המשחק הכפול של מערכת הביטחון לא יכול להימשך

הימים האחרונים מלמדים שהמשחק הכפול שמדינת ישראל משחקת – מצד אחד קידום האתוס של סטארט אפ ניישן, ומצד שני הכתמת תעשיית הטכנולוגיה של ישראל בגלל מכירת נשק לאנשים רעים – לא יוכל להימשך. מעתה, יש לכלול שיקולים של זכויות אדם ביצוא של טכנולוגיות ביטחוניות, ולפעול להסרת מסך ההסתרה מאחורי כל התעשייה הענקית של ייצוא טכנולוגיות ביטחוניות

Shutterstock

ככל שחולפים הימים מאז הגילויים בעולם בנוגע לשימוש לרעה שנעשה במערכת "פגסוס" של חברת NSO כדי לעקוב אחר פעילי זכויות אדם, עיתונאים, פוליטיקאים ושומרי סף, גדלה התדהמה בישראל. אם בתחילה היה נדמה שכל החיצים מופנים אל NSO עצמה, כעת מתברר שלא יתכן שבמערכת הביטחון לא ידעו על כל עסקת מכירה, אלא שהיא נעשתה באישורם, שלא לומר בעידודם.

ומה הפלא, האמת. הפיקוח על יצוא בטחוני בישראל הדוק, שלא לומר דרקוני. כדי למכור טכנולוגיות ביטחוניות צריך לעבור הליך ארוך של ארבעה שלבים ולמעשה, אפילו יצואן שמבקש להציג מצגת בתערוכה מקצועית כדי להראות את המוצר שלו, חייב לקבל על כך רשות מהאגף לפיקוח על טכנולוגיות ביטחוניות במשרד הביטחון.

אלא, שהחוק שמכוחו מתקיים הפיקוח על היצוא הביטחוני קובע, בפשטות, כי תכליות הפיקוח הן שמירה על הביטחון הלאומי, יחסי החוץ של המדינה ואינטרסים חיוניים אחרים של המדינה. המושג "זכויות אדם" לא בדיוק מופיע בו. ואכן, לאורך השנים השיקולים שנשקלים הם שיקולי ביטחון (שהנשק לא יגיע בטעות לחיזבאללה) ושיקולי יחסים בין לאומיים (למי אפשר למכור בלי להרגיז את האמריקנים, לאיזו מדינה מזרח תיכונית נמכור את המערכת כדי שתשתיק מהומות ויהיה שקט באזורנו, ועוד כהנה וכהנה).

יותר מזה, רק לפני שלושה שבועות קבע בג"ץ  - בעתירה שהגישו פעילי זכויות אדם נגד משרד הביטחון ובה ביקשו לא לאשר ייצוא של מערכות לפריצת טלפונים של חברת סלברייט לגוף שכפוף לנשיא רוסיה – כי לא יפעיל ביקורת שיפוטית אלא במקרים חריגים ביותר. "כבשאר העניינים של יחסי חוץ וביטחון", כתבו השופטים אלכס שטיין, ענת ברון ודוד מינץ,  "שיקול הדעת המצוי בידי רשויות המדינה הינו רחב במיוחד".

עכשיו נניח שאתם גורמי הפיקוח במשרד הביטחון: אינכם כפופים לחוק חופש המידע, לחובות שקיפות או לסיקור עיתונאי; אינכם תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של טכנולוגיות בגלל ההתפתחות המהירה בתחום; מי שמייצג את החברות האלה בפניכם הם בכירי מערכת הביטחון לשעבר שלהם אתם רוחשים כבוד; אולי חולף בכם בדל מחשבה שגם אתם תרצו לעבוד באחת החברות לאחר שתפרשו; וכמובן – הבנתם שאין שוט של בג"ץ עליכם. תאשרו את מכירת המערכת, או לא תאשרו?

עכשיו נניח שאתם פוליטיקאים ומקבלי החלטות בכירים ואתם רוצים להציע לחברים חדשים שלכם, מנהיגי מדינות דיקטטוריות או סמי דמוקרטיות כמו הונגריה והודו, "מתנות ידידות" כדי לחמם איתם את היחסים. מדוע שיהיה לכם אכפת מהשימושים שייעשו אחר כך במערכות האלה? הרי הציבור ממילא לא ידע על כך, ויראה רק את הקופון המדיני שגזרתם. רשימת המדינות שקיבלו, ביניהן הודו, ברזיל והונגריה לפי מה שהתפרסם, גישה למערכת בשנים האחרונות והדמיון בינה לבין רשימת ידידותיה החדשות של ישראל הוא לא מפתיע.

כעת נדרשים כמה סוגי שינויים: ראשית, חובה לכלול שיקולים של זכויות אדם ביצוא של טכנולוגיות ביטחוניות. שנית, צריך לפעול להסרת מסך ההסתרה השחור מאחורי כל התעשיה הענקית של ייצוא טכנולוגיות ביטחוניות – מה שיעזור גם לניקוי הביזיון של "יד רוחצת יד" כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר מייצגים תמורת הון תועפות את החברות האלה מול משרד הביטחון. שלישית, את הטיפול בטכנולוגיות של איסוף מידע שאינן נשק צריך להוציא מידי משרד הביטחון והשיקולים המאפיינים אותו, להעביר לאחריות משרד הכלכלה וליצור שם את גוף הידע והמומחיות שידע לטפל בייצוא שלהן תוך כפיפות לכללי סודיות מאוזנים יותר.  

הימים האחרונים מלמדים שהמשחק הכפול שמדינת ישראל משחקת – מצד אחד קידום האתוס של סטארט אפ ניישן, ומצד שני הכתמת תעשיית הטכנולוגיה של ישראל בגלל מכירת נשק לאנשים רעים – לא יוכל להימשך. אמזון כבר ניתקה חשבונות של חברת NSO משירותי הענן שלה, פייסבוק תבעה את NSO בתביעת ענק לפני שנה, חברת סלברייט מתקשה לקדם הנפקה בנאסד"ק בגלל חששות מפגיעה של מוצריה בזכויות אדם, ומייקרוסופט הודיעה כבר לפני זמן שלא תשקיע בחברת אניוויז'ן המוכרת מערכות זיהוי פנים. מעניין אם מישהו מאלה שאישרו את מכירת המערכות האלה למדינות דיקטטוריות ייקח אחריות על המשבר הנוכחי ועל האדוות העתידיות שיצור.

פורסם לראשונה ב-N12.