מערכת החינוך הערבית-בדואית בנגב: מציאות וצרכים

הבעיות במערכת החינוך מקשות על החברה הערבית-בדואית בנגב להשתלב בשוק העבודה הישראלי, ויש לפעול לפתרונן בטרם יגדלו הפערים עוד

Flash 90

מערכת החינוך הישראלית לא התייחסה אל הקהילה הערבית-בדואית בנגב כאל חלק אינטגראלי מן החברה הישראלית, ולפיכך שירותי החינוך שסופקו לה היו מעטים. הפוטנציאל הטמון בהשכלה ובחינוך כאמצעי לקידום הקהילה הערבית-בדואית, להסתגלותה לתהליך המודרניזציה ולהשתלבות בשוק העבודה הישראלי, לא זכה לפיתוח מספק ומתאים לרוח המאה ה-21. הקהילה הערבית-בדואית בנגב מונה כ- 280,000 נפש, ומתגוררים בתשעה יישובי קבע שהוקמו על ידי המדינה ובמספר כפרים מסורבי הכרה – כולם מתאפיינים במעמד חברתי-כלכלי נמוך במיוחד, רמת פיתוח נמוכה, מחסור ניכר בתשתיות בסיסיות, רמת שירותים מינימלית, עוני ואבטלה גבוהה.

מערכת החינוך הערבית-בדואית בנגב בראי מספרים

בשנת הלימודים תשפ"א (2020-21) הגיע מספר התלמידים (גן-י"ב) במערכת החינוך הבדואי בנגב ל- 101,239 הלומדים ב- 703 גנים, 108 בתי ספר יסודיים כולל חינוך מיוחד, ו-44 בתי ספר על יסודיים  . קרוב ל- 30% מן התלמידים לומדים במוסדות חינוך במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום המשרתות את אוכלוסיית הכפרים הלא מוכרים בנגב. מספר התלמידים הערבים-בדואים בנגב מהווים כ-30% מהתלמידים במחוז דרום. חשוב לציין שקיימים 185 מרכזים להשלמת השכלה תיכונית וזכאות לקבלת תעודת בגרות ביישובים היהודיים במחוז דרום ואפס מרכזים כאלה ביישובים הבדואים בנגב למרות הצורך הרב בהם (משרד החינוך, https://shkifut.education.gov.il/city/11619).

המציאות והצרכים של מערכת החינוך הערבית-בדואית בנגב

• ההשקעה בחינוך הבדואי בנגב, הן מצד משרד החינוך והן מצד הרשויות המוניציפליות, היא מינימלית, המצב הכלכלי רעוע, ורמת ההשכלה נמוכה מאוד. פערים אלה באים לידי ביטוי באיכות מערכת החינוך המאופיינת בנשירה גבוהה ובהישגים לימודיים נמוכים.
• הישגי התלמידים הבדואים בנגב בבחינות המיצ"ב נמוכים במידה ניכרת מהישגי התלמידים בחינוך העברי, וגם מהישגי החינוך הערבי. גם שיעורי הזכאות לבגרות מבני גיל ה-17 במגזר הערבי-בדואי בנגב נמוכים יחסית, עם 36.8% לעומת 51.4% במגזר הערבי ו-68.1% במגזר היהודי בשנת 2018.
• שיעורי הנשירה במגזר הבדואי בנגב הם הכי גבוהים בארץ לאורך שנום, כאשר שיעור הנושרים עד גיל 17 בשנת 2017 הגיע ל-31% לעומת 12% במגזר הערבי ו-7% במגזר היהודי.
• שיעורי הנשירה הגבוהים וההישגים הנמוכים חוסמים את כניסתם של הצעירים הבדואים למוסדות להשכלה גבוהה. לדוגמה, טבלה 1 מציגה את המספר הזעום של בוגרים בדואים בשנים 2017- 2019 מהפקולטות השונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב. המספרים מדברים בעד עצמם.

מספר הבוגרים הערבים-בדואים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב (בשנים 2017-2019)

שנה	פקולטה
	רוח וחברה	מדעי הבריאות	מדעי ההנדסה	מדעי הטבע	ניהול	סה"כ
2017	69	14	1	2	2	88
2018	76	24	1	8	3	112
2019	61	20	1	3	1	86

