מי לא מצביע?
מאמר זה יסקור מחקרים שבחנו את הגורמים האפשריים לירידה בשיעורי הצבעה המאפיינת את ישראל ויציג מיפוי של פרופיל ה"לא מצביעים" בבחירות 2013. סדרת המחקרים הזו מעלה תוצאות מדאיגות באשר לממד השוויון בהשתתפות הפוליטית בישראל.
שיעור ההצבעה בבחירות הוא אחד המדדים למעורבות הציבור בחיים הפוליטיים ונחשב מַחוון חשוב של מידת האמון במערכת הפוליטית. בישראל, מאז ראשית שנות האלפיים אנו עדים לירידה בשיעורי ההצבעה (תרשים 1). מגמה זו אמנם מאפיינת גם מדינות רבות בעולם המערבי (הרמן ואחרים, 2013: 168–171), אך מעניין לבחון את מאפייניה בהקשר הישראלי.
מאמר זה יסקור מחקרים שבחנו את הגורמים האפשריים לירידה בשיעורי הצבעה, ויציג מיפוי של פרופיל ה"לא מצביעים" בבחירות 2013. סדרת המחקרים הזו מעלה תוצאות מדאיגות באשר לממד השוויון בהשתתפות הפוליטית בישראל.
תרשים 1:
שיעור ההצבעה בבחירות בישראל, 1949–2013
הטיה כלכלית-חברתית בשיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת: במחקר אשר בחן את שיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת בשנים 1996–2006 לפי יישובים באשכולות הכלכליים-חברתיים, שנקבעו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא כי שיעור הצבעה גבוה יותר מאפיין יישובים באשכולות הגבוהים יותר מבחינת הכנסה והשכלה, וכן ביישובים חרדיים וביישובים שהרכב האוכלוסייה בהם מבוגר יותר, כלומר הם מאופיינים בשיעור נמוך יותר של גילאי 20–29. גם ניתוח של נתוני ההצבעה בבחירות 2013 מלמד על המשך מגמה זו (ראו לוח 1; אפריאט ודהן, 2010). ממצא זה מדאיג במיוחד לנוכח העמקת הפערים הכלכליים-חברתיים בישראל.
לוח 1: הטיה סוציו-אקונומית בהצבעה לכנסת, שנים נבחרות
| 1996 | 1999 | 2003 | 2006 | 2009 | 2013 | מספר הרשויות (2013) | ||
| כל הרשויות, יהודיות ולא יהודיות | 81.2 | 80.2 | 68.5 | 61.3 | 60.2 | 63.2 | 188 | |
| אשכולות 1–2באשכול 1 רק רשות חרדית אחת, לכן לצורך השוואה בין כלל הרשויות בישראל לבין הרשויות היהודיות שאינן חרדיות, האשכולות הנמוכים מוצגים פעמיים: הן אשכולות 1–2 והן אשכולות 2–4. | 78.7 | 77.8 | 65.2 | 59.8 | 53.7 | 56.7 | 49 | |
| אשכולות 2–4 | 78.9 | 77.8 | 66.0 | 59.5 | 55.7 | 58.5 | 95 | |
| אשכולות 8–10 | 86.3 | 86.4 | 76.6 | 70.1 | 71.6 | 74.5 | 30 | |
| רשויות יהודיות שאינן חרדיות | 83.5 | 82.7 | 71.6 | 63.0 | 64.4 | 67.2 | 107 | |
| אשכולות 1–2 | - | 74.7 | 56.4 | 44.4 | 44.9 | 51.6 | 1 | |
| אשכולות 2–4 | 81.8 | 80.1 | 68.2 | 58.7 | 57.2 | 60.7 | 22 | |
| אשכולות 8–10 | 86.3 | 86.4 | 76.6 | 70.1 | 71.6 | 74.5 | 30 |
מקור: אפריאט ודהן, 2010. בתוספת עדכון לתוצאות הבחירות של 2013.
