הצלחת תוכנית החומש לחברה הערבית תלויה בשיתוף פעולה מערכתי

אחד החסמים העיקריים לניצול תקציבי תוכנית החומש הקודמת היה גיבושה מעל הראש של החברה הערבית. הפעם לראשונה יש הכרה ושיתוף של חלק מנבחרי הציבור הערבי וארגוני החברה האזרחית. כדי שהמדינה תעמוד ביעדי התעסוקה שהוצבו לחברה הערבית, משרדי הממשלה וזרועותיהם חייבים להמשיך במאמץ המשותף

בשעה טובה ומוצלחת אושרה תכנית החומש לחברה הערבית בתקצוב של כ-30 מיליארד ש"ח, סכום הגדול פי 3 מתקציב החומש הקודמת.

ההבנה שההשקעה בחברה הערבית היא צורך השעה אינה מובנת מאליה. במשך שנים, ההשקעה הייתה נמוכה, לא מותאמת וללא שיתוף האוכלוסייה הערבית, שנדחקה לשולי החברה. האפליה באה לביטוי בכל תחומי החיים, משילוב בתעסוקה ויצירת מקומות עבודה, מערכת החינוך, הרווחה, תשתיות ותחבורה ועד לתכנון ודיור.

מהבחינה הזו, דווקא ממשלת נתניהו הביאה בשורה בהחלטת החומש הקודמת. השינוי המרכזי לא היה הסכום שהוקצה לתוכנית, אלא שינוי במנגנוני ההקצאה של משרדי הממשלה ושריון תקציבים בהתאם לחלקה היחסי של האוכלוסייה הערבית בישראל. אולם, למרות ש-10 מיליארד ש"ח נשמע תקציב דמיוני, הוא אינו מספיק לחפות על עשרות שנים של אפליה. מעבר לכך, ניצול התקציב בפועל בתוכנית הקודמת עמד על כ-60% בלבד, ואם לא די בכך, התוכנית לא פעלה במספר תחומים קריטיים, כמו בריאות ורווחה.

יש להגיד, תוכנית החומש החדשה מגיעה בזמן קריטי בו האלימות והפשיעה נמצאים בשיא ומגלמת השקעה חסרת תקדים באוכלוסייה הערבית. באופן ספציפי, ההשקעה בתעסוקה, הנאמדת בכ-1.4 מיליארד ש"ח, חשובה מאין כמותה. בשנים האחרונות שיעור התעסוקה של גברים ערבים קפא על מקומו ואף בירידה. משבר הקורונה החריף מגמה זו, ולמעשה הגברים הערבים הם קבוצת האוכלוסייה שנפגעה באופן הקשה ביותר מהמשבר בשוק העבודה. בקרב צעירים ערבים המצב אף חמור יותר: כ-40% מתוכם מוגדרים כחסרי מעש, משמע אינם עובדים או לומדים.

אחד החסמים העיקריים לניצול תקציבי תוכנית החומש הקודמת היה גיבושה מעל הראש של החברה הערבית. מבחינה זו, תהליך גיבוש התוכנית החדשה היה שונה בתכלית, ולנציגי החברה הערבית היה קול משמעותי. באופן חסר תקדים, אולי מאז קום המדינה, הדרג הפוליטי, הפקידות המקצועית ונציגי החברה הערבית דיברו בשפה אחת. לראשונה יש הכרה ושיתוף של חלק מנבחרי הציבור הערבי, ועבודה משותפת עם ארגוני החברה האזרחית.

כדי שהמדינה תעמוד ביעדי התעסוקה שהוצבו לחברה הערבית, על משרדי הממשלה וזרועותיהם להמשיך במאמץ המשותף. רק כך, נביא להעלאת שיעורי התעסוקה ואיכותה, זאת במקביל לשיח שוויוני ושקוף, שיסייע להצפת חסמים מהשטח ולניצול תקציבים יעיל.

כמובן שהשינוי הכלכלי הצפוי מבורך כשלעצמו – הוא יוריד את תחולת העוני, יעלה את רמת החיים ביישובים הערביים, ובטווח הארוך גם יפחית את האלימות והפשיעה. אך, לפנינו הזדמנות להשפעה רחבה אף יותר: השתלבות גוברת של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה ובמקצועות איכותיים בפרט תגדיל את מרחבי העבודה המשותפים. עבודה משותפת של ערבים ויהודים הוכחה כמפחיתת סטריאוטיפים, והיא יכולה להשפיע לטובה על מארג היחסים המורכב, בעיקר בעיתות משבר. סקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה הראה ש-92.5% מהיהודים ו-98% מהערבים העובדים במרחבי עבודה משותפים הגדירו את היחסים בין הקבוצות כטובים. זהו ממצא חסר תקדים, המלמד על התפקיד המכריע שמרחבים משותפים יכולים לשחק לטובת התאוששות ושיקום היחסים בין האוכלוסיות שספגו מהלומה במאי האחרון.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות