משבר האקלים הוא גם הזדמנות

בניגוד למשבר הקורונה משבר האקלים כאן כדי להישאר, ועל כן נדרשים שינויים משמעותיים בהתנהגות הציבור, בכלכלה ובמדיניות. בו בעת, זהו משבר שיש בו גם הזדמנות, ומכלול הצעדים יביא לצמיחה ולהיווצרותם של מקצועות העתיד שיוכלו להגדיל את שיעורי התעסוקה

flash 90

מנהיגי העולם התכנסו בגלזגו בשבוע שעבר כדי להגדיר סטנדרטים עולמיים חדשים להתמודדות עם משבר האקלים, אך כאן בארץ, דוח מבקר המדינה שחשף לאחרונה את חוסר ההיערכות של ישראל למשבר, עדיין מהדהד וממחיש כי בנושא האקלים אומת הסטארט-אפ לא נמצאת בקדמת המאמץ העולמי.

מוסכם על הקהילה המדעית כי האנושות איחרה את המועד ביחס למשבר האקלים. מה שנותר כעת לעשות הוא לצמצם נזקים. מדינות שלא יתאימו את עצמן פשוט יישארו מאחור. זה ההקשר הנכון שלאורו יש לבחון ולשפוט את היוזמות החדשות של הממשלה, בהובלת משרדי האוצר והגנת הסביבה, להשפיע על הרגלי הצרכנים ועל התנהלות התאגידים העסקיים, על-מנת לצמצם את פליטות הפחמן ואת הנזקים הסביבתיים.

צעדים חשובים נעשו בכיוון - ביוזמת שר האוצר ליברמן, אומץ לאחרונה בממשלה "מס הפחמן" שאמור להיכנס לתוקף באופן הדרגתי החל משנת 2023. לאחר שהעלות האמיתית למשק של פליטות וזיהומים תילקח בחשבון ותושת על הגורמים המזהמים, יתכן כי היא תגרום להם לאמץ טכנולוגיות פחות מזהמות או לחדול מפעילות מזהמת. כמדינה שמרבית הפעילות הכלכלית שלנו מבוססת על ייצוא, חברות שלא יתאימו את עצמן- ממילא ישלמו את המס לקופת האוצר של מדינות אחרות. ברור שיש להעניק זמן היערכות לתעשייה המקומית וגם למסות תעשיות של מדינות שלא ינקטו במהלך דומה על מנת שלא לפגוע בייצור המקומי. אבל מדובר במהלך מבורך למרוות שהוא נופל תחת הכותרת של "מס חדש".

מהלך נוסף ולא פחות חשוב קשור ל"אגרת גודש" שצפוייה להיכנס לתוקף בשנת 2025, ומטרתה לייצר תמריץ למעבר לשימוש בתחבורה ציבורית ולהקטנת השימוש ברכבים פרטיים. דוח בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה שגובש השנה על ידי פרופ' נתן זוסמן וקבוצת חוקרים קובע כי "צרכן האנרגיה העיקרי בישראל, ובפרט אנרגיה מזהמת מדלקים פוסיליים, נובעת מענף התחבורה ואחריו מגזר התעשייה". לכן, קובע הדוח ייעול התחבורה וחשמולה באמצעות אנרגיות מתחדשות צפויים להביא לשפעה הדומיננטית ביותר על הפחתת הפליטות. לכן, חיוני שמדיניות הממשלה תדאג לזמינות פתרונות תחבורה ולקידום תכנון עירוני המעודד הליכה ברגל ושימוש באופניים, לצד תמריץ כספי שלילי לשימוש ברכב פרטי.

בהקשר זה, מס הקנייה על כלים חד פעמים המכילים פלסטיק ספג ביקורות, בשל פגיעתו הבלתי מידתית במשפחות משכבות חלשות העושות שימוש נרחב יותר בכלים אלה. חשוב להדגיש, מדובר במס שתכליתו איננה "לשאוב" עוד משאבים ממשפחות קשות יום, אלא בתמריץ כלכלי שנועד להביא לשינוי התנהגות ולשינוי דפוסי צריכה. ישראל מדינה קטנה, צפופה ומזוהמת, באופן חריג ביחס למדינות העולם. ובהיעדר שינוי מגמה, זה רק יילך ויחמיר עד שחיינו במרחב הציבורי יהפכו לבלתי נסבלים. כ-90% מהזיהום בחופי ישראל מקורו בפסולת פלסטיק. ולכן, במקום לאסור צריכה באמצעות רגולציה קשיחה, זה בהחלט סביר לנקוט בעיקרון על פיו "המזהם ישלם" את העלות האמיתית של תוצאות הפעולות שלו.

בניגוד למשבר הקורונה שהיה פתאומי ועצר בבת אחת את כל העולם, משבר האקלים כאן כדי להישאר. זהו משבר אמיתי ומאיים ועל כן נדרשים שינויים משמעותיים בהתנהגות הציבור, בכלכלה ובמדיניות. זה נכון שלחלק מהצעדים עלולה להיות השפעה לא שוויונית על שכבות שונות באוכלוסייה, ומי שצפוי בעיקר להיפגע בטווח המיידי אלה הן האוכלוסיות החלשות. אך ניתן למתן את הפגיעה הזאת באמצעות צעדי מדיניות משלימים. כן, צריך להגיד - משבר האקלים הוא גם הזדמנות ומכלול הצעדים יביא לצמיחה ולהיווצרותם של מקצועות העתיד שיוכלו להגדיל את שיעורי התעסוקה. לצד זאת, היעדר פעולה שיטתית כנגד המשבר תגרום לנזק גדול הרבה יותר לכלל האוכלוסייה ובייחוד לשכבות הפגיעות ביותר. החלטות המדיניות המקודמות בתחום זה הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון וישימו אותנו על נתיב שיאפשר צמיחה כלכלית דלת פחמן ובת קיימא.

המאמר התפרסם לראשונה בידיעות אחרונות