחראי לסמכויות הדורשות שיקול דעת כמו אישור מועמדים, המלצה לפסול מפלגה או מועמד על פי סעיף 7א. ופסילת תשדירי הבחירות.
- יש לשקול האם מוטב שיושב ראש הועדה יהיה שופט משפט העליון בדימוס ולא שופט מכהן כדי למנוע את הקרבה היתרה בין הנושאים הפוליטיים שעל סדר היום ובית המשפט העליון.
אם לא יאומץ שינוי מרחיק לכת בהרכב ומבנה ועדת הבחירות המרכזית, יש בכל מקרה לשקול הוצאת הסמכות לפסילת מפלגות מידיה של הועדה. האפשרות שנציגים המייצגים גופים פוליטיים, וששיקוליהם פוליטיים יהיו אמונים על קביעת גבולות הזכות להיבחר היא יותר מתמוהה. המצב בו "נותנים לחתול לשמור על השמנת" יש בו טעם נפגם בדמוקרטיה מתוקנת. אין זה ראוי שהגוף העוסק בפרוצדורה החשובה ביותר בדמוקרטיה – הבחירות- יהיה גם הוא תחת שבט הפוליטיקה היומיומית.