מדוע מובטלי הקורונה לא חוזרים לשוק העבודה?

דוח חדש חושף תמונת מצב מדאיגה על מצבם הכלכלי של מובטלי הקורונה, ומספק גם הסבר על אי חזרתם לשוק העבודה. וכמה מהם החליפו עבודה ?

הסקר, שהינו החמישי בסדרת סקרים שהמכון עורך מאז פרוץ משבר הקורונה, נערך בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 2021,התשובות נאספו ע"י חברת "שילוב" בתאריכים 19.8-12.9.21 לאחר הכנסת ההגבלות ה"מחודשות" בעקבות הגל הרביעי של המגפה. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של העובדים בישראל (אלו שעבדו ערב משבר הקורונה). פרק זה מציג את תשובותיהם של 560 משיבים, כולם היו שכירים לפני תחילת המשבר.הסקר הקיף בנוסף עוד 142 משיבים שהיו עצמאים, ו-45 שהיו חיילים או סטודנטים לפני תחילת המשבר

עיקרי הממצאים

11% ממשיבי הסקר דיווחו כי הם מובטלים או בחל"ת בעת המענה לסקר (סוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 2021) – אלו הוגדרו בסקר כ"מובטלי הקורונה" - הגדרה זו שונה מהגדרת הלמ"ס שכן הסקר לא כולל את אלו שהיו מובטלים עוד בטרם המשבר ונותרו כיום מובטלים.מובטלי הקורונה = שהפכו למובטלים בעקבות הקורונה, כלומר מובטלים כיום אך היו מועסקים לפני פרוץ המשבר. יש לשים לב כי הסקר לא כולל את אוכלוסיית המובטלים שהיו בסטטוס זה עוד לפני משבר הקורונה. 

45% ממובטלי הקורונה1 דיווחו כי לא קיבלו דמי אבטלה.

למעלה ממחציתם (54%) מתקיימים על הכנסות בן/בת הזוג, ו-46% על עזרה מההורים או בני משפחה אחרים. 14% ממובטלי הקורונה מתקיימים הן על הכנסות בן הזוג והן על עזרה מהורים ובני משפחה. ככל הנראה לא מדובר באנשים עם הכנסות אחרות, שכן רק 3% מהם מתקיימים מהון ונכסים.

מצבם הפיננסי של המובטלים קשה, כאשר לכ-40% מהם אין כסף נזיל שיספיק להם להתקיים לפחות חודש, לעומת 23% בקרב השכירים.

כמחצית ממובטלי הקורונה נמצאים במינוס בבנק: 48% ממי שאינם מקבלים דמי אבטלה ו-52% ממי שמקבלים, זאת לעומת 30% בקרב השכירים.

בהתאמה 32% מהמובטלים עם דמי אבטלה ו-24% מהמובטלים ללא דמי אבטלה נאלצו להיכנס למינוס בעקבות המשבר (פי 2 בהשוואה לשיעור השכירים שדיווחו על כך).

40% מהמובטלים ללא דמי אבטלה ושיעור דומה (36%) מהמובטלים עם דמי אבטלה לקחו הלוואה בעקבות המשבר, שיעור זה כפול בהשוואה לשכירים (20%).

מרבית ההלוואות שלקחו מובטלי הקורונה ללא דמי אבטלה (19%) נלקחו מחברים או קרובי משפחה, לעומת 6% בקרב השכירים.

רוב מובטלי הקורונה (88% מהם) מעוניינים לחזור לעבודה, מהם 48% ציינו שהסיבה העיקרית שנותרו מובטלים הייתה שלא מצאו עבודה למרות שחיפשו.

עם זאת, שיעור גדול ממובטלי הקורונה נמצאים בתהליך כלשהו של הסבה או הכשרה: 17% עוברים תהליך של שינוי מקצועי, ועוד 4% הם סטודנטים או בהכשרה מקצועית.