הטיה גאוגרפית בשיעורי ההצבעה: במחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה, ושבו נותחה הירידה בשיעורי ההצבעה בבחירות 2009 בהשוואה לבחירות 1999 לפי יישובים, נמצא כי 8 מתוך 12 היישובים שבהם היה שיעור הירידה הגבוה ביותר בהצבעה הם יישובים שמיקומם הגאוגרפי בפריפריה ומצבם החברתי-כלכלי חלש (קריית שמונה, טבריה, דימונה, בית שאן, צפת, עפולה, ירוחם וחצור הגלילית), או יישובים שמצבם הכלכלי חלש, גם אם הם ממוקמים במרכז הארץ (רמלה, קריית עקרון ובת ים). לעומת זאת, הירידה המתונה ביותר בשיעורי ההצבעה נמצאה ביישובים בעלי צביון דתי (אלעד, מודיעין עילית, אלקנה ובני ברק) וביישובים שבהם האוכלוסייה משתייכת למעמד חברתי-כלכלי גבוה, הן במרכז הארץ (הר אדר, סביון וכוכב יאיר) והן בפריפריה (עומר וקריית טבעון). בניתוח שיעורי הצבעה בבחירות 2009 מצאו החוקרים כי קיים יחס הפוך בין שיעור העולים מ-1990 ואילך מתוך האוכלוסייה ביישוב לבין שיעור ההצבעה, כלומר ככל ששיעור העולים ביישוב גבוה כך שיעור ההצבעה נמוך יותר. נמצא גם יחס ישר בין רמת ההשכלה ורמת ההכנסה ביישוב לבין שיעור ההצבעה, כלומר ככל שרמת ההשכלה וההכנסה ביישוב גבוהות יותר, כך עולה שיעור המצביעים מתוך בעלי זכות הבחירה ביישוב (אטמור ופרידברג, בדפוס).
משתנים ברמת הפרט המשפיעים על שיעור ההשתתפות בבחירות: במחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה, ובחן את הפרופיל של מי שמדווחים שבכוונתם להצביע או לא להצביע (בבחירות 2009 בקרב הציבור היהודי) נמצאו שיעורי כוונות הצבעה גבוהים יותר בקרב מבוגרים מעל גיל 30, בעלי תואר אקדמאי ומי שאינם שומרים כלל על מסורת דתית (פיליפוב אצל אטמור ופרידברג, בדפוס).
הדאגה באשר לירידה בשיעורי ההצבעה מלווה כבר למעלה מעשור את המציאות הפוליטית בישראל. דאגה זו התעצמה לקראת בחירות 2015 בשל העובדה שהן מתקיימות זמן קצר לאחר הבחירות הקודמות, בצל פרשיות שחיתות, ובד בבד עם ירידה באמון הציבור במוסדות הפוליטיים. כדי להבין טוב יותר את תופעת אי-ההצבעה מוצג להלן ניתוח של נתוני סקר שנערך לקראת בחירות 2013 ואחריהן.הסקר נערך על ידי פרופ' מיכל שמיר במהלך החודש האחרון שלפני בחירות 2013 בקרב מדגם מייצג של 1,718 בעלי זכות בחירה. סקר חוזר נערך כשבוע לאחר הבחירות, ורואיינו בו 1,292 משיבים מבין אלו שרואיינו בסקר המקדים. ראו באתר www.ines.tau.ac.il. בעזרת ניתוח נתוני הסקר ניתן לבחון את השאלות מיהם אותם "לא מצביעים"? והאם מי שמצהיר שלא יצביע אכן אינו מצביע?
ממצאים
בסקר לפני הבחירות הוצגה השאלה: "כיום יש אנשים שאינם מצביעים בבחירות מסיבה זו או אחרת. האם אתה מתכוון להצביע בבחירות לכנסת?". להלן התפלגות כוונות ההצבעה (תרשים 2).
