תקנון מפלגת יש עתיד החדש: צעד קטן של דמוקרטיזציה

התקנון החדש של יש עתיד אמנם מעיד על מגמות התמסדות ודמוקרטיזציה במפלגה, אבל מדובר בצעדים מתונים מאוד שלא עתידים לשנות בטווח הקרוב את שלטון היחיד של מייסדה יאיר לפיד. ובכל זאת, מדובר בהתפתחות מעודדת שמצביעה על כך שאפילו מפלגות אישיות רואות צורך בשלב כלשהו צורך להיפתח. האם יש עתיד אכן צועדת לכיוון דמוקרטי יותר?

כעשור לאחר היווסדה, מפלגת יש עתיד, השנייה בגודלה בכנסת, הכריזה על תקנון חדש המבשר על שינויים במבנה הפנימי שלה. אף כי שינויים אלה מצביעים על מגמות התמסדות ודמוקרטיזציה, מדובר בצעדים מתונים ביותר שלא עתידים לשנות בטווח הקרוב את שלטון היחיד של יאיר לפיד – מייסד המפלגה. ובכל זאת, מדובר בהתפתחות מעודדת שיכולה להעיד על כך שאפילו מפלגות אישיות – ובתנאי ששרדו למשך תקופת זמן מינימלית – רואות צורך בשלב כלשהו צורך להיפתח.

יש עתיד נוסדה בשנת 2012 ומאז הקמתה היא מזוהה באופן כמעט מוחלט עם מייסדהּ ומנהיגהּ יאיר לפיד. שליטת היחיד של לפיד במפלגה נקבעה עוד בתקנון המקורי שלה משנת 2012. במשך השנים כמעט ולא נשמעו בשורות המפלגה קולות ביקורתיים כלפי לפיד, והיא אכן התנהלה באופן לא-דמוקרטי. הדבר השתקף היטב במדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית: ערב בחירות ספטמבר 2019 היא דורגה במקום ה-11 בלבד מתוך כ-20 מפלגות, עם 23 נקודות מתוך 100. כמעט כל הנקודות במדד הושגו בזכות ייצוג הנשים במפלגה והשקיפות היחסית שלה. אך היא הייתה מפלגה לא-דמוקרטית לחלוטין בהיבטים מרכזיים כמו בחירת המנהיג וגיבוש רשימת המועמדים לכנסת (לפיד היה זה שקבע את רשימות המועמדים של המפלגה בכל 6 מערכות הבחירות שהתקיימו מאז היווסדה), והיא גם נטולת מוסדות פנימיים וחברי מפלגה (למעט מספר קטן שלא פורסם) שיכולים להשפיע על התנהלותה. בכך, היא מזכירה מפלגות אישיות אחרות שפעלו ופועלות בשנים האחרונות: התנועה (ציפי לבני), כולנו (משה כחלון), כחול לבן (בני גנץ), תקווה חדשה (גדעון סער) ואחרות.

עם זאת, בשונה מאותן מפלגות שהוזכרו, ניתן לומר שכבר מראשיתה נזרעו ביש עתיד זרעים דמוקרטיים, שייתכן שנובטים בימים אלה. ראשית, תקנון המפלגה אמנם עיגן את מעמדו של לפיד, וקבע שמעמדו כיו"ר המפלגה מובטח לכנסות ה-19 וה-20, אך גם הבטיח שלאחר מכן יחלו תהליכי דמוקרטיזציה חלקיים. שריונו של לפיד כיושב-ראש המפלגה הוארך עוד פעמיים, בשנת 2016 ושוב בשנת 2019, אך ההבטחה העתידית לדמוקרטיזציה נשארה. אפילו אם מדובר בהבטחה חסרת כל שיניים – עדיין מדובר בהכרה עקרונית בכך שדמוקרטיה פנים-מפלגתית היא דבר רצוי, הכרה שלא אפיינה מפלגות אישיות אחרות.

יש עתיד נבדלת ממפלגות אישיות אחרות גם בכך שהשכילה לבנות, לשמר ולהפעיל רשת מרשימה של תורמים ופעילי שטח, ואף לעודד את חברי הכנסת של המפלגה לשמור עמם על קשר רצוף. יש לה מטות נושאיים (למשל להט"בים, דוברי צרפתית ורוסית וגמלאים) ומוניציפליים והיא הייתה פעילה, באופן יחסי, בבחירות המקומיות (בבחירות המקומיות של 2018 התמודדו 22 רשימות שהיו קשורות אליה).

כלומר, יש עתיד אינה מה שנהוג לכנות במחקר מפלגה "חלולה". אולי גם בשל כך, יחסית למפלגות אישיות אחרות היא שמרה על יציבות: בניגוד למשל לתנועה וכולנו שנעלמו אחרי קדנציה אחת או שתיים, היא מכהנת ברציפות בכנסת מאז 2013, ואף הצליחה למצב את עצמה כמפלגה בינונית-גדולה וכאלטרנטיבה שלטונית.