רק 1% ממובטלי הקורונה המעוניינים לעבוד דיווחו כי הם לא עובדים משום שהם ממתינים לסיומה של תקופת הזכאות לדמי אבטלה. ממצא זה מעניין שכן כמחצית (48%) מתוך המשיבים על שאלה זו – המובטלים המעוניינים לעבוד – קיבלו דמי אבטלה באוגוסט, אך רק עבור שיעור זניח מהם זוהי הסיבה העיקרית שבגללה אינם עובדים.

אף כי רק 11% דיווחו שהם מובטלי קורונה כיום, כ-29% מהמשיבים ציינו כי היו "מובטלי קורונה" בשלב כלשהו במהלך המשבר, אך מאז חזרו לעבוד ולכן כיום הם כבר לא מובטלים. כשליש (34% מאלה שחזרו) חזרו לעבוד כי המעסיק ביקש שיחזרו לעבודה, ו- 27% מהם חזרו כי רצו לחזור לעבוד במקצוע שלהם.

כמחצית ממובטלי הקורונה שחזרו לעבודה (5ע2% מהם) חזרו לאותו מקום עבודה ואותו תפקיד שהיו בו לפני כן. כרבע מהם (24%) חזרו למקום עבודה אחר ותפקיד אחר – מה שיכול לרמז על גמישות גבוהה יחסית שהתאפשרה בזכות מודל החל"ת.

1. מצבם הכלכלי של "מובטלי הקורונה" ללא הכנסה

11% ממשיבי הסקר דיווחו כי הם מובטלים או בחל"ת בעת המענה לסקר (סוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 2021) – אלו הוגדרו בסקר כ"מובטלי הקורונה" והגדרה זו שונה מהגדרת הלמ"ס שכן הסקר לא כולל את אלו שהיו מובטלים עוד בטרם המשבר ונותרו כיום מובטלים.

נכון למועד הסקר פחות ממחצית (44%) מ"מובטלי הקורונה" קיבלו דמי אבטלה. 45% דיווחו כי לא קיבלו דמי אבטלה ועוד 11% דיווחו כי אינם יודעים (הסקר נערך באוגוסט, כחודש לאחר תום הזכאות לדמי אבטלה לגילאי עד 45).

נתונים אלו מרמזים על בעיית הכנסה בקרב אותם מובטלים שאינם מקבלים דמי אבטלה (וגם מטבע הדברים לא מקבלים שכר כשכירים), המהווים לפי נתוני הסקר כ-4.6% מתוך מי שעבדו כשכירים לפני המשבר, כלומר כ-170 אלף איש שהיו מועסקים בשכר לפני משבר הקורונה וכיום ככל הנראה נותרו ללא מקור הכנסה – ללא שכר וללא דמי אבטלה.

מרבית מובטלי הקורונה שדיווחו כי נותרו ללא דמי אבטלה (69% מהם) הינם צעירים עד גיל 34, מהם כ- 41% בני 25-34.
לעומת זאת מרבית המובטלים שמקבלים דמי אבטלה הם מבוגרים יותר – 53% מעל גיל 45, מהם כ- 34% בני 55-64.

התפלגות הגילאים בקרב המובטלים אל מול כלל השכירים

	מובטלים ללא דמי אבטלה	מובטלים עם דמי אבטלה	כלל המובטלים	כלל השכירים
18-24	28%	7%	17%	10%
25-34	41%	20%	29%	26%
35-44	23%	20%	20%	26%
45-54	0%	9%	6%	18%
55-64	8%	34%	23%	15%
65+	0%	10%	4%	5%
סה"כ	100%	100%	100%	100%

לאור ממצאים אלו עולה שאלה כיצד אותם מובטלים שאינם מקבלים דמי אבטלהממצאי חלק זה מבוססים על תשובותיהם של 25 משיבים מובטלים שלא קיבלו דמי אבטלה, ו-26 משיבים מובטלים שקיבלו דמי אבטלה מממנים את מחייתם. מהסקר עולה כי המקור העיקרי ממנו הם מתקיימים הוא עזרה מהסביבה הקרובה: 54% מהם מתקיימים מהכנסות בן/בת הזוג, 46% דיווחו כי הם מקבלים עזרה מההורים או בני משפחה אחרים, ו-8% מקבלים עזרה מחברים או מהקהילה שלהם. 14% ממובטלי הקורונה מתקיימים הן על הכנסות בן הזוג והן על עזרה מהורים ובני משפחה.

