אחוז החסימה, קולות מבוזבזים ורמת היחסיוּת של השיטה

בבחירות הקרובות יעמוד לראשונה אחוז החסימה על 3.25%. האם המשֹוכה הגבוהה הזו תרתיע בוחרים מלהצביע למפלגות קטנות? האם היא תקטין את שיעור הקולות המבוזבזים ואיזו השלכה תהיה לה על מידת היחסיוּת של שיטת הבחירות?

התמונה באדיבות Shutterstock

מבוא

בחודש מרץ 2014 אישרה הכנסת, כחלק מהמהלך שכונה "חוקי המשילות" את העלאת אחוז החסימה מרמה של 2% ל-3.25%. המשמעות של צעד זה היא שכדי להיכנס לכנסת תצטרך מפלגה לדלג על פני משוכה לא פשוטה כלל. בבחירות 2013, שבהן השתתפו כ-3.8 מיליון מצביעים, נזקקה מפלגה לכ-75,800 קולות כדי להיכנס לכנסת. אם נניח שגם בבחירות הקרובות יהיה מספר המצביעים דומה, תצטרך מפלגה לקבל כ-123,500 קולות לפחות. האם המשוכה הגבוהה הזו תרתיע אזרחים מלהצביע למפלגות קטנות? האם היא תגרום למפלגות קטנות לוותר על ריצה לכנסת מראש? וכיצד תשפיע על מספר הקולות שיֵרדו לטמיון ועל מידת היחסיוּת של שיטת הבחירות?

אחוז החסימה בישראל

אחוז חסימה (electoral threshold) הוא חסם כניסה, אשר נועד למנוע ממפלגות קטנות לזכות בייצוג בפרלמנט, והוא מאפיין מדינות המשתמשות בשיטות בחירה יחסיות. שיטות יחסיות מתבססות על העיקרון שעל הפרלמנט לשקף בצורה הולמת את העדפות הבוחרים. אולם גם שיטות הבחירה היחסיוֹת למיניהן אינן מבטיחות יחסיוּת מלאה ומושלמת. ראשית, השלמות אינה אפשרית מהבחינה המתמטית. שנית, גם המצדדים בשיטה היחסית מכירים בכך שליחסיוּת גבוהה יש חולשות: היא גורמת לריבוי מפלגות ולפרלמנט מפוצל, וכך עלולה להביא לחוסר יציבות שלטונית. אנו רואים אפוא שגם בכל השיטות היחסיות קיימים מנגנונים מוּבְנים הגורמים לעיוותים קלים בתהליך של המרת הקולות במספר מושבים. אחוז החסימה הוא דוגמה מובהקת למנגנון מובנה בתוך שיטת הבחירה היחסית, אשר מוותר על היחסיוּת הטהורה למען יעדים אחרים.

אחוז החסימה בישראל הועלה שלוש פעמים מאז ראשית שנות התשעים. עד הבחירות לכנסת ה-12 (1988) הוא עמד על 1%, בין בחירות 1992 ל-2003 הוא עמד על 1.5% ובשלוש הבחירות האחרונות התייצב על 2%, עד העלאתו ל-3.25% לפני כשנה. המצדדים בהעלאת אחוז החסימה לשיעורו הנוכחי טענו שצעד כזה יפחית את התמריץ של מפלגות קטנות להתמודד באופן עצמאי, יעודד איחודי כוחות במערכת הפוליטית, יקטין את מספר המפלגות, ובכך ייצב את המערכת הפוליטית ויתרום לשיפור המשילוּת. המתנגדים טענו כי אחוז חסימה גבוה נוגד את העיקרון הדמוקרטי של ייצוגיות, מעוות את רצון הבוחר ועלול לפגוע בייצוגו של המיעוט הערבי, ובכך לנכר אותן מהמערכת הפוליטית. כמו כן יש הטוענים כי איחודי מפלגות קטנות בעקבות העלאת אחוז החסימה יכולים להביא לריבוי מפלגות בינוניות, שאינו תורם ליציבות המערכת ועלול אף לערער אותה.

השלכות אפשריות של העלאת אחוז החסימה

לפי הסקרים האחרונים, צפויות להיכנס לכנסת הבאה 10–11 מהרשימות שיתמודדו בבחירות הקרובות. אם כך יהיה, תתחיל הכנסת ה-20 את כהונתה עם מספר הסיעות הנמוך ביותר מאז 1999. אמנם אין מדובר בירידה תלולה אך יש רמזים לכך שאחוז החסימה החדש השפיע על היערכות של כמה מפלגות. כך למשל יש להניח שלאחוז החסימה הייתה השפעה על ההחלטה של ציפי לבני ומפלגתה לחבור לרשימה משותפת עם מפלגת העבודה. גם בהכרעתה של מפלגת תקומה להמשיך את שיתוף הפעולה האלקטורלי עם הבית היהודי נשקלה בוודאי משמעותם של פירוק הקשר והתמודדות עצמאית (או עם מפלגתו של אלי ישי). ניסיונן של שלוש המפלגות הערביות וחד"ש לגבש רשימה משותפת נערך אף הוא מתוך מטרה לעבור את אחוז החסימה. 

אחוז החסימה הגבוה גם הביא לכך שמספר מפלגות קטנטנות, שבדרך כלל אינן מצליחות לעבור את אחוז החסימה, הצהירו כי הפעם לא יתמודדו לכנסת. דעם, מפלגה ערבית-יהודית בעלת גוון חברתי-סוציאליסטי, התמודדה מאז 1996 בכל אחת ממערכות הבחירות, אך הודיעה שככל הנראה הפעם לא תתמודד. גם הירוקים, שהתמודדו ברציפות מאז 1999, יוותרו כנראה הפעם על המאמץ. תמונה מלאה של השפעת אחוז החסימה על מספר המתמודדות תתקבל לקראת סוף ינואר, עם תום המועד להגשת הרשימות. ניסיון העבר מלמד (ראו לוח 1) שבבחירות הראשונות שהתקיימו אחרי שאחוז החסימה הועלה לא בהכרח התמודדו פחות רשימות. אולם, יש לזכור שהפעם אחוז החסימה "קפץ" באופן תלול יותר בהשוואה למקרים קודמים.

מספרן הסופי של הרשימות שיתמודדו ישפיע במידת מה גם על שיעור "הקולות המבוזבזים", כלומר הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. בבחירות האחרונות ניתנו 268,795 קולות ל-20 רשימות שלא עברו את אחוז החסימה: 7.1% מכלל הקולות הכשרים. כפי שממחיש לוח 1, היה זה השיעור הגבוה ביותר של קולות מבוזבזים אי פעם.

לוח 1: אחוז החסימה, מספר הרשימות והקולות המבוזבזים, 1984–2015

שנת הבחירות	מספר הרשימות המתמודדות	מספר הרשימות שנכנסו	אחוז החסימה	מספר הקולות המבוזבזים	שיעור הקולות המבוזבזים (מכלל הקולות הכשרים)
1984	26	15	1%	58,978	2.8%
1988	27	15	1%	55,505	2.4%
1992	25	10	1.5%	130,989	5.0%
1996	20	11	1.5%	78,550	2.6%
1999	31	15	1.5%	197,093	6.0%
2003	27	13	1.5%	131,740	4.2%
2006	31	12	2%	182,688	5.8%
2009	33	12	2%	103,904	3.1%
2013	32	12	2%	268,795	7.1%
2015	טרם נקבע	10-11*	3.25%	?	?

