עם שוך הסערה

בטרם תיגש הקואליציה החדשה למלאכה, עליה לבחון האם טירוף המערכות של השנתיים האחרונות אכן מעיד על צורך בהול ברפורמות כאלה, או אולי פרק הזמן הזה, שבמהלכו הצליח ראש ממשלה לטרלל את המערכת הפוליטית ולשעבד את האינטרסים של אזרחי ישראל לטובתו ולצרכיו האישיים, היה כל כך יוצא דופן וחריג, שהסיכוי שחזור על עצמו קלוש

Flash 90

עכשיו, עם ירידתו של נתניהו מראשוּת הממשלה, אפשר לקחת נשימה עמוקה ולהתפנות לדון בשורה של יוזמות ורפורמות שעלו בשנים האחרונות לסדר היום הפוליטי אך היו נגועות מן היסוד באינטרסים אישיים ולא-ענייניים הקשורים לראש הממשלה היוצא.

האם יש להגביל את משך כהונת ראש הממשלה (לטעמי, לא)? האם ראוי לנתק את הקשר בין אי העברת תקציב לבין התפזרות אוטומטית של הכנסת (לטעמי, כן)? האם ראוי למנוע מח"כ שהוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה? האם ראוי להסדיר באופן פרטני יותר את גבולות הסמכות של ממשלות מעבר? האם צריך לחדד את שיקול הדעת הנשיאותי בבואו להטיל את הרכבת הממשלה? האם יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה?

אך בטרם תיגש הקואליציה החדשה למלאכה כדאי לעצור לרגע ולשאול האם טירוף המערכות של השנתיים האחרונות אכן מעיד על צורך בהול ברפורמות כאלה. או אולי פרק הזמן הזה, שבמהלכו הצליח ראש ממשלה לטרלל את המערכת הפוליטית ולשעבד את האינטרסים של אזרחי ישראל לטובתו ולצרכיו האישיים, היה כל כך יוצא דופן וחריג, שהסיכוי שחזור על עצמו קלוש, על כן אולי אין בעצם צורך לשנות ולזעזע את כללי המשחק.

זאת ועוד, בבואה לדון בסוגיות האלה, על הממשלה הנכנסת לזכור: אסור שכללי המשחק המשטריים של מדינת ישראל יהיו כפלסטלינה בידי הרוב הקואליציוני בכנסת. עליה לדון ביסודיות, ברצינות ובכובד ראש בכל רפורמה. אמת, הקואליציה החדשה שברירית והפיתוי לאבטח אותה באמצעות שורה של תיקונים משטריים הוא גדול. נכון גם שהסטנדרטים שהציבו נתניהו ונושאי כליו נמוכים מאוד. די להיזכר במהלכים כמו ביטול מוסד הנשיאות, "פשרת האוזר", בחירה ישירה או "החוק הצרפתי" ובכלל – בפגיעה האנושה בנורמות השלטוניות שהייתה חלק מדמדומי שלטון נתניהו. ועדיין – אם הממשלה החדשה ("ממשלת השינוי") באמת רוצה לבשר על שינוי, ראוי שהיא לא תזדרז לשנות שוב את כללי המשחק.

ויש להודות שהסימנים הראשונים לא מבשרים על שינוי מגמה. היוזמה להגביל את הזכות להיבחר לכנסת מראש ממשלה שכיהן 8 שנים הייתה פסולה וטוב שירדה במהירות מסדר היום. מה שמדאיג יותר הם השינויים בחוק יסוד הממשלה, שנועדו לאבטח ולהבטיח את מנגנון הרוטציה. בכך, ממשלת השינוי הולכת בתלם שחרשה ממשלת החילופים נתניהו-גנץ ומקבעת דפוס פסול לפיו כל הסכם קואליציוני חדש מלווה בשינויים מפליגים בכללי המשחק של המשטר שלנו – כללים שאמורים ליהנות מיציבות מתוקף מעמדם כחוקי יסוד.  

מציאות זו מדגישה את המשימה החשובה ביותר של ממשלת השינוי: קידום ואישור חוק יסוד חקיקה. חוק כזה יסדיר לא רק את מערכת היחסים בין רשויות השלטון (וינמיך את הלהבות ביחסים שבין בג"ץ לכנסת ולממשלה) אלא יעניק לחוקי היסוד יציבות שכל כך נחוצה להם, והגנה אמיתית מפני רוב מזדמן בכנסת ומפני ראש ממשלה ציני שלא היסס לפגוע בהם משיקוליו האישיים.