תרשים 2:
כוונות הצבעה לכנסת ה-19, באחוזים
כפי שמראה התרשים, כשלושה רבעים (72.8%) מהמרואיינים בסקר היו בטוחים שיצביעו ועוד 15% חשבו שיעשו כן. רק כ-10% היו אז בטוחים או חשבו שלא יצביעו (כ 2% לא השיבו). בסקר החוזר, שנערך כשבוע לאחר הבחירות, נמצא ש-92% מהם דיווחו שמימשו את זכות הבחירה שלהם, כלומר שיעור מעט גבוה יותר מאלה שהצהירו מראש על כוונתם להצביע. המפתיע הוא ששיעור זה גבוה בהרבה משיעור ההצבעה בבחירות האחרונות (67.8%). לפער זה יכולים להיות כמה הסברים: פער בין מספר המצביעים הרשום בפנקס הבוחרים ובין בעלי פוטנציאל ההצבעה בפועל – כאמור, בפנקס הבוחרים מופיעים מצביעים רבים שאינם שוהים בישראל, ולכן הלכה למעשה שיעור ההצבעה מקרב האזרחים אשר יכולים להצביע בפועל גבוה יותר משיעור ההצבעה המחושב לפי בעלי זכות ההצבעה בפנקס הבוחרים. לדוגמה, ערב בחירות 2013 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את אומדן בעלי זכות הבחירה המתגוררים בישראל, והוא עמד על 5.1 מיליון, כחצי מיליון פחות מבעלי זכות הבחירה הרשומים בפנקס הבוחרים (למ"ס, 2012). אפשר אפוא לומר ששיעור ההצבעה "האמיתי" בבחירות 2013 היה גבוה יותר (כ-75%).
הסברים נוספים קשורים להשפעות אפשריות של עריכת הסקר: למשל הסינון העצמי של המסכימים להשתתף בסקרי בחירות, שסביר שיש ביניהם ייצוג יתר לבעלי מעורבות פוליטית גבוהה וכן תגובה של "רצייה חברתית" של אנשים שלא הצביעו אך מרגישים שלא בנוח לדווח על אי-מילוי מה שנתפס כחובה אזרחית בסיסית. הסבר אחר יכול להיות העלאת מודעות לחשיבות ההצבעה על ידי הסקר הראשון, שאולי הביא מרואיינים שלא חשבו לפני כן ללכת לקלפי לשנות את דעתם ולהצביע.
האם מי שהצהיר שבכוונתו לא להצביע אכן לא הצביע?
תופעה מעניינת המתגלה מהשוואה בין "לפני" ו"אחרי" היא של מצביעים המשנים את דעתם "ברגע האחרון", כלומר אנשים שמצהירים שאין בכוונתם להצביע, אך ביום הבחירות מתייצבים בקלפי. מהסקר עולה שבקרב מי שאמר שאין בכוונתו להצביע, כמחצית הצביעו לבסוף. לעומת זאת, רוב גדול של מי שאמרו שבכוונתם להצביע עמדו במילתם ואכן הצביעו (תרשים 3).
תרשים 3:
דיווח על הצבעה בפועל לאחר הבחירות לפי הצהרת כוונות לפני הבחירות, באחוזים
הפרופיל של הנמנעים מהצבעה
מניתוח מאפיינים שונים של מי שאמרו שאין בכוונתם להצביע ושל אלה שהעידו שלא הצביעו עולות כמה מסקנות באשר לפרופיל "הלא מצביעים" (לוח 2):לוח 2 מתאר את הפרופיל של אותם כ-10%, שהצהירו לפני הבחירות כי הם בטוחים או חושבים שלא יממשו את זכות הבחירה שלהם (171 מרואיינים), ושל 8% שדיווחו בדיעבד שלא הצביעו (100 מרואיינים).
ערבים: שיעור גבוה יותר של ערבים אמרו שאין בכוונתם להצביע ושאכן לא הצביעו בהשוואה ליהודים. כ-26% מהערבים אמרו שלא יצביעו וכ-18% דיווחו שלא הצביעו, בהשוואה ל-7% בקרב היהודים.
צעירים: בקבוצת הגיל הצעירה ביותר (18–22) נמצא השיעור הגבוה ביותר (17.7%) של מי שהצהירו כי לא ישתתפו בבחירות (הראשונות בחייהם). זו גם קבוצת הגיל שמדווחת בדיעבד בשיעור הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל (כ-15%) על אי-הצבעה בבחירות 2013, בהשוואה ל-7%–9% שמתכוונים לא להצביע או שלא הצביעו בכל אחת מקבוצות הגיל האחרות.
