נשיא המכון לשעבר אריק כרמון נפרד מג'ורג' שולץ ז"ל

אריק כרמון, מייסד ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה לשעבר, נפרד מג'ורג' שולץ, מדינאי דגול, ידיד אמת של מדינת ישראל, מאישי המסד של המכון הישראלי לדמוקרטיה ושותף להקמת המכון

Flash 90

הלך לעולמו איש אציל, מדינאי שקומתו אין שיעור לה, ידיד אמת של מדינת ישראל, מאישי המסד של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שותף לברני מרכוס במנהיגותו מהקמת המכון ובמהלך שניים וחצי עשורים לפעולתו וחבר אישי, יקר לליבי, מנטור ומגדלור ערכי: ג'ורג' שולץ. מי ייתן ונזכה לשאת את מורשתו הייחודית.

ממעמקי הכאב האישי אני מבקש לחלוק אתכם כמה מהנדבכים שבנו את חלקו בעיצוב הוויית המכון. ארוחת הבוקר בביתו של שולץ בסטנפורד, בפברואר 1992, הייתה אבן דרך מעשית במעלה הדרך המשותפת. במהלכו של יום נטמנו שורשי התוכניות הכלכליות-חברתיות של המכון שהיו לנכסי צאן הברזל שלו. בין אלה העיסוק בתהליכי התקצוב, היחסים בין שלטון מרכזי ומקומי ומעל הכול כנסי קיסריה.

הדרך המשותפת שלי עם ג'ורג' שולץ החלה בלשכתו כמזכיר המדינה בנובמבר 1988, בהשתתפות היועץ המשפטי של מחלקת המדינה, אייב סופר וכמה מידידי המכון, אז עדיין המכון ליחסי ישראל והתפוצות.

בחורף 1994, ג'ורג' שולץ היה ראשון ממקבלי אות המכון לדמוקרטיה באירוע ממלכתי בהשתתפות ראש הממשלה רבין ואחרים ובהם יצחק שמיר ומישה ארנס להם רחש שולץ כבוד רב. ארבע שנים אחר כך העניק הוא בירושלים את אות הדמוקרטיה לשותפו במהלך ההיסטורי שפירק את הגוש הסובייטי ואיפשר את עלייתה של יהדות בריה"מ לישראל – אדוארד שוורדנצה.

לקראת סוף שנות התשעים של המאה הקודמת, התחלנו בהקמתה של המועצה הבינ"ל המייעצת של המכון בראשותו של שולץ. בהנהגתו קיימה המועצה כחצי תריסר מפגשים בארה"ב וישראל ושימשה כמגדלור ערכי אשר זרה אור על הדרכים שפילסנו וחצבנו בעיצוב פניה של הדמוקרטיה שלנו ובהן התהליך החוקתי וההגנה על התשתית הליברלית שלה.

על סף חגיגות יום הולדתו ה-100 כתב ג'ורג' מאמר המסכם את מורשתו כולה. כותרתו מעידה על תוכנו:

Life and Learning after One Hundred Years: Trust Is the Coin of the Realm, Reflections on Trust and Effective Relationships across a New Hinge of History

ואמנם שולץ, הפרופסור ב- MIT ושיקגו, איש עסקים - נשיא חברת בכטל, משרת הציבור בתפקידיו כשר העבודה, שר האוצר, הממונה על התיקצוב בבית הלבן, המדינאי במחלקת המדינה, ומעל הכול - האדם, החבר, היה אבוקה חיה של אמינות, אמון ואמת. בשיחה אישית, אחת מיני אלף, שקיימנו בעקבות קריאת הטיוטה של מאמר זה אותה חלק איתי, סיפרתי לו בהתרגשות על כך שבעברית השורש לשלושת אלה – אמינות, אמון, אמת – הוא אחד: א-מ-ן.

ועוד – כדמות שייקספירית נעלה הוא היה כאחד האדם, אוהב אדם, דוגל בפשטות השיח ובחיכוך עם אדם באשר הוא אדם. בתקופות שהותי בסטנפורד הלכנו יחד למשחקי פוטבול באיצטדיון המקומי ותמיד יצא בהתלהבות הילד שבו, גם כאשר היה תלוי במקל הליכה ובהליכון. אבל ג'ורג' רצה, מעל הכול להיזכר כאיש המרינס. ולהלן אנקדוטה ואימייל אישי שקיבלתי הלילה ממי שהיה מזכיר ההגנה של ארה"ב ובזכות שולץ, חבר קרוב, ג'ים מאטיס.

בסתיו 2016, באחת מארוחות הצהרים שסעדנו יחד בביתו הוא העיר לי שאינני שותה מספיק מים. אמרתי לו שזוהי לקות מימי משמעת המים בצנחנים והתחלתי להעיר לו - “George, when you were a Marine…” הוא הפסיק אותי, דפק על השולחן ושאג: "I am a Marine!!".

זכרו נצור בליבנו.