חוסר ההכנסה משפיע באופן שלילי גם על המצב הפיננסי שלהם, כאשר 41% מהמובטלים ללא דמי אבטלה דיווחו שהם מתקיימים על חסכונות אישיים שפתחו, ועוד 15% על הלוואות שלקחו. הסבר אפשרי לשאלה כיצד הם מתקיימים הוא כי לחלקם ישנה הכנסה אחרת שאיננה מעבודה, אך מממצאי הסקר מראים כי מדובר בשיעור זניח: רק 3% דיווחו כי הם מתקיימים מהון ונכסים (שכר דירה או הכנסה מריבית על השקעות).

מהסקר עולה כי חוסר ההכנסה מחייב את המובטלים ללא דמי אבטלה למשוך חסכונות.

באופן לא מפתיע, מצב הנזילות בקרב מובטלי הקורונה שאינם מקבלים דמי אבטלה קשה יחסית למצב השכירים, אך דומה למצבם של המובטלים שמקבלים דמי אבטלה: באוגוסט 2021 דיווחו 40% מהמובטלים ללא דמי אבטלה כי אין ברשותם כסף נזיל שיספיק להם להתקיים לפחות חודש, זאת בדומה שיעורם בקרב המובטלים שמקבלים דמי אבטלה ( 42%) מהמשיבים כי אין להם כסף נזיל. לעומת זאת, רק 23% בקרב השכירים דיווחו כי אין ברשותם כסף נזיל שיספיק לקיום של חודש, שיעור הנמוך בחצי מהשיעור בקרב המובטלים (הן מקבלי דמי אבטלה והן שלא מקבלים).

עם זאת, 73% מהמובטלים ללא דמי אבטלה דיווחו כי הכסף הנזיל יספיק להם עד לחצי שנה (ו-28% רק עד חודשיים), זאת בדומה לשיעורם בקרב השכירים (71% עד חצי שנה, ו- 31% עד חודשיים). מצב המובטלים שמקבלים דמי אבטלה נראה קשה יותר, כאשר 82% מהם דיווחו כי הכסף הנזיל שברשותם יספיק עד לחצי שנה – ו-45% מהם דיווחו כי יספיק רק עד חודשיים. מצב זה יכול להיראות מפתיע אך ייתכן שיש הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות, מפני שיש בקרבם יותר צעירים שבחרו שלא לחזור לתעסוקה כי הם יכולים (באים ממשפחות מבוססות שיכולות לסייע להם).

הקושי הכלכלי של מובטלי הקורונה ללא דמי אבטלה מתבטא גם במצב חשבון הבנק שלהם: באוגוסט 2021 דיווחו 48% מהם שהם במינוס בבנק. כמחציתם ( 24% מהמובטלים ללא דמי אבטלה) דיווחו כי לפני המשבר לא היו במינוס, ונאלצו להיכנס למינוס בעקבות המשבר, זאת לעומת 12% בקרב כלל השכירים.

עם זאת, מצב חשבון הבנק של המובטלים שמקבלים דמי אבטלה היה אף מעט קשה יותר מכך: באוגוסט 2021 היו כמחצית (52%) מהמובטלים ללא דמי אבטלה במינוס בבנק – 32% מהם נכנסו למינוס בעקבות המשבר. זאת לעומת 30% שנמצאו במינוס בקרב השכירים.

מהסקר עולה כי מצבם הפיננסי של המובטלים ללא דמי אבטלה בעייתי ושיעור גדול יותר מהם לוקחים הלוואות: באוגוסט 2021 השיבו 40% מהמובטלים ללא דמי אבטלה כי לקחו הלוואה בעקבות המשבר. זאת, בדומה ל- 36% מהמובטלים שמקבלים דמי אבטלה, ו-20% מהשכירים – כחצי מהשיעור בקרב המובטלים.

