65 שנה לטבח כפר קאסם: הפצע עדיין מדמם

דבריו המרגשים של הנשיא יצחק הרצוג בטקס הזיכרון לקורבנות הטבח בכפר קאסם הם צעד משמעותי להכרה ולקירוב, ותוכניות החומש והשותפות הפוליטית נוסכים תקווה, אך לפנינו עוד כברת דרך ארוכה עד שאזרחי ישראל הערבים יהפכו לשותפים שווים ולגיטימיים בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה הישראלית

65 שנה עברו והפצע עדיין מדמם. דבריו המרגשים של הנשיא יצחק הרצוג בטקס הזיכרון לקורבנות הטבח בכפר קאסם הם צעד משמעותי, צעד להכרה ולקירוב. "זוהי ההזדמנות שלנו", הוא קובע, "לעקור מן השורש אפליה ושנאה". אותה שנאה שהנשיא מזכיר בנאומו מעצבת במידה לא מבוטלת את המציאות כאן: אותה שנאה בוחרת תכונה מכלילה אחת –"ערבי", "יהודי" – ובאמצעותה מגדירה את האחר. משתויג אותו אחר, אנחנו פטורים מלהפעיל שיפוט ענייני, נופלים לדעות קדומות ומכבים ביתר קלות את המתג של המצפון.

הדגל השחור שהתנוסס מעל הפקודה לפני שישים וחמש שנה ממשיך להתנופף, כל עוד עדיין קבוצות גדולות ורבות, רבות מדי, מתייחסות ל-20% מאוכלוסיית המדינה כאל נטע זר וכאל אויב מבית. כל עוד הציבור והממסד בישראל לא יראו ויכירו בנו כבני המקום, כאל בשר מבשרה של המולדת.

תוכניות החומש והשותפות הפוליטית נוסכים תקווה. אך לפנינו עוד כברת דרך, יש לטפל אחת ולתמיד בנושא התכנון והבנייה ובהקמת יישובים ערביים חדשים, וכן גם להכיר במעשי העבר ובזכויות הקולקטיביות שלנו אזרחי ישראל הערבים. אירועי מאי האחרון הזכירו לכולנו עד כמה היחסים בין יהודים לערבים שבריריים, וחובה עלינו למנוע את הישנותם, ובד בבד לקרב ולהצמיח עתיד משותף.

למרבה הצער, למרות מחויבותה המוצהרת כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לשוויון זכויות, מדינת ישראל עדיין מקיימת באופן קבע נורמות של אפליה. יש לממשלת בנט וגם לנשיא הנוכחי הזדמנות לתרגום ערך השוויון של ממשלת ישראל למעשים דה-פקטו, וזאת באמצעות הפיכתם של אזרחי ישראל הערבים לשותפים שווים ולגיטימיים בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה הישראלית.

הטבח משפיע עד עצם היום הזה על יחסי יהודים ערבים, וילדי כפר קאסם, וכך גם אלה שהיו עדים לו, מחכים להכרה וללקיחת אחריות מלאה מצד המדינה והנהגתה. וכפי שאמר הנשיא, "בחלוף 65 שנים מהאסון, נתפלל ונייחל לכך שזכרם של הקורבנות ילווה אותנו כלקח וכמצפן, וכי מעומק הכאב נצמיח יחד עתיד משותף ומלא תקווה".

הטור פורסם לראשונה בידיעות אחרונות