* לפי סקרי דעת הקהל האחרונים

האם הפעם יהיה שיעור הקולות המבוזבזים גבוה אפילו יותר, בגלל אחוז החסימה הגבוה? התשובה על כך אינה ברורה. מצד אחד, כאשר מתבוננים בתוצאות העבר רואים כי בבחירות הראשונות שנערכו לאחר העלאת אחוז חסימה (1992, 2006) יש שיעור גבוה יחסית של קולות מבוזבזים. הדבר נובע מהעובדה שהמפלגות והבוחרים טרם הסתגלו להגבהת המשוכה. כך, בשנת 1992, ירדו לטמיון עשרות אלפי קולות שניתנו לתחייה ולרשימה המתקדמת לשלום, שתי מפלגות שהיה להן ייצוג בכנסת ערב הבחירות אך לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה החדש. בשנת 2006 ניתנו עשרות אלפי קולות לעלה ירוק ולירוקים, שהיו קרובות להיכנס אילו נותר אחוז החסימה ברמתו הקודמת. מצד שני, ייתכן כי העלאת אחוז החסימה דווקא תמתן הפעם את שיעור בזבוז הקולות. הסיבה היא שהפעם הוגבהה המשוכה באופן כה חד, כך שעובדה זו מקטינה את מספר הרשימות שמתקרבות לאחוז החסימה, וטוענות שיש להן סיכוי ממשי לעבור אותו.

שיעור הקולות המבוזבזים משפיע גם על רמת היחסיוּת של תוצאות הבחירות. אחד המדדים המקובלים לשיקוף רמת היחסיוּת הוא מדד האי-יחסיוּת שפיתח גאלגהר (index of disproportionality). מדד זה מתבסס על השוואה של אחוז הקולות שקיבלה כל מפלגה לאחוז המושבים שקיבלה בפרלמנט. המדד נע על סולם בין 0 ל-100, כאשר ערך תאורטי של 0 מייצג יחסיוּת מושלמת, וערך תאורטי של 100 מייצג אי-יחסיוּת מושלמת (כלומר, מפלגה אחת קיבלה את כל המושבים אף שלא זכתה אפילו בקול אחד).

במדינות המשתמשות בשיטות בחירה רוביות, תוצאות הבחירות מפיקות ערכים גבוהים יחסית של אי-יחסיוּת. בצרפת, למשל, נעו ערכי האי-יחסיוּת בארבע מערכות הבחירות האחרונות סביב 17 בבריטניה סביב 16 ובקנדה ובאוסטרליה סביב 10. לעומת זאת, במדינות שיש בהן שיטות בחירה יחסיוֹת, ערכי האי-יחסיוּת נמוכים יותר: בדנמרק ובהולנד סביב 1, בגרמניה ובספרד סביב 5. ערכי האי-יחסיוּת של ישראל ממוקמים באמצע, בין הערכים הנמוכים מאוד של דנמרק והולנד לבין הערכים המתונים של גרמניה וספרד (לוח 2). באופן לא מפתיע, המדד הגבוה ביותר (כלומר זה שמשקף את התוצאות הכי לא יחסיות ב-19 הבחירות לכנסת) ניתן לבחירות האחרונות.

לוח 2: מדד האי-יחסיוּת, ממוצעים של ארבע הבחירות האחרונות בכל מדינה

מקור: עיבוד המחבר על בסיס Michael Gallagher (2014). "Election Indices"

סיכום

העלאת אחוז החסימה תביא, לטענת מקדמיה, לצמצום מספר המפלגות בכנסת ובכך תתרום ליציבות ולמשילות. העלאת אחוז החסימה היא צעד מקובל בהיבט הבינלאומי, אולם בשל הסכנות הטמונות בו, היה ראוי לחשוב על דרכים שימזערו אותן ככל האפשר. כך, במקום העלאה חדה מ-2% ל-3.25% היה ניתן לבצע את המהלך בכמה פעימות, מתוך מטרה להעניק הזדמנות, הן לבוחרים הן לנבחרים, להסתגל לכללי המשחק החדשים. בכל מקרה, ברור כי אחוז החסימה הגבוה לא ירפא את כל תחלואי שיטת הממשל של ישראל. כדי להשלים את המהלך יש לשקול התמודדות עם היבטים מוסדיים נוספים, כמו הכנסת ממד אזורי לשיטת הבחירות, שינוי הליך הרכבת הממשלה ואימוץ פתק הצבעה פתוח למחצה.