עניים: בקרב הממקמים עצמם במעמד חברתי נמוך נמצא שיעור גבוה יותר של לא מצביעים בהשוואה לממקמים עצמם במעמדות גבוהים יותר. כ-17% מהם הצהירו שלא יצביעו בהשוואה ל-8%–12% בקרב מעמדות גבוהים יותר, וכ-16% דיווחו שלא הצביעו, לעומת כ-6%–7% במעמדות אחרים.
עולים: שיעור גבוה יותר של לא מצביעים בקרב עולי ברית המועצות לשעבר מ-1989 ואילך בהשוואה לילידי הארץ ולעולים ותיקים יותר. כ-12% מהעולים אמרו שלא יצביעו, וכ-16% דיווחו שלא הצביעו, בהשוואה לכ-6% בקרב יהודים ותיקים וילידי ישראל.
משכילים פחות: שיעור בעלי השכלה נמוכה עד תיכונית ללא בגרות שאמרו שאין בכוונתם להצביע ושאכן לא הצביעו גבוה יותר מאשר בקרב בעלי השכלה גבוהה יותר. כ-11% מבעלי ההשכלה הנמוכה יותר דיווחו שלא הצביעו בהשוואה ל-6%–8% שנמנעו מלהגיע לקלפי בקבוצות ההשכלה הגבוהות יותר.
הבדלים קטנים יותר בשיעור ההימנעות מהצבעה בהשוואה לקבוצות המשלימות נמצאו בקבוצות האלה:
מגדר: נשים הצהירו יותר מגברים כי יימנעו מהצבעה, כ-12% לעומת כ-8%, אך שיעור ההצבעה בפועל של שני המינים דומה: כ-9% מהנשים וכ-7% מהגברים דיווחו שלא הצביעו.
מוצא: 7% מהמזרחים ילידי חו"ל אמרו שלא יצביעו ו-9.5% דיווחו שלא הצביעו, וצאצאיהם ילידי ישראל כ-8% ו-6%, בהתאמה. לעומת זאת כ-5% מילידי אירופה–אמריקה אמרו שלא יצביעו, ו-5% דיווחו שלא הצביעו, וצאצאיהם ילידי ישראל 5% ו-3%, בהתאמה. 6% מקרב ילידי ישראל דור שני 6% אמרו שלא יצביעו, ו-4.5% דיווחו שלא הצביעו.
דתיוּת: יהודים חילונים ומסורתיים נוטים להצביע פחות מדתיים ומחרדים. כ-8% מהחילונים ומהמסורתיים דיווחו שלא יצביעו, וכ-7%–8% מהם דיווחו בדיעבד שלא הצביעו. לעומת זאת כ-2%–3% מהדתיים ומהחרדים הצהירו כי לא יצביעו, וכ-5% מהדתיים וכ-1% בלבד מהחרדים אכן לא מימשו את זכותם בקלפי.
נטייה פוליטית: יהודים המזהים עצמם בסקר כמרכז פוליטי נוטים יותר להצהיר כי יימנעו מהצבעה (כ-8%) מאלה שהזדהו כבעלי נטייה פוליטית ימנית (כ-6%) או שמאלית (כ-4%). הלכה למעשה, השמאל מדווח בדיעבד על השתתפות גדולה יותר בבחירות (רק כ-3% לא הצביעו), בהשוואה לשני המחנות האחרים: 8% מהמזוהים עם המרכז הפוליטי וכ-7% מאנשי הימין מדווחים בדיעבד כי לא הצביעו.
שיעור ההימנעות מהצבעה, הנמוך בקרב המזהים עצמם במחנה השמאל, עשוי להיות קשור למאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של מחנה זה, שלפי הסקרים הם בעלי השכלה גבוהה יותר ומשתייכים למעמד כלכלי-חברתי גבוה יותר, בהשוואה לזה של מצביעי הימין.בקרב מי שמיקמו עצמם בשמאל נמצא השיעור הנמוך ביותר של אלה המרגישים עצמם עניים (13.4%), ואילו השיעור הגבוה ביותר הוא בקרב מי שמיקמו עצמם בימין – 20.6%. ראו הרמן ואחרים, 2014א: 31: 45.1% מהשמאל בעלי השכלה אקדמאית, בהשוואה ל-35.9% מהמזדהים עם המרכז ול-33.3% מהמזדהים עם הימין. ראו גם שמיר, לעיל הערה 2.כפי שראינו בעלי מאפיינים אלה נוטים להצביע בשיעור גבוה יותר. הסבר אחר ל"מגויסות" הפוליטית של השמאל הוא שבעשור האחרון מדובר במיעוט פוליטי,רק 15.1% מהיהודים מיקמו עצמם בשמאל המדיני-ביטחוני, בהשוואה ל-46.8% בימין ול-26.8% במרכז. 11.3% לא השיבו (ראו הרמן ואחרים, 2014א: 250). הנלחם על ייצוגו במערכת הפוליטית שנמצאת בעידן של חילופי אליטות ואידאולוגיות (הרמן ואחרים, 2014ב). במילים אחרות, מדובר במחנה שיחסית למחנות אחרים מממש את הפוטנציאל האלקטורלי שלו בהתאם לשיעור המזהים עצמם כמשתייכים אליו.
לוח 2: ניתוח הלא מצביעים (בכוונה ובפועל) בבחירות 2013 על פי משתנים דמוגרפיים וכלכליים-חברתיים, באחוזים
|
לפני הבחירות: |
אחרי הבחירות: |
|
| מין | ||
| גברים | 8.3 | 6.8 |
| נשים | 11.6 | 8.7 |
| גיל | ||
| 22-18 | 17.7 | 14.9 |
| 49-23כמעט שאין הבדל בין קבוצות גיל מצומצמות יותר המקובצות כ-23–49. | 9.3 | 7.2 |
| 69-50 | 9.4 | 6.9 |
| 70+ | 8.8 | 9.3 |
| לאום | ||
| יהודים ואחרים | 7.1 | 6.8 |
| ערבים | 26.1 | 18.1 |
| ותק בארץ (יהודים) | ||
| עולי ברה"מ מ-1989 ואילך | 12.1 | 15.7 |
| יהודים וּותיקים וילידי ישראל | 6.2 | 5.5 |
| יבשת מוצא (יהודים) | ||
| ילידי אסיה –אפריקה | 7.2 | 9.5 |
| ילידי אירופה–אמריקה | 4.5 | 4.7 |
| ילידי ברה"מ/חבר העמים | 10.9 | 15.3 |
| יליד ישראל, האב יליד ישראל | 5.8 | 4.5 |
| יליד ישראל, האב יליד אסיה–אפריקה | 7.8 | 6.2 |
| יליד ישראל, האב יליד אירופה–אמריקה | 5.0 | 3.0 |
| יליד ישראל, האב יליד ברה"מ/חבר העמים | 8.6 | 10.0 |
| השכלה | ||
| עד תיכונית ללא תעודת בגרות | 13.2 | 10.8 |
| תיכונית מלאה עם תעודת בגרות | 12.0 | 7.9 |
| על-תיכונית ואקדמאית חלקית ללא תואר | 7.0 | 7.3 |
| אקדמאית עם תואר בוגר ומעלה | 8.4 | 6.4 |
| מיקום עצמי של מעמד חברתי | ||
| גבוה | 11.8 | 6.7 |
| בינוני–גבוה | 10.4 | 5.6 |
| בינוני | 8.4 | 7.1 |
| נמוך | 16.7 | 16.0 |
| הזדהות עם זרם פוליטי (יהודים) | ||
| שמאל ונטייה לשמאל | 4.1 | 3.4 |
| מרכז | 8.3 | 8.0 |
| ימין ונטייה לימין | 5.8 | 6.8 |
| הגדרה עצמית של דתיוּת (יהודים) | ||
| חילוני | 8.1 | 7.2 |
| מסורתי | 8.4 | 8.2 |
| דתי | 2.2 | 4.6 |
| חרדי | 3.3 | 1.4 |