מרבית ההלוואות של המובטלים ללא דמי אבטלה (19%) נלקחו מחברים או קרובי משפחה, זאת לעומת 12% בקרב המובטלים שקיבלו דמי אבטלה ו- 6% בלבד מהשכירים שעשו זאת.

בנוסף, 16% מכלל המובטלים (הן ללא דמי אבטלה והן שמקבלים דמי אבטלה) דיווחו כי לקחו הלוואה מהבנק לעומת 12% בקרב השכירים.

2. חזרה לעבודה של "מובטלי הקורונה"

מובטלי קורונה בסוף אוגוסט

נכון לסוף אוגוסט 2021, מרבית מובטלי הקורונה (88% מהם) מעוניינים לחזור לעבוד, מהם כ- 67% מחפשים עבודה בפועל והיתר (21%) דיווחו שאינם מחפשים עבודה.

לעומתם, כ- 12% ממובטלי הקורונה דיווחו כי אינם מעוניינים לחזור לעבודה.

הסיבה העיקרית שמובטלי הקורונה שמעוניינים לעבוד נותרו מובטלים הינה "שהם מחפשים ואינם מוצאים עבודה" – 48% מהם דיווחו כך.

כ- 20% מהמובטלים שמעוניינים לעבוד דיווחו באוגוסט 2021 כי הם לא חוזרים לעבוד כי הם נמצאים בתהליך כלשהו של הסבה או הכשרה, מהם כ- 17% עוברים שינוי מקצועי, ועוד 4% סטודנטים או בהכשרה מקצועית.

13% עדיין ממתינים שהמעסיק הקודם שלהם יחזיר אותם לתעסוקה, ו-10% נוספים דיווחו כי הם עדיין מובטלים מאחר והעסק בו הם עבדו נסגר.
רק 1% מהמובטלים הללו דיווחו כי הם ממתינים לסיומה של תקופת הזכאות לדמי אבטלה. ממצא זה מעניין שכן כמחצית (48%) מתוך המשיבים על שאלה זו – המובטלים המעוניינים לעבוד – קיבלו דמי אבטלה באוגוסט, אך רק עבור שיעור זניח מהם זוהי הסיבה העיקרית שבגללה אינם עובדים.

מי שהיו מובטלי הקורונה לכל אורך המשבר

29% מהמשיבים על הסקר דיווחו כי היו באבטלה/חל"ת בזמן כלשהו במהלך המשבר, ומאז חזרו לעבוד. כשליש (34% מהם) חזרו לעבודה בעיקר בשל בקשת המעסיק (הקודם או הנוכחי). ככל הנראה מרביתם מובטלים שיצאו מתעסוקה ברגעי השפל של הסגרים ולאחר הסגרים חזרו בהדרגה לתעסוקה אצל המעסיק הקודם.

27% נוספים חזרו לעבודה בעיקר כי רצו לחזור לעבוד במקצוע שלהם, ורק 14% ממובטלי הקורונה חזרו לעבוד כי נגמרה להם תקופת הזכאות לחל"ת. כ- 10% חזרו לעבוד כי קיבלו הצעת עבודה אטרקטיבית.

מעניין לראות כי 8% חזרו לעבודה בעיקר מאחר ורצו לצאת מהבית, בין אם מתוך שעמום, רצון ב"שקט" מהילדים או סיבות נוספות.

עם זאת, קבוצות שונות באוכלוסיה דיווחו על סיבות שונות עבורם לחזרה לתעסוקה. כך, בקרב האוכלוסיה הערבית שיעור גבוה יותר (42%) חזרו לעבודה בעיקר לאור בקשת המעסיק, לעומת 32% מהיהודים. בנוסף שיעור גבוה אצל הערבים (27%) חזרו לעבוד בעיקר כי הופסקה זכאותם לחל"ת, לעומת 10% מהיהודים. בהתאמה, שיעור גבוה מקרב היהודים (31%) דיווחו כי חזרו לעבוד בעיקר כי רצו לחזור לעבוד במקצועם, זאת לעומת 14% בלבד בקרב הערבים.

