דרוש חוק יסוד להגנה על חוקי היסוד

בקלות בלתי נסבלת, יכולה הכנסת לתקן את חוקי היסוד, לבטלם, או לחוקק חוקי יסוד חדשים. לכן יש צורך בחקיקת חוק יסוד חקיקה שישריין את חוקי היסוד הקיימים ברוב גדול

Flash 90

השבוע נדרש שוב בית המשפט לדון בעתירות לגבי חוקתיותם של תיקונים לחוקי יסוד. אחד מהם, תיקון לחוק יסוד: הכנסת שעבר באוגוסט, מנע את התפזרות הכנסת בהתאם לכלל לפיו אם לא עבר תקציב 100 ימים לאחר הקמת הממשלה, הכנסת מתפזרת. השני, תיקון לחוק יסוד הממשלה, יצר את "ממשלת החילופים" ולמעשה שינה את המבנה הבסיסי של שיטת המשטר בישראל.

מבלי להיכנס למהות העתירות ולדיון הציבורי והאקדמי באשר לסמכות בית המשפט לבחון את חוקתיות חוקי היסוד, אי אפשר שלא להתייחס לבעיה האמיתית שהעתירות האלה מציפות: הקלות הבלתי נסבלת בה יכולה הכנסת לתקן את חוקי היסוד, לבטלם, או לחוקק חוקי יסוד חדשים.

חוקי היסוד, שהם פרקים מתוך חוקתה העתידית של המדינה ומשמשים כתחליף לחוקה, קובעים את אופי המדינה, שיטת הממשל והבחירות, מוסדות המשטר וחלוקת הסמכויות ביניהם, ומצהירים על ההגנה על זכויות האדם. עם זאת, לשם חקיקת חוק יסוד חדש, תיקון או ביטול שלו, לא נדרש רוב מיוחד למעט חוקי יסוד ספורים ששוריינו ברוב של 61 חברי כנסת: רוב שכל קואליציה משיגה בנקל.  זהו מצב בלתי נסבל וייחודי ביותר בעולם הדמוקרטי המודרני. בכל מקום, לשם תיקון החוקה נדרש בין אם רוב מיוחד של שני שלישים, אישרור בשני בתי פרלמנט, אישור נשיאותי, משאלי עם, דרישה לקיום בחירות מיוחדות, או שילוב של כמה דרישות כאלה. אף חוקה לא תתיר תיקון ללא רוב מיוחד, לעתים על ידי שלוש קריאות ביום אחד.

כוח מוחלט כזה, הוא פיתוי שקשה לעמוד בו. אין מדובר בתאוריה. הכנסת בישראל, שנשלטת על ידי הממשלה, מתקנת את חוקי היסוד בסיטונות (כ-30 תיקונים בכל עשור מאז שנות ה-90), מספר שאינו מתקרב לסביר בהשוואות לתיקונים חוקתיים בעולם (בארה"ב, למשל, תוקנה החוקה 27 פעמים מאז 1789). ואין מדובר בתיקונים טכניים או שוליים. הדוגמאות מהשנה האחרונה הן החריפות ביותר. תיקון "ממשלת החילופים" שינה את שיטת הממשל לשיטה דו-ראשית שאין לה אח ורע. התיקון נכנס לתוקף לאחר מרתון של מספר ימי דיונים מרתוניים בוועדה מיוחדת. כמעט שלא נשמעו מומחים בדיון, שחלקו המהותי התקיים בשעות הקטנות של הלילה, בשל הדחיפות להשלימו. לא נשקלו כל ההשלכות של התיקון, כגון אי בהירויות חוקתיות שנוצרו (ועמן אולי עוד נדרש להתמודד בקרוב). בשום מקום לא יעלה על הדעת לתקן כך את השיטה המשטרית: פשוט משום שלא ניתן לעשות זאת. גם התיקון באוגוסט שמנע את התפזרות הכנסת, הוא תיקון שיוצר תקדים מסוכן מאד, לפיו הכנסת יכול להשתמש לרעה בכוחה, ולמעשה למנוע את התפזרותה אפילו שחוק יסוד מחייב זאת. יוצא כי כל כלל בחוקי היסוד, גם כזה שמחייב התפזרות הכנסת לפני תום כהונתה, כולל כוכבית ("אם הכנסת לא החליטה אחרת ברוב רגיל או ברוב של 61 חברים"). זהו חוסר יציבות קיצוני מאד, שנותן לרוב הפוליטי כוח מוחלט ולא סביר. לכן לא עבר תקציב זמן כה רב: חברי הכנסת ידעו שה"שוט" של פיזור הכנסת אינו אמיתי עד שייווצר לכך רוב פוליטי. הם גם ידעו שממילא יוכלו (כפי שעשו) לחלק "קופסאות תקציב" על ידי תיקונים חוזרים ונשנים לחוק יסוד משק המדינה – שאמור היה למנוע בדיוק את זה.

הפיל הגדול בחדר, הוא שכולנו יודעים מדוע אנו הולכים לבחירות בפעם הרביעית: ראש הממשלה ותומכיו מנסים להשיג רוב של 61 חברי כנסת. רוב כזה, החמוש ביכולת לתקן את חוקי היסוד, ינסה לחלצו מההליך הפלילי שעומד כנגדו, בכל דרך אפשרית פגיעה קשה בשלטון החוק, בסמכויות בית המשפט העליון בהפרדת הרשויות ובתביעה הכללית. אפשרות זאת לא היתה "על השולחן" בדמוקרטיה שפויה, בה נדרש למהפכה כזאת רוב גדול או הליך מיוחד שלא מאפשר מחטף – ומכאן שלא היו הולכים שוב ושוב לבחירות.

ישראל מוכרחה שינוי בעניין זה, כך לא ניתן להמשיך. משום שלא מסתמן כי ניתן להעביר חוקה מלאה בעתיד הקרוב, יש הכרח בחקיקת חוק יסוד: חקיקה שמשריין את חוקי היסוד הקיימים ברוב גדול, אפילו רוב של 80 חברי כנסת (רוב של שני שלישים בפרלמנט הוא רוב נפוץ מאד לתