האתגר של שרת החינוך החדשה: הקמת מינהל חינוך ערבי אוטונומי

על שרת החינוך החדשה להקים מינהל חינוך ערבי עצמאי ואוטונומי במשרד החינוך, שיעניק לחברה הערבית בישראל השפעה על תכני הלימוד וגיוס כוח ההוראה, ויתקן את המצב הנוכחי בו השליטה אינה בידיהם כלל

Flash 90

עם הישגים לימודיים נמוכים ואחוזי נשירה גבוהים, נראה כי מערכת החינוך הממלכתית בישראל לא פועלת מספיק כדי להנגיש את התכנים הלימודיים ולהתאים עצמה לאזרחי ישראל הערבים. הדבר בא לידי ביטוי בתוכניות הלימודים שאינן מותאמות לתלמידים הערבים והם אינם יכולים להתחבר אליהן, וכן במתן חלקי בלבד של משאבים ושירותים מקצועיים.

כפי שקורה כמעט בתחומי החיים, תוצאות לא שוויוניות אלה אינן עניין מקרי, אלא נובעות ממדיניות מכוונת. גם הרפורמות שגובשו עד היום, שאמורות היו לטפל באי השוויון בין מערכת החינוך העברית לזו הערבית, לא הצליחו לבדן לשנות את המצב, והיו בבחינת קצת מדי ומאוחר מדי.

חשוב להבין - קיים שוני מהותי בין מערכת החינוך הערבית לבין מערכת החינוך העברית בהגדרת המטרות והיעדים ובתכניות הלימודים, כמו גם בשיטת מינוי עובדי ההוראה וקידומם. לגבי האחרון, מערכת החינוך הערבית נקבעת על ידי אוסף של קריטריונים שאין לחברה הערבית כל השפעה עליהם. בניגוד לכל היגיון, הערבים אינם שותפים לתהליך קבלת ההחלטות, להתוויית המדיניות ולתכנון ארוך הטווח של משרד החינוך, ואף אין להם ייצוג הולם בהנהלת המשרד.

כל זה, כשגיוס כוח ההוראה במערכת החינוך הערבית נקבע בעיקר על פי שיקולים פוליטיים, שכן העסקת מורים, מנהלים ומפקחים נתונה בסופו של דבר בידי משרד החינוך, והמילה האחרונה בהחלטה מי מוסמך לעסוק בהוראה אינה של מערכת החינוך הערבית המקומית. זאת ועוד, הכשרה ותעודות כשלעצמן אינן מספיקות לאזרחים ערבים בישראל כדי לקבל משרת הוראה. לפני קבלתם לעבודה במערכת החינוך הם נדרשים לעבור - ללא ידיעתם, אגב - סיווג ביטחוני, ולקבל חותמת סודית מהשב"כ.

אבסורד ככל שיישמע, המיעוט הערבי בישראל מעולם לא קיבל שליטה אוטונומית על מערכת החינוך שלו. לא הותר לו להשתתף בקבלת החלטות, בתכנון, בקביעת המטרות והיעדים ובהכנת תכניות הלימודים. למערכת החינוך הערבית יש אמנם תכנית לימודים נפרדת, אך היא נקבעת בידי משרד החינוך בתהליך שהמשתתפים העיקריים בו הם אנשי מינהל ואנשי אקדמיה יהודיים.

מערכת החינוך הערבית הייתה ועודנה נשלטת על ידי מערכת של קריטריונים שבינם לבין חינוך אין דבר, כשהערבים אינם שותפים בצורה כלשהי בניסוחה. בדיקת המבנה של מערכת החינוך - החל ברמת המטרות, תוכניות הלימודים, התשתיות הפיזיות, המתקנים וסגל ההוראה - חושפת את החלק המשמעותי שהיה לה בקיבוע הערבים במקומם במסגרת ההיררכיה החברתית, הכלכלית והפוליטית בחברה הישראלית.

מה הפתרון? מאז שנות ה-80 הועלתה ההצעה להקים מינהל חינוך ערבי אוטונומי במשרד החינוך (במתכונת מינהל החינוך הדתי) על ידי ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ורבים מאנשי החינוך וחברי הכנסת הערביים. כל הבקשות נפלו על אוזניים ערלות.

הכרחי שבמערכת החינוך הערבית יעבדו מחנכים ואנשי מקצוע איכותיים ומוכשרים שיצמחו מתוך הקהילה וינהיגו את השינויים הנחוצים כל כך במדיניות הנוגעת לאוכלוסייה זו. על כן, יש לגבש מדיניות שתתן מענה לבעיות הפוקדות את מערכת החינוך הערבית ותכין בצורה אפקטיבית ויעילה את התלמידים והקהילה כולה להתמודדות עם המציאות המשתנה והאתגרים של המאה ה-21.

זה הזמן להפיק לקחים ולפעול למען עתיד טוב יותר לחברה הערבית, ולחברה הישראלית כולה. על שרת החינוך החדשה להקים מינהל חינוך ערבי עצמאי ואוטונומי במשרד החינוך, במתכונת דומה לזו של מינהל לחינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד). תפקידו של המינהל לחינוך הערבי יהיה קביעת מטרות החינוך ותכני הלימוד, מינוי כוח אדם מקצועי בכל רמות החינוך הערבי בישראל והבטחת שילובם של אנשי חינוך ומינהל חינוכי ערבים רבים ככל האפשר במערכת החינוך הכללית ובסגל העובדים של משרד החינוך בכל הדרגות והתפקידים. במיוחד לאור השינוי הדרסטי במפה הפוליטית בישראל, שלראשונה מאז קום המדינה מפלגה ערבית שותפה בקואליציה, אתגר זה מונח כעת לפתחה של שרת החינוך החדשה.

פורסם לראשונה בהארץ.