ניכרו הבדלים בין אקדמאים לבין משיבים בעלי תעודת בגרות ומטה – שיעור גבוה בקרב בעלי תעודת בגרות ומטה (21%) דיווחו כי חזרו לעבוד בעיקר כי נפסקה להם הזכאות לחל"ת, לעומת 5% בלבד בקרב אקדמאים. בהתאמה, שיעור גבוה יחסית בקרב האקדמאים (34%) דיווחו כי חזרו לעבודה בעיקר כי רצו לחזור לעבוד במקצוע שלהם, לעומת 23% בקרב בעלי תעודת בגרות ומטה.

ההבדל בין גברים ונשים מתבטא בעיקר ברצון לחזור לעבוד במקצוע: שיעור גבוה יחסית של נשים (31%) דיווחו שהרצון לחזור לעבוד במקצוע היה הסיבה העיקרית שחזרו לעבודה, לעומת 22% בקרב הגברים.

מהסקר עולה כי משבר הקורונה עודד גמישות גבוהה יחסית בקרב מובטלי הקורונה בעת חזרתם לעבודה, כאשר כ- 42% החליפו מקום עבודה בתום תקופת החל"ת/אבטלה, מהם כרבע (24%) החליפו מקום עבודה ותפקיד , ו- 18% נוספים החליפו מקום עבודה, אך נשארו בתפקיד דומה. כ--5% נשארו במקום העבודה הקודם אך החליפו תפקיד.

למעשה רק כמחצית ממובטלי הקורונה (52%) חזרו לאותו מקום עבודה ואותו תפקיד שהיו בו לפני כן (ו-48% החליפו מקום עבודה, תפקיד או שניהם).
גמישות זו יכולה להצביע על יתרונו של מודל החל"ת שהופעל בישראל, כאשר דמי החל"ת ניתנו לעובד ולא למעסיק (כפי שנהגו ברחבי אירופה). יתכן שמודל זה, אף שהביקורת המרכזית כנגדו הייתה שהחליש את הקשר בין העובד למעסיק במהלך המשבר, דווקא היה הגורם שעודד ואיפשר גמישות גבוהה יותר בשוק העבודה בכך שהוביל קרוב למחצית מהמובטלים לשנות מקום עבודה או תפקיד.

הגברים הפגינו גמישות גבוהה יותר בהשוואה לנשים: 56% מהגברים השיבו כי בעת החזרה לעבודה החליפו מקום עבודה או שהחליפו תפקיד בתוך מקום העבודה, לעומת 40% מהנשים (ו-48% בקרב כלל מובטלי הקורונה).

הבדל נוסף היה בין הפריפריה למרכז, כאשר מובטלי הקורונה באזור המרכז הפגינו גמישות גבוהה יותר בהשוואה למובטלי הקורונה בפריפריה: 57% ממובטלי הקורונה באזור המרכז שחזרו לעבוד דיווחו כי החליפו מקום עבודה או תפקיד בעת החזרה לתעסוקה, לעומת 37% בקרב תושבי הפריפריה(מה שיכול להעיד על הגמישות הנמוכה יותר של שוק התעסוקה בפריפריה לעומת המרכז).

56%	גברים
40%	נשים
57%	תושבי מרכז הארץ
37%	תושבי פריפריה

בגיבוש וניתוח הסקר המלא, המציג תמונת המצב כלכלית כוללת של הציבור בשוק העבודה (שכירים ועצמאיים) לקחו חלק פרופ' קרנית פלוג, דפנה אבירם ניצן וירדן קידר. גיבוש ועיבוד סטטיסטי של הנתונים: גבי גורדון, ייעוץ מתודולוגי: מרכז ויטרבי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה