נשים בכנסת: השיפור נמשך, הקצב לא משביע רצון

אם סקרי דעת הקהל חוזים נכונה את תוצאות הבחירות, אזי ייצוג הנשים בכנסת יישאר סביב רמת השיא שהוא נמצא בה מאז בחירות 2013. אולם, העלייה בנוכחות הנשית בכנסת אינה מדביקה את הקצב של שיפור הייצוג הנשי בפרלמנטים אחרים.

הנושא של ייצוג נשים בזירה הפוליטית עומד כבר יותר מעשור במרכזו של דיון ציבורי ומחקרי. הנחת היסוד המאפיינת את הדיון היא שלייצוגן של נשים בפוליטיקה, ובפרט בפרלמנטים חשיבות רבה. הוא תואם ערכים של ייצוג ושוויון ומסייע להנחלת התפיסה הרואה בנשים אזרחיות שוות ערך לגברים. מהי רמת ייצוגן של נשים בפוליטיקה הישראלית?

מצד אחד, מדינת ישראל יכולה להתהדר בשילובן של נשים בפוליטיקה. זכות בחירה שווה לנשים מונהגת עוד מהבחירות הראשונות לאספת הנבחרים של היישוב היהודי בארץ-ישראל, אי אז ב-1920. זהו אחד המקרים המוקדמים של מתן זכות בחירה לנשים. גם בארה"ב זכו נשים בזכות הבחירה באותה השנה, אך בספרד ובפורטוגל זכות זו נמנעה מהן עד ראשית שנות ה-30, בצרפת ובאיטליה הן קיבלו את הזכות רק בשנות ה-40 ובשווייץ – רק ב-1971. מדינת ישראל הייתה גם מהדמוקרטיות הראשונות בהן הגיעה אישה לעמדת ההנהגה הרמה ביותר: גולדה מאיר מונתה לראש ממשלה ב-1969. רק 2 נשים הצליחו לעשות זאת קודם לכן (בהודו ובסרי לנקה). בעשור האחרון התמנו נשים למספר עמדות מפתח בכירות ושברו את ההגמוניה הגברית: כך שתי נשים כיהנו כנשיאות בית המשפט העליון (דורית בייניש ומרים נאור, הנשיאה הנוכחית), אישה כיהנה כיו"ר הכנסת (דליה איציק) ולראשונה מונתה אישה גם לתפקיד נגידת בנק ישראל (קרנית פלוג).

מצד שני, ייצוגן של נשים בכנסת היה לאורך שנים ארוכות נמוך מאוד. מחקר שבדק את ייצוג הנשים בפוליטיקה הישראלית במבט השוואתי מצא כי שיעור הנשים בכנסת נמצא במגמת עלייה משמעותית. בפרק זמן של 25 שנים עלה מספר הנשים בכנסת מנקודת שפל של 7 לאחר בחירות 1988 לשיא של 27 בבחירות האחרונות (ראה תרשים 1). המפלגה ששלחה את מספר הנשים הרב ביותר בכנסת היוצאת הייתה יש עתיד: 8 מתוך 19 חברי הסיעה. סיעת הליכוד ביתנו כללה 7 נשים מתוך 31 ובמפלגת העבודה כיהנו 4 נשים מבין 15 חברי הסיעה. מרצ הייתה היחידה מבין סיעות הכּנסת שהיה בה ייצוג מגדרי שווה. לעומת זאת, שלוש סיעות הדירו נשים ולא שילבו אותן אפילו כמועמדוֹת ברשימות שלהן: ש"ס, יהדות התורה ורע"מ-תע"ל.

 

 

על פי סקרי דעת הקהל האחרונים צפוייה הכנסת ה-20 שתיבחר ב-17 במרץ לשמר את רמת השיא של הייצוג הנשי בכנסת. מניתוח של 4 סקרים שנערכו בין ה-24 ל-27 בפברוארסקר ערוץ 2 מה-24.2, סקרי ערוץ 10 וערוץ 1 מה-26.2 וסקר מעריב מה-27.2. והצלבתם עם רשימות המועמדים, מספר הנשים שייבחרו לכנסת ינוע בטווח של בין 26 ל-28. הסיכוי שמספר הנשים יהיה נמוך מהטווח הזה הוא קלוש (אלא אם מרצ תיכשל לעבור את אחוז החסימה) בעוד שבתרחישים מסויימים הוא יכול להגיע אף מעבר ל-30.

אם נניח שייבחרו לכנסת הבאה 28 נשים, אזי מדובר בשיעור ייצוג של 23.3% מכלל חברי הכנסת. ערך זה יציב את ישראל, נכון להיום, במקום ה-70 בלבד מכלל מדינות העולם. במילים אחרות, יש 69 מדינות בהן שיעור הנשים בפרלמנט הוא גבוה מישראל. כפי שממחישה טבלה 1, למרות שיהיה מדובר בשיפור קל באחוז הנשים בכנסת, הדירוג העולמי של ישראל דווקא עתיד לרדת מרמת השיא שהגיע אליה בשנת 2013.

טבלה 1: שיעור הנשים בפרלמנט - המיקום של ישראל ביחס לעולם

	2006	2009	2013	2015 (הערכה)
מספר הנשים	17	21	27	28
אחוז הנשים	14.2%	17.5%	22.5%	23.3%
דירוג בעולם	90	80	64	70

* מקור: חישוב המחבר בהתבסס על אתר איגוד הפרלמנטים הבינ"ל, www.ipu.org

הנסיגה שתבוא בדירוג העולמי למרות העלייה (הקלה) בשיעור הייצוג מעידה על כך שקצב השיפור בייצוג הנשי בכּנסת רחוק מלהשביע רצון וכי ישראל מפגרת מבחינה זו אחרי המגמה העולמית. בתוך שנתיים "עקפו" את ישראל 6 מדינות. לאחר מספר זינוקים משמעותיים בדירוג העולמי, ישראל נסוגה לאחור.

מכאן, שהדרך לשוויון מגדרי בזירה הפוליטית עדיין ארוכה. גם אם נניח שבישראל לא צפוי שוויון מוחלט – בגלל פעילותן של מפלגות המדירות נשים מכהונה בכנסת – הרי שצריך לנקוט צעדים שיתמרצו את המפלגות לשלב יותר נשים ברשימות המועמדים שלהן לכנסת. צוות המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוציא בהקשר זה שתי המלצות מרכזיות במחקר המדיניות שפרסם לפני כשנה וחצי:

• לקרוא למפלגות השונות לאמץ מיוזמתן מכסות ייצוג: לקבוע שרשימת המועמדים שלהן לכנסת תכלול לפחות 40% נשים ושבכל חמישיית מועמדים יוצבו לפחות שתי נשים.
• להכניס תיקון לחוק מימון מפלגות באופן שיתגמל (על-ידי הגדלת המימון) מפלגות שיציבו ברשימתן לכנסת לפחות 30% מכל מין ולפחות שלושה מכל מין בכל עשיריית מועמדים. יצויין כי מנגנון דומה אושר על-ידי הכּנסת עבור רשימות בשלטון המקומי.