ייתכן שזרז לתמורות הפנימיות הנוכחיות ביש עתיד ניתן לראות בצעדו יוצא הדופן של ח"כ עפר שלח (מי שנחשב שנים ליד ימינו ולמקורבו של לפיד) שלפני כשנה יצא בקריאה לריענון שורות המפלגה ולקיום בחירות להנהגתה. יוזמת הדמוקרטיזציה אמנם נתקלה בסירוב מצד היו"ר, שטען כי זו לא העת – מה שהוביל לפרישתו של שלח מהמפלגה – אך הנה עכשיו אנו עדים לניצנים של שינוי.

השינויים המוצגים בתקנון החדש של יש עתיד מהווים צעד מבורך בכיוון הנכון, אולם חשוב לקחת אותם בפרופורציות הנכונות. למשל, אין ללכת שולל אחר כותרות דוגמת "יש עתיד תערוך פריימריז לראשות המפלגה". אמת, המפלגה עומדת לראשונה לאפשר התמודדות על תפקיד המנהיג, אך זכות הבחירה באותה התמודדות תינתן רק לכאלף צירי ועידה. זאת בשונה מפריימריז (ההליך המקובל בליכוד ובמפלגת העבודה), שהוא הליך רחב, פתוח וכוללני בו זכאים להשתתף כלל חברי המפלגה.

זאת ועוד, הוועידה שתבחר את היו"ר אינה מוסד ייצוגי שנבחר על ידי חברי המפלגה, דוגמת הוועידות בליכוד, בעבודה או במרצ. עיון יסודי בתקנון שפורסם חושף שכ-30% מצירי אותה ועידה יהיו מקרב מייסדי המפלגה – אנשים הנחשבים למקורביו של לפיד. שאר הצירים יהיו ראשי מטות השטח של המפלגה, מנהלי האזורים ונבחרי הציבור שלה. הרכב כזה יכול להיתפס כידידותי מאוד ללפיד, ועל-כן ה"מרוץ" לתפקיד היו"ר לא צפוי להיות תחרותי במיוחד – זאת בהנחה שכלל יימצא מישהו שיתמודד מלבד לפיד עצמו.

לבסוף, גם החידוש המוצג בתקנון בנוגע לקביעת רשימות המועמדים לכנסת הוא מינורי בלבד. אמת, קביעת הרשימה כבר לא תהיה בלעדית בידיו של היו"ר (הוא יהיה רשאי לשריין שני מועמדים מטעמו בכל עשירייה), אך מי שיחליף אותו היא מעין ועדת מינויים מצומצמת שתכלול ח"כ או ח"כ לשעבר במפלגה, את מנכ"ל המפלגה ושני חברי הנהלה. כלומר, גם בוועדה הזו צפוי רוב למקורביו של לפיד.

כאמור, השינויים האלה הם צעד בכיוון חיובי. כל נסיגה מריכוזיות ושליטת יחיד מוחלטת היא מבורכת. אך ספק אם מדובר ביותר מאשר דמוקרטיזציה בזעיר אנפין. יש עתיד צפויה לעזוב את משפחת המפלגות האישיות הטהורות, הטהורות אך עדיין תהיה רחוקה ממפלגות בעלות רמה בינונית (מרצ, חד"ש) או גבוהה (הליכוד, העבודה) של דמוקרטיה פנימית.

קשה לדעת בשלב הזה כיצד יתפתחו הליכי הדמוקרטיזציה ביש עתיד בסופו של דבר. אך נראה שיש סבירות לא מעטה שאם לא יאומצו מנגנונים דמוקרטיים נוספים, יש עתיד תמצא את עצמה במקום דומה לזה של ישראל ביתנו – שגם בה קיימים מוסדות פנימיים, למשל ועידה שנבחרת על ידי חברים, וגם בה חברי הוועידה מוסמכים באופן תיאורטי לבחור את יו"ר המפלגה. בפועל, עם זאת, מדובר במראית עין דמוקרטית, שכן שליטתו המוחלטת של ליברמן במפלגה מעולם לא הוטלה בספק. כבר בקרוב תהיה לנו אינדיקציה ראשונה לדעת אם יש עתיד הולכת בכיוון זה או בכיוון מעט דמוקרטי יותר – כשיתברר אם אכן יתייצב מועמד בעל משקל ציבורי שיתמודד מול לפיד על תפקיד היו"ר. ככל הידוע, איש מעולם לא קרא תגר על ליברמן כמנהיג ישראל ביתנו – האם מצבה של יש עתיד יהיה שונה?