על כשלי שוק ודמוקרטיה

הטלת מגבלה על אורך הכהונה של ראש הממשלה, גם אם מוצדקת, מהווה התערבות בשוק החופשי של הדמוקרטיה, ועל כן אם תוחל בסופו של דבר, יהיה עליה להיעשות במידה המינימלית הנדרשת, ולא לכלול מגבלות הפוגעות עוד יותר בחופש הבחירות

Flash 90

בשבוע שעבר הונח על שולחן הכנסת תיקון לחוק יסוד: הכנסת לפיו ראש ממשלה שכיהן שמונה שנים רצופות צריך לעבור "תקופת צינון" של ארבע שנים, בטענה כי תקופת כהונה ארוכה של ראש ממשלה מהווה "כשל שוק דמוקרטי". האמנם?

ראשית, חשוב להבין מה הכוונה במונח "כשל שוק דמוקרטי", ומדוע קיומו של כשל כזה מצדיק התערבות חקיקתית.

"כשל שוק" הוא מושג השאול מתחום הכלכלה. הכלכלה המודרנית מניחה כי הדרך היעילה ביותר לניהול הכלכלה היא קיומו של שוק חופשי, שבו חברות שונות מתחרות זו בזו על מחיר ואיכות המוצר. אלא שלעיתים השוק החופשי כושל, למשל כאשר לצרכנים אין מידע מלא על המוצרים שהם קונים, או כאשר חברה אחת מצליחה ליצור מונופול השולט בשוק ללא תחרות. במצבים כאלה, השוק החופשי כבר איננו הדרך הנכונה להגיע לתוצאה הכלכלית היעילה ביותר, והתערבות המדינה בשוק, בחוקים כמו דיני הגנת הצרכן, או חוקי התחרות - מוצדקת.

אולם כיצד ניתן להשליך מונחים מתחום הכלכלה על הפוליטיקה שלנו? הכירו את תיאוריית "הבחירה הציבורית", גישה ידועה בתחום מדע המדינה, המניחה כי ניתן להשוות את הפוליטיקה לשוק הפרטי. לפי מילון מונחים זה, המפלגות מתחרות זו בזו על ליבו של הבוחר, באמצעות מדיניות שתועיל לו, והבוחר "משלם" למפלגות באמצעות בחירה בהן. לפי גישה זו הדמוקרטיה, כמו השוק הפרטי, פועלת גם היא בצורה הטובה ביותר כאשר מתקיימת תחרות חופשית בין המפלגות. מכאן נובעת גם הרתיעה של הדמוקרטיה מפני פסילת רשימות לכנסת, או הטלת מגבלות כלשהן על פעילותם של חברי הכנסת.

אלא שבדיוק כמו בשוק החופשי, גם בדמוקרטיה קיימים כשלי שוק. למשל, כאשר המפלגה שבשלטון מגבילה את יכולתן של המפלגות היריבות להביא את עמדותיהן לידיעת הציבור, או מטילה עליהן מגבלות בלתי סבירות בעת הבחירות. כשל שוק כזה בפעילות המוסדות הדמוקרטיים מצדיק את התערבות המדינה. לכן, במדינות דמוקרטיות רבות מופקד הפיקוח על הבחירות בידי ועדה עצמאית, לרוב בראשות שופט.

הצעת החוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה מניחה כי כהונה ארוכה של ראש ממשלה פוגעת גם היא ביכולת להחליף אותו, שכן היכולת להתחרות בו באופן חופשי נחלשת. ראש ממשלה המכהן תקופה ארוכה יכול להשפיע על בחירתם של המוסדות האמורים לפקח על פעילותו, כמו מבקר המדינה. ראש ממשלה כזה גם יכול להיות מעורב ברבים מהמינויים בשירות הציבורי. קשר כזה בין ראש הממשלה לגופי הפיקוח והשירות הציבורי יכול לסייע לו מאוד בעת הבחירות. מבקר המדינה, למשל, יכול להימנע מלהוציא דוחות העלולים לפגוע בראש הממשלה סמוך לבחירות. מניעת מידע מהציבור פוגעת, כמובן, בתחרות החופשית. ראש ממשלה המעורב עמוקות במינויים בכירים בשירות המדינה יכול גם להשפיע על המדיניות של גופים אלו באופן שיקדם את סיכוייו בבחירות.

האם אכן כהונה ארוכה של ראש ממשלה מהווה "כשל שוק" באופן הפעולה הדמוקרטי באופן המצדיק התערבות של המחוקק, והגבלת הכהונה הרצופה של ראש הממשלה למשך שמונה שנים? ובכן, התשובה לשאלה זו תלויה באופי המשטר. מגבלה כזו מקובלת בעיקר במשטרים נשיאותיים ולא במשטרים פרלמנטאריים כמו שלנו. במשטר פרלמנטארי, ההנחה היא שכוחו של ראש הממשלה מוגבל ממילא באמצעות יכולתה של הכנסת לבקר את פעולותיו, ואף להביע בו אי אמון. לכן, אין אף מדינה בעלת משטר פרלמנטארי, שבה מוחלת מגבלת אורך הכהונה על ראש הממשלה.

אלא שמשטרים פרלמנטאריים עוברים בשנים האחרונות שינויים משמעותיים. בישראל, כמו גם במדינות אחרות כמו הונגריה, כוחו של ראש הממשלה התחזק, והכנסת כבר אינה מסוגלת להגביל את כוחו. במצב דברים זה, רבים סבורים כי יש להטיל מגבלה על אורך הכהונה של ראש הממשלה. גם אם עמדה זו צודקת, יש להבין כי מגבלה זו מהווה התערבות בשוק החופשי של הדמוקרטיה, ועל כן נזקה עלול לעלות על תועלתה. אם הדבר ייעשה בסופו של דבר, יהיה עליו להיעשות במידה המינימלית הנדרשת, ולא לכלול מגבלות הפוגעות עוד יותר בחופש הבחירות, כמו למשל דרישה שלא להיבחר כחבר כנסת.

פורסם לראשונה במעריב.