בדיקת נוכחות: המורים והתלמידים הערבים במערכת החינוך

המשבר במערכת החינוך כולל בין היתר, מחסור של כ-10,000 מורים. אפשר לגייס מורים ללא תעודת הוראה, להגדיל את אחוזי המשרה. אבל צעד אחד, מתבקש במיוחד, לא נעשה: שילוב מורים ומורות מהחברה הערבית בבתי ספר יהודיים.

Flash 90

מחסור במורים? לא בבית ספרנו. בפרוס שנת הלימודים הקרובה, לפי כתבתה של תמר טרבלסי חדד ב-Ynet, מתריעים אנשי חינוך על המחסור הקשה במורים. נוכח המשבר, ננקטים על ידי מנהלי בתי הספר צעדי חירום ובכללם גיוס כוח אדם מן הגורן ומן היקב (פנסיונרים של משרד החינוך לצד מועמדים שאינם מחזיקים בתעודת הוראה באמתחתם); מתישים את המורים הקיימים באמצעות הגדלת היקף המשרה שלהם למאה וחמישים אחוזים; מתפשרים על איכות ומקצועיות ההוראה בשיבוץ מורים במקצועות להם לא הוכשרו ומוותרים על שעות לימוד, מקצועות ומגמות.

כאן נשאלת השאלה, מדוע לא נקטו בצעד נוסף, מתבקש ככלל ובפרט בנסיבות החריגות, גיוס מורים ובעיקר מורות מהחברה הערבית, ובאמצעות כך לחסוך לפחות חלק מהנזקים בעקבות צעדי החירום.

במהלך העשורים האחרונים, חרף מגמת האקדמיזציה המבורכת שחלה בחברה הערבית, נוצרה בעיה של ממש בדמות אלפי סטודנטים, בעיקר סטודנטיות להוראה, הרבה מעל הצורך שיש כיום בחברה הערבית. הבוגרים והבוגרות של התארים נותרים עם תום לימודיהם מובטלים בשל חוסר הביקוש למורים בחברה הערבית, מה שמאלץ אותם לשוב ולכלכל את צעדיהם בשוק העבודה. מצב דברים זה מוריד לטמיון את המשאבים של הסטודנטים ומשפחותיהם שהושקעו במהלך הלימודים, ותורם לאבטלה בעיקר של נשים ערביות, שהעסקתן במשק עומדת על כארבעים אחוזים בלבד.

ייתכן שלא כל הבוגרים הערבים שהשלימו את לימודיהם הגבוהים בהוראה מתאימים לעשות כן בחינוך היהודי: אם בשל פערי שפה בלתי ניתנים לגישור, רמה מקצועית בלתי-מספקת או חסמים גיאוגרפיים. יחד עם זאת, ודאי ישנם רבים שכשירים למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר ומוכנים גם לנסוע יומיום לבתי-הספר מחוץ למקום מגוריהם אם תהיה בצד זה תמורה מספקת. היתרון הנלווה למהלך זה יהיה הגדלת הפוטנציאל להורדת הניכור בין יהודים לערבים תוך ניפוץ סטראוטיפים דרך היכרות מעמיקה (לא רק מהצד היהודי - שיפגוש אולי לראשונה בחייו אזרח ערבי בפוזיציה שונה מזו המוכרת לו, אלא גם מהצד הערבי - שיקבל מהמורים שישתלבו בבתי הספר תמונה מהימנה על הציבור היהודי); לצד כאמור טיפול באבטלה הפושה בחברה הערבית.

משרד החינוך דווקא מודע לכך ופועל לקליטת מורים ערבים בבתי ספר יהודים, אך נתונים רשמיים שלו מראים כי בחמש השנים האחרונות נקלטו רק מאות מורים ערבים בבתי ספר יהודים. אלו מספרים נמוכים מדי. המחסור הקשה של מורים בחינוך היהודי, יחד עם העודף האדיר של מורים בחינוך הערבי מחייבים להכפילם בעשרות מונים. לכן, לצד מאמצי משרד החינוך, בשיתוף ארגוני חברה אזרחית דוגמת עמותת מרחבים ויוזמות אברהם, הכוללים מנגנון מוסדר של הכשרות מקצועיות למורים הערבים המעוניינים להשתלב בבתי הספר היהודיים, יש לצפות גם ממנהלי בתי הספר, בתור סוכני השינוי בקהילתם, לקדם שילוב מורים ערבים בבית ספרם. במילים אחרות, לצד ההשקעה המתבצעת בצד שאמור להיקלט, יש להפנות את הזרקור גם למשרד החינוך והבתי ספרשאמורים לקלוט.

ולפני סיום, קשה להתעלם שסוגיה זו  מעידה במידה רבה על תופעה רחבה בהרבה. פעם אלו המורים הערבים ובאחרת אלה התלמידים הערבים שמקומם נפקד. כך בדיון על הסגר של ספטמבר, טוענים המצדדים  כי בכל מקרה ישנם ימי לימוד ספורים, בעקבות חגי תשרי היהודיים. מדוע אפוא להחיל את הסגר על מערכת החינוך הערבית שבה הלימודים עתידים להתקיים במהלך ספטמבר כמעט כסדרם, ולא לקיימם עם התאמות נדרשות לאור נתוני התחלואה הגבוהים. ישנה אולי בכל זאת נחמה קטנה לגבי מערכת החינוך הערבית, ההתעלמות הבוטה ממנה בשיח הציבורי, היא כשלעצמה שיעור באזרחות אותו לא ישכחו התלמידים הערבים לעולם. 

פורסם לראשונה ב-ynet.