בית המשפט הגן על האופוזיציה

יש לקוות כי עבודת הכנסת תתנהל כסדרה מעתה. אנו ראויים לבית נבחרים מתפקד, כזה שיש בו אופוזיציה לוחמת אך ממלכתית, וכן קואליציה שמקדמת אג'נדות ומדיניות, תוך שמירה על ייצוג הולם לאופוזיציה. בעתיד, יש מקום לחוקק בחוק יסוד, באופן ברור וחד משמעי, את זכויותיה של האופוזיציה

למרות שהחלטת בית המשפט הגבוה לצדק לדחות את עתירת חברי הכנסת של הליכוד בנוגע להרכב חברי הוועדות נתקבלה בביקורת - הסיפור האמיתי הוא דווקא הפוך: בית המשפט היה גורם משמעותי במיתון הרוב המופרז שנטלו לעצמם בהרכב הועדות, חברי הקואליציה מול חברי האופוזיציה. תוך שהוא מנהל את העתירה שהגישו חברי-הכנסת של האופוזיציה לאורך יותר מחודשיים, מביע ביקורת על האיזון שננקט בייצוג שבוועדות ודורש עדכונים ושינויים, הוכיח, שוב, בית המשפט את תפקידו החשוב בשמירה על האופוזיציה הפרלמנטרית ועל כוחו של המיעוט בדמוקרטיה.

יש לומר: גם ההרכב הסופי של הועדות אינו משביע רצון. חבל שהקואליציה לא הקפידה, בכל הועדות ובפרט בועדות החשובות (כולל ועדת כספים) על יחסי כוחות בין הקואליציה לאופוזיציה, שישקפו את יחסי הכוחות גם במליאה, וכן את גודלה של מפלגת הליכוד. אך מהעבר השני, העובדה שבועדת הכספים ישנו הפרש של שני ח"כים ולא אחד איננה פגם מהותי "שיורד לשורש ההליך הדמוקרטי" בכנסת, כזה המצדיק את הרף החוקתי שנקבע כמצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון.

כל מי שמנסה לטעון שבית המשפט מתערב באופן יומיומי בהליכי הכנסת, אך דווקא במקרה זה בחר להקפיד על כבודה של הכנסת, טועה. התערבות בית המשפט בהליכים פנימיים בכנסת היא נדירה ביותר. והיא נעשית כאשר יש ניסיון לסכל הליכים הקריטיים לתפקוד הכנסת, באופן היורד לשורש היכולת שלה למלא את תפקידה. סירובו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לקיים הליך לבחירת יו"ר חדש היא דוגמא לכך. שם, מדובר היה במניעה מהרוב הפוליטי להוציא לפועל את כוחו כפי שהתבטא בבחירות ולכן, בפגיעה אקוטית בעצם היכולת של הכנסת לתפקד. כאן, בעתירה שלפנינו, אין המדובר במצב דומה, אלא בהתערבות בתוכן החלטת מליאת הכנסת על הרכבן של הועדות, במצב שבו אין טענות לשלילת היכולת של חברי האופוזיציה מלכהן בועדות אלא ניטש ויכוח פוליטי על נוסחת האיזון, וויכוח שהיה שמור, בעבר, להסכמות ונוהגים.

אך כאמור, גם מבלי לקבל את העתירה, בית המשפט בהחלט השפיע. הוא לא דחה את העתירה על הסף (כפי שהתבקש על ידי סיעת הליכוד, בנימוק שאין לו כלל סמכות לעסוק בעתירה), אלא דרש את תגובת הכנסת והקואליציה, תוך הבעת מורת רוח מההצעות הראשונות לחלוקת תפקידים אותם העלתה הקואליציה. עניין זה נתן דחף לשיחה הפרלמנטרית שבין הקואליציה והאופוזציה. במהלך הדיונים בבית המשפט צומצמו באופן משמעותי הפערים אותם ביקשה הקואליציה לתת לעצמה, בין השאר על ידי חקיקה שעברה שלוש קריאות וכן על ידי צעדים שונים שננקטו בכנסת. חלק מצמצום הפערים לא יכול היה להתבצע במלואו בגלל סירובה של האופוזיציה לשתף פעולה, משום הצורך בקבלת הסכמה רחבה על כך.

בית המשפט, ובצדק, ביקר גם את פעולת המחאה המוגזמת של האופוזיציה, שהדירה עצמה כמעט לחלוטין מן הועדות, ולמעשה התכחשה לחובתה לייצג את עמדת בוחריה בסוגיות שעמדו בפני הכנסת בזמן זה, בכללן בהמשך הטיפול בנגיף הקורונה. תפקוד האופוזיציה אינו רק זכותה, אלא חובתה, וחלקים גדולים מן האופוזיציה התכחשו לחובה זו.

יש לקוות כי עבודת הכנסת תתנהל כסדרה מעתה. אנו ראויים לבית נבחרים מתפקד, כזה שיש בו אופוזיציה לוחמת אך ממלכתית, וכן קואליציה שמקדמת אג'נדות ומדיניות, תוך שמירה על ייצוג הולם לאופוזיציה. בעתיד, יש מקום לחוקק בחוק יסוד, באופן ברור וחד משמעי, את זכויותיה של האופוזיציה.

פורסם לראשונה בהארץ.