• מעמדם של המורים בבתי הספר הבדואים בנגב הינו מיוחד. בתי הספר מייצגים מוסדות, המנסים להחדיר ערכים מערביים לתוך קהילה מסורתית ושמרנית ביסודה. לעומת, ההדגש על הישגיות בבית הספר שהינה בבחינת שינוי מהותי באורח חייהם של הבדואים.
• גיוס כוח ההוראה במערכת החינוך הערבית בכלל והבדואית בנגב בפרט נקבע בעיקר על פי שיקולים פוליטיים. שכן העסקת מורים, מנהלים ומפקחים נתונה בסופו של דבר בידי משרד החינוך, שמחליט מי מוסמך לעסוק בהוראה מבלי להיוועץ עם מערכת החינוך הערבית המקומית. זאת ועוד, הכשרה ותעודות כשלעצמן אינן מספיקות לאזרחים ערבים בישראל כדי לקבל משרת הוראה. ברי, לפני קבלתם לעבודה במערכת החינוך הם נדרשים לעבור - ללא ידיעתם, אגב - סיווג ביטחוני, ולקבל חותמת סודית מהשב"כ.
• הקשר בין בית הספר לבין הקהילה הבדואית הוא חלש מאוד. ההורים והקהילה מתייחסים באדישות לבתי-הספר. רוב ההורים אינם מבקרים בבתי-הספר ואינם מתעניינים בנעשה בהם. שני הצדדים מאשימים זה את זה בתפקוד הלא תקין של בית-הספר. מחד, ההורים מאשימים את המורים ברשלנות בביצוע עבודתם כראוי, הגורמת לכישלון התלמידים ולנשירתם מהמערכת. מאידך, המורים טוענים כי אי שיתוף הפעולה של ההורים הוא הסיבה לכישלון.
• תקציבי החינוך הינם דלים מאוד ורחוקים מלענות על צרכיה של מערכת החינוך הבדואית בנגב. לדוגמה, תלמיד יהודי נהנה מתקצוב שנתי הגבוה ב-24% מן התקצוב שמקבל תלמיד ערבי. חשוב לציין שמבקר המדינה התריע במספר דוחות בעשור האחרון כולל הדוח האחרון שיצא לאחרונה באוגוסט 2021 על בעיות תקצוב חמורות של הבדואים בנגב. על אף התקצוב הממשלתי בתוכניות חומש בהיקף של מיליארדי שקלים, שנועדו לצמצם את הפערים בין המגזרים, והקצאת תקציבים שוטפים לרשויות המקומיות הבדואיות בנגב, הפערים בין היישובים הבדואיים לשאר היישובים בנגב נותרו ניכרים.
• קיים מחסור ניכר ומתמשך בכיתות לימוד תקניות במערכת החינוך הבדואית בנגב. אי לכך קיימת צפיפות גדולה בכיתות. לדוגמה, בשנת הלימודים 2014-2015 היה מספר התלמידים הממוצע בכיתה בכל שכבות הגיל בבתי הספר הבדואים 31.49, לעומת 27.79 בחינוך העברי. זאת ועוד, מספר התלמידים הממוצע בבית הספר הבדואים בנגב הגיע ל- 665, לעומת 372 בכלל בתי הספר בארץ, והשטח הממוצע לתלמיד בבתי הספר הבדואים בנגב הוא 1.71 מ"ר, לעומת 4.26 מ"ר בבית ספר יהודי בישראל ו- 3.91 מ"ר בבית ספר יהודי בנגב.
• קיים מחסור גם במורים מוכשרים בכל רמות החינוך ובמיוחד בבתי הספר העל יסודיים. רמת המקצועיות וההכשרה של מורים ערבים-בדואים נמוכה יותר, בממוצע, מזו של המורים במערכת החינוך הערבית והעברית.

בעיות אלה במערכת החינוך מקשות על החברה הערבית-בדואית בנגב להשתלב בשוק העבודה הישראלי, ויש לפעול לפתרונן בטרם יגדלו הפערים עוד. כאן יכולה ואף צריכה ההשכלה הגבוהה לשמש מנוף לקידומה ולהעצמתה של החברה הערבית-בדואית בנגב. חשוב לציין כי בעשור האחרון המדינה עשתה מאמצים להעלות את מספר הסטודנטים הבדואיים במוסדות להשכלה גבוהה, אך עדיין שיעור הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות הינו נמוך בהשוואה לחברה הערבית והחברה היהודית. יש צורך בהכוון אקדמי עבור צעירים בדואים כבר משלב בחירת מקצועות הלימוד בתיכון, עד לשלבי הקבלה למוסדות להשכלה הגבוהה ובהמשך, בכניסה לשוק העבודה.

במילים של מבקר המדינה מאוגוסט 2021: "מיצובם [של הערבים-בדואים בנגב] כיום כקבוצה הענייה ביותר בישראל, מטיל על ממשלת ישראל את האחריות לפעול ולאפשר להם להיחלץ ממצבם ולהעניק להם, ובייחוד לדור הצעיר, את הכלים הדרושים ואת התשתיות הפיזיות כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העתיד."