זה הזמן למהלך נחוש במערכת החינוך

האירועים האלימים, ההסתה והגזענות שחווינו בשבועות האחרונים ברחבי הארץ, הם תוצאה ישירה של היעדר מדיניות ברורה לחינוך לפלורליזם וערכי הדמוקרטיה במערכת החינוך. כעת נדרשת תכנית פעולה להנחלת ערכים לאזרחות משותפת, חוסן לאומי ורב תרבותיות

Flash 90

האם והיכן לא יתקיימו לימודים, קווי סיוע להורים ומורים ומועדים חלופיים לנבחנים בבגרות במתמטיקה – אלה הציוצים שעלו ב-11 ימי הלחימה בעמוד הטוויטר של משרד החינוך. שר החינוך אמנם איחל הצלחה לנבחנים בבגרויות, אבל בעיקר קרא למהלכים צבאיים נחושים. גם הריאיון האחרון של השר במהדורת מוצ"ש של חדשות 12 עסק אך ורק במצב הביטחוני. אף מילה על התמודדות הצוותים החינוכיים עם המצב הביטחוני, וכיצד עליהם לנהל דיונים כיתתיים על המהומות בערים המעורבות.

עם כל הכבוד לבגרות במתמטיקה, מערכת החינוך היא לא רק מקום לצבירת יחידות לימוד. היא גם המקום לחינוך והנחלת ערכים לאזרחות משותפת, רוב לעומת מיעוט, חוסן לאומי ועורף החשוף ללחימה א-סימטרית. הימים האחרונים בישראל מלמדים על היקפי האלימות הקיימת בחברה הישראלית. אירועים אלה אולי מפתיעים בעוצמתם, אבל שורשיהם טמונים בתהליכי עומק שעוברת החברה הישראלית לאורך שנים, כאשר ההזנחה רבת השנים מצדה של מערכת החינוך בכל הקשור לחינוך לסובלנות, חיים משותפים וערכים דמוקרטיים משחקת כאן תפקיד מרכזי.

זה לא שלא היו ניסיונות, מתוך המערכת ומחוצה לה, דוגמת דוח קרמניצר משנת 1996 או דוח סלומון-עיסאווי (הידוע גם כדוח הוועדה הציבורית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לבין ערבים בישראל) מ-2009 שהוזמן על ידי שרת החינוך דאז יולי תמיר. אלה יושמו במספר זניח של בתי ספר במקרה הטוב, או לא יושמו כלל במקרה הפחות טוב. כך או כך, אף אחד מהמהלכים שהוצגו לאורך השנים לא הפך למדיניות מוצהרת ומחייבת, מגובה במשאבים וכזו שתהיה בליבת העיסוק של משרד החינוך.

מבקר המדינה הצביע על הכשלים כבר בשנת 2016, בדוח שהתריע על היעדרן של תכניות מסודרות בנושא המלחמה בגזענות, פלורליזם וקידום חיים משותפים, והתריע מההזנחה העקבית והשיטתית של הנושאים הבוערים הללו. בעיתוי אירוני משהו, פורסם השבוע דוח המעקב בנושא, בשיאם של אירועים המדגימים מה קורה כאשר לא מחנכים לערכי הסובלנות וקבלת האחר. עיקרי הפרק הרלוונטי מלמדים על כך שמרבית ההמלצות מתוך הדוח הקודם לא יושמו, בחלקם או במלואם, ומשרד המבקר ממליץ להמשיך ולחתור לתיקון הליקויים.

לנוכח הדפוס המוכר של דוחות ביקורת ומעקב שבעקבותיהם לא קורה דבר, ההתפתחויות של השבועיים האחרונים מחייבות התייחסות אחרת מעבר להצהרות חוזרות ונשנות על חשיבות הנושא. כל מחנך ומחנכת יודעים שהצהרות יפות אינן מביאות לשינוי. מעשים, דוגמה אישית ותרבות יומיומית של סובלנות, דווקא כן.

השבוע (20.5.21) אמנם עלה לאתר משרד החינוך סרטון הסברה שכותרתו "מחנכים לאחדות ולשותפות", המציג מורים ומורות מכלל הקבוצות בחברה הקוראים לסובלנות ולחיים משותפים. זוהי בהחלט התחלה טובה וצעד בכיוון הנכון, אולם בעוד הסרטון אומר את כל המילים הנכונות - בהיעדר פעולה מיידית הכוללת הוספת שעות לימוד והכשרת מורים להתמודדות במצבי קיצון או אפילו יישום חלק קטן מההמלצות שהופיעו בדוח מבקר המדינה, הוא יהיה לא יותר מקישוט, אמירה ריקה מתוכן וחסרת משמעות בפועל.

מורים ומורות רבים מרימים את הכפפה ומנסים לתת מענה לוואקום המנהיגות החינוכית הפוליטית, בראשו שר החינוך, המנכ"ל והנהלת המשרד. אך היקף פעילותם של אלה, מבורכת ככל שתהיה, עדיין אינו מספק. השינוי צריך להגיע קודם כל מלמעלה. זה עניין של החלטה וסדר עדיפויות, אחרת יגדל כאן דור נוסף של אזרחים נטולי כלים להתמודדות עם מחלוקות וחסרי יכולת לחיות באופן מכבד, מכיל ושוויוני.