ניתוח פרופיל "הלא מצביעים" במחקר זה וניתוח שיעורי ההצבעה לפי משתנים חברתיים-כלכליים וגאוגרפיים במחקרים אחרים מלמדים שהפרופיל המסתמן של הנמנעים מהצבעה קשור בתחושה של שוליות חברתית (ערבים ועולי ברית המועצות לשעבר, מעמד חברתי נמוך והשכלה נמוכה) או בחוסר ניסיון ועניין פוליטיים (צעירים). היות שמדובר במגמה הקיימת זה עשור, ואשר הוכחה כקיימת גם בבחירות 2013, אפשר לשער שהיא תתבטא גם בבחירות 2015. זוהי מגמה מדאיגה המוכיחה את קיומו של אי-שוויון בהשתתפות הפוליטית ואת ההדרה של קבוצות אלה מהשיח הפוליטי. שיעור ההשתתפות הנמוך בקרב ערבים, עולי ברית המועצות לשעבר ובעלי מעמד כלכלי-חברתי נמוך משקף ככל הנראה את אי-האמון שלהן באפשרות שקולותיהן יישמעו במערכת הפוליטית ומעיד על רמת הניכור הגבוהה יותר שלהן מן המשחק הפוליטי הדמוקרטי.משתני אקלים פוליטי המסבירים כוונות הצבעה חזקות יותר לכנסת 2009: הרגשה שהמרואיין הוא חלק ממדינת ישראל ומבעיותיה, אמון במפלגה שלה הצביע בבחירות הקודמות, תחושת השפעה על מדיניות הממשלה ועניין בפוליטיקה, ראו פיליפוב (בדפוס).
עם זאת, גורמים ייחודיים לבחירות 2015 עשויים לשנות את שיעורי ההשתתפות בקרב הציבור בכלל ובקרב קבוצות מסוימות בפרט. כך למשל העובדה שמדובר במערכת בחירות נוספת בתוך כשנתיים עלולה לעורר אנטגוניזם בקרב הציבור, ולהביא לירידה בשיעורי ההצבעה. או לחילופין, תחרות צמודה בין הגושים הפוליטיים עשויה דווקא לעודד מצביעים מכל רובדי החברה להגיע לקלפי. תיתכן גם השפעה על קבוצות מסוימות בהתאם להתפתחויות פוליטיות: למשל, ייתכן שאיחוד של המפלגות הערביות ישפיע על דפוסי ההשתתפות בהצבעה בקרב ציבור זה, פרשות השחיתות בישראל ביתנו המזוהה כמפלגת עולים יכולות להשפיע על שיעורי ההשתתפות בקרבם, הפיצול בש"ס ישפיע על שיעורי ההצבעה בקרב המזרחים ועוד.
האם ב-17 במרץ 2015 יגיעו אל הקלפיות כל אזרחי ישראל בלי הבדלי מעמד חברתי-כלכלי, מיקום גאוגרפי או לאום? אם כך יהיה המצב, בחירות 2015 יבטאו יותר מכול את הבחירה של ישראל בדמוקרטיה שבה המוסדות הנבחרים מייצגים את כל שכבות האוכלוסייה ומשקפים את העדפותיהן.
אטמור, ניר וחן פרידברג (בדפוס). "שיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת: מרכז מול פריפריה", בתוך: אטמור, ניר וחן פרידברג, הצבעה בבחירות לכנסת: בין הימנעות להשתתפות, תרשימים 2.4, 2.6, 2.7.
אפריאט, אבישי, ומומי דהן, 2010. "הטיה סוציו-אקונומית בהצבעה לכנסת", הרבעון לכלכלה (מרס 2010).
הרמן, תמר, ואחרים, 2013. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2013, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
–––, 2014א. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2014, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
–––, 2014ב. דתיים?לאומיים!! 2014, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
למ"ס, 2012. "5.1 מיליון בעלי זכות בחירה חיים היום בישראל", הודעה לעיתונות, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 26.12.2012.
פיליפוב, מיכאל, (בדפוס). "חסמי ההצבעה ופרופיל האזרח הפסיבי", בתוך ניר אטמור וחן פרידברג (עורכים), מחקר מדיניות: ההצבעה בבחירות לכנסת: בין הימנעות להשתתפות, עמ' 50: לוח 3.2.