מבחן הלגיטימיות של ממשלת השינוי
כנראה שביכולתה של "ממשלת שינוי" להוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי, למרות הפערים האידיאולוגיים בין שבע המפלגות שירכיבו את הקואליציה מימין, מרכז ושמאל. גם היא אמנם צפויה להיות פריטטית ומגוונת - אך לפחות יש לה פוטנציאל שרידות
Flash 90
אם אכן תקום ממשלת שינוי בהובלת בנט ולפיד, תהיה זו ממשלה חריגה בנוף, שעשויה להוציא אותנו מהפלונטר הפוליטי שאנחנו תקועים בו כבר למעלה משנתיים.
קשה לחשוב על ממשלה יותר בעייתית מזו הנוכחית. לא רק שמדובר בממשלת מעבר, על כל הכשלים הכרוכים בה - חוסר היכולת להוביל רפורמות דרמטיות וארוכות טווח והקושי למנות מינויי בכירים. זו גם ממשלה מסוכסכת ולא מתפקדת, מבחינת המנגנון הפריטטי וזכות הווטו ההדדית שפשוט תוקעים כל יכולת לקדם תהליכים לטובתנו, האזרחים.
נכון, גם הממשלה החדשה צפויה להיות פריטטית ומגוונת - אך לפחות יש לה פוטנציאל שרידות.
סיעת שלטון קטנה אמנם איננה תופעה רצויה, אך זה בוודאי מצב לגיטימי מבחינה חוקתית ודמוקרטית, כל עוד הממשלה זוכה לאמון הכנסת. מצב זה מאפיין מספר הולך וגדל של דמוקרטיות, שכמו ישראל - סובלות מפיצול פוליטי ניכר. בבלגיה, ראש הממשלה הנוכחי דה-קרוּ מכהן מטעם המפלגה הליברלית הפלמית, למרות שמפלגתו קיבלה בבחירות האחרונות רק 12 מתוך 150 המושבים בפרלמנט. בלטביה, ראש הממשלה קארינש מכהן מטעם רשימת אחדות חדשה, שבבחירות האחרונות קיבלה רק 8 מתוך 100 המושבים – הקטנה ביותר בפרלמנט.
קשה לחזות כיצד תתנהל קואליציית השינוי. הרי היא תתנהל כממשלת מיעוט, בעלת פער אידיאולוגי עצום בין המפלגות החברות בה, וממשלות מיעוט, כמו גם ממשלות כל כך רחבות והטרוגניות, נוטות להיות פחות יציבות לעומת ממשלות אחרות. בנוסף, סיעת שלטון קטנה מתקשה לנווט את הממשלה, להתוות מדיניות סדורה וליישמה. למעשה, היא גם לא תתיימר לעשות זאת, ולכן, ככל הנראה יוסכם מראש להשאיר את "השאלות הקשות" בצד, לפחות לשנתיים הראשונות.
אבל לממשלה כל כך הטרוגנית יש גם פוטנציאל להחזיר למערכת הפוליטית בישראל את עיקרון ההסדריות, שמשמעותו שיתוף פעולה וולונטרי בשלטון בין מפלגות המייצגות ציבורים שונים. הפוטנציאל הזה היה מוגבל מלכתחילה בממשלת נתניהו-גנץ, בשל חוסר האמון הקיצוני בין הצדדים וגם בגלל ענייניו המשפטיים של נתניהו. כדאי להזכיר בהקשר זה את שווייץ, מאבות הטיפוס של הדמוקרטיה ההסדרית, שגם בה מושלת כיום ממשלה הטרוגנית הכוללת את מפלגת העם הימנית-קיצונית (רה"מ הנוכחי הוא מטעמה), מפלגות מרכז והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. וראו זה פלא - זה עובד, למרות שהממשלה מורכבת ממפלגות שונות ואף יריבות.
ובאשר לממשלות המיעוט - הן נפוצות בדמוקרטיות אחרות: כשליש מהממשלות שקמו בדמוקרטיות אירופאיות בין השנים 2020-1945 היו ממשלות מיעוט. בכמה דמוקרטיות, רוב הממשלות שקמו לאורך השנים היו ממשלות מיעוט, ובהן דנמרק, ספרד, שבדיה ונורבגיה. בנוסף להן, כיום שולטות ממשלות מיעוט גם בפורטוגל, קנדה, סלובניה וצ'כיה. ממשלות מיעוט נחשבות פחות יציבות מממשלות רוב חד-מפלגתיות (כמו בבריטניה), אבל הן לא בהכרח פחות יציבות מ"קואליציות עודפות" – הדגם המקובל בישראל, הכולל מפלגות רבות, מעבר למספר הנחוץ לטובת השגת רוב בפרלמנט. בנוסף, הן עשויות לשפר את ייצוגם של מיעוטים, אם מפלגות המיעוט יתמכו בממשלה מבחוץ – כפי שקרה בחלק מכהונתה של ממשלת רבין של שנות ה-90 (שנחשבת כאחת כממשלות הטובות ביותר לציבור הערבי), וכפי שצפוי לקרות עם רע"ם.
אם תקום ממשלת שינוי, היא תהיה לגיטימית כמו כל ממשלה אחרת. התנהלות השותפות הקואליציוניות, ענווה, צניעות ובעיקר אחריות ציבורית - הן שיכריעו את אריכות ימיה, אופייה ויציבותה. המשבר הנוכחי עניינו יותר אישי מאשר אידיאולוגי. אם תחזיק ממשלת השינוי, זה לא יהיה בזכות הסכמה אידאולוגית כלשהי, אלא בזכות האישים שינווטו אותה. בפוליטיקה אישית, יחסים לא פחות חשובים מהסכמות אידיאולוגיות.
פורסם לראשונה ב-N12.