ועדת המינויים ונבחרת הדירקטורים – לחזק, לא להתקיף
המתקפה על ועדת המינויים שסירבה לאשר את מינוי עמיר פרץ מדאיגה ומטעה. במבחן התוצאה, הסתמכות עליה ועל מקצועיותה שיפרה את תפקוד החברות הממשלתיות, ולכן הביקורת והתיקונים צריכים להתמקד בחיזוקה
פלאש 90
ביום ראשון החליטה הממשלה לאשר את מינוי עמיר פרץ ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, בניגוד להמלצת הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות. הוועדה החליטה שלא להמליץ על פרץ, מועמדו של שר הביטחון גנץ, משום שמצאה שכישוריו וניסיונו העשיר אינם מצדיקים חריגה משני תנאים עיקריים שהוא אינו עומד בהם: יש לו זיקה פוליטית חזקה, והוא אינו חלק מ"נבחרת הדירקטורים".
השאלה אם המינוי מוצדק אינה פשוטה, והדיון עליה יימשך בוודאי בבג"ץ. אבל מה שצריך במיוחד להדאיג הוא המתקפה החריפה על ועדת המינויים, במיוחד מפי שר האוצר ליברמן, עד כדי קריאה לחברי הוועדה להתפטר. מדובר בהתבטאויות מזיקות ומטעות, ועל חברי הממשלה לדחות אותן.
זה המקום להדגיש: מינויים בשירות הציבורי צריכים ככלל להתבצע על בסיס מקצועי ועצמאי. מינויים כאלה מגבירים את האפקטיביות של הממשלה – כך לפי מחקרים אמפיריים – ומחזקים את אמון הציבור ואת מערכת האיזונים והבלמים העומדת בבסיס הדמוקרטיה הישראלית. ואילו, מינויים פוליטיים גורמים נזק אדיר לתפקוד הממשלה ומעודדים שחיתות. גם במקרה של דירקטורים בחברות ממשלתיות, שאותם ממנים השרים בכפוף להמלצת ועדת המינויים – המינוי עדיין צריך להיות בראש ובראשונה ענייני ולא פוליטי. כן, דירקטורים אינם משרות אמון.
וכאן המקום לחזור אחורה בזמן. כדי לשמור על האופי המקצועי והעצמאי של מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות אומצו שני מנגנונים עיקריים: הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ונבחרת הדירקטורים.
ועדת המינויים הוקמה כדי לבלום את התופעה הנפוצה של מינוי מקורבים פוליטיים - בין אם אלה חברי מרכז הליכוד או העבודה – והצליחה לצמצם מאוד את היקפה. הוועדה בודקת את מועמד השרים לתפקידי הדירקטורים וממליצה אם למנותם. הפרמטרים שנבדקים בה הם עמידה בתנאי הכשירות הקבועים בחוק וזיקה פוליטית.
נבחרת הדירקטורים מאפשרת לקיים הליך פומבי, תחרותי ושוויוני, שבסופו נקבע מי נכנס ל"מאגר" שממנו ממנים השרים את הדירקטורים. ואכן, מאז הקמתה ב-2013, היא תרמה לשיפור משמעותי באיכותם. כדי להגביר את הגמישות ולאפשר לשרים למנות מועמדים יוצאי דופן, נוצר גם מסלול "תואם/עוקף נבחרת", אך גם נקבע שהשימוש בו צריך להיות "חריג ומצומצם". זהו המסלול שדרכו ביקש גנץ למנות את פרץ לתעשייה האווירית.
במבחן התוצאה, ועדת המינויים ונבחרת הדירקטורים הן סיפור הצלחה. המציאות מלמדת שאימוץ שני העקרונות האלה – הסתמכות על עמדה של ועדת המינויים ומינוי דירקטורים מתוך הנבחרת – שיפר את איכות הדירקטורים ותפקוד החברות הממשלתיות. גם אם במצבים מסוימים, קיצוניים, אפשר לסטות מהם – ברור שזוהי צריכה להיות דרך המלך למינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות. כך גם המליצו כל הוועדות המקצועיות שפעלו בישראל בשנים האחרונות, והדבר עוגן בנהלים ופסקי דין רבים.
כמובן, ועדת המינויים ונבחרת הדירקטורים אינן חפות מכשלים. אבל הביקורת והתיקונים צריכים להתמקד בחיזוקן – למשל, לעגן את נבחרת הדירקטורים בחוק. הניסיון לערער את מעמד מנגנונים אלה - ובוודאי הקולות שנשמעו בישיבת הממשלה השבוע וביקשו להרתיע את חברי ועדת המינויים – רק עלולים להסיג את החברות הממשלתיות לאחור ולפגוע קשות בתפקודן.
הטור התפרסם לראשונה בישראל היום