השוליים החרדיים מתרחבים, ורחובות ירושלים בוערים

הצעירים החרדים שמצטרפים למהומות האחרונות בירושלים הם חלק מנוער השוליים החרדי, שנפל בין כיסאות החברה החרדית ומשרד החינוך. כדי לתת מענה למצוקתם, על המדינה להקים מינהלת נוער חרדי שתתכלל את הטיפול בנושא

Flash 90

התקריות האלימות בירושלים בין יהודים לערבים, בהן לקחו חלק קיצוניים משני הצדדים, העלו פעם נוספת את סף הלהבות בבירה וכעת מגיעות לנקודת רתיחה. אלא שבניגוד לאירועים דומים קודמים, בהפגנה בשער שכם ביום חמישי האחרון ניתן היה למצוא בין המפגינים גם צעירים בעלי חזות חרדית, הניזונים מאידיאולוגיה ימנית קיצונית המאפיינת את ארגון להב"ה. על אף שמדובר בקומץ לא מייצג של החברה החרדית, זוהי תופעה הולכת וגדלה של צעירים חרדים שנפלטו ממסגרות החינוך החרדיות, ומוצאים פורקן בהפגנות הימין הסוערות. אם עד היום היינו רגילים לראות הפגנות אלימות של הפלגים הקיצוניים החרדים כנגד חובת השירות בצה"ל, הרי שבקרוב נאלץ להתרגל גם למפגינים צעירים חרדים, המהווים חלק משמעותי מהימין הקיצוני.

אבל מי הם אותם צעירים ומדוע הם משתתפים בהפגנות אלו?

ראשית, חשוב להבין את ממדי התופעה. על פי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת, היקף הנשירה הגלויה של בני נוער ממוסדות בפיקוח חרדי עמד בשנת 2018 על 4.6%, לעומת נשירה של 1.4% בלבד מהחינוך הממלכתי. עם זאת, אנשי חינוך ומומחים בתחום מעריכים כי היקף הנשירה הסמויה, זו שאינה מדווחת לרשויות וכוללת תלמידים שאינם פוקדים את מוסדות החינוך באופן סדיר, רחב הרבה יותר ומגיע לכ-20% (!). אלא שכמו כמעט בכל היבט בחיינו, גם כאן, למשבר הקורונה הייתה השפעה לא מבוטלת. השנה האחרונה, בה מסגרות החינוך היו סגורות הרבה יותר משפעלו - ברוב המקרים גם אלה החרדיות - הגבירה את תופעת הנשירה ממסגרות החינוך החרדיות, ובעקבות כך גם את התרחבות תופעת השוליים באוכלוסייה זו. ההשלכות ברוב המקרים כוללות הידרדרות מהירה לשוטטות, שימוש בסמים ואלכוהול, ניתוק, דיכאון וחוסר תפקוד.

מדובר בצעירים בעלי לקויות למידה וקשיי התנהגות, כאלה המגיעים ממשפחות קשות יום, חלקם בנים ובנות של הורים בעלי תשובה – כל אלה אינם מוצאים את מקומם בעולם הישיבות, עוזבים אותן והופכים לנטל על משפחתם וקהילתם. נוער חרדי זה מהווה אתגר משמעותי - הן להנהגה הרבנית והחינוכית החרדית, והן למוסדות המדינה, בראשם משרד החינוך. ובעוד ממדיו הולכים וגדלים, מערכת החינוך החרדית איננה מסוגלת, ואולי גם לא מעוניינת, להכיל את אלפי הצעירים הללו. ללא חלופות חינוכיות וחברתיות ראויות שיקלטו אותם ויענו על צורכיהם, הדרך אל הרחוב ולמפלט זהותי והשתייכותי שמציעים ארגונים אלימים כמו להב"ה, קצרה מאוד. זה, בשילוב חוסר המעש והניתוק הערכי והחברתי ממסגרות החינוך, עלולים להוביל להתפרצויות אלימות, בדיוק כפי שקרה בתקריות האחרונות.

אחרי שאפיינו את שורשי הבעיה, כעת חשוב להבין גם כיצד ניתן לטפל בה. ראשית, נדרשת הכרה ברורה ונחרצת של התופעה בהנהגה החרדית פנימה. זו מעלה על נס את לימודי הקודש לבנים, אך למרות ממדי הנשירה היא עדיין איננה מאפשרת כל חלופה לגיטימית אחרת למי שאינו מסוגל או מעוניין לצעוד במסלול זה, אך מבקש להישאר חלק מקהילתו.

גם המדינה נדרשת לפעולה. עליה להפנים ולראות בנוער השוליים החרדי כאתגר ממשי שעלול להתפרץ בכל רגע, בעיקר במקומות בעלי פוטנציאל לחיכוך עם הציבור הערבי וגופי אכיפת החוק והסדר. בנוסף, כדי להתמודד עם התופעה ולהפוך את נוער השוליים החרדי לצעירים בעלי פוטנציאל להשתלבות בתעסוקה, בצבא ובחברה הכללית, על המדינה להקים מינהלת נוער חרדית ומרכזי הכוון פדגוגיים שיוכלו לתת מענה מספק לנוער השוליים החרדי ובעיותיו. עליה גם לחזק את מסגרות החינוך המותאמות לנוער זה ולהקים מסגרות נוספות, וכן להכשיר מחנכים חרדים לזיהוי ואיתור קשיים לימודיים והתנהגותיים בשלבים מוקדמים.

פתרונות נקודתיים ו"פלסטרים" חינוכיים אינם הפתרון למחלה הכרונית הזו. כדי למנוע התנגשויות נוספות ומסוכנות בין השבאבניקים החרדיים לשבאב הפלסטיני, נדרשים מאמצים משותפים, עקביים ושיטתיים מצד ההנהגה החרדית והממשלה, מתוך הבנה שמדובר בתופעה שלא תיעלם אם לא תטופל באופן מערכתי ומלא.

פורסם לראשונה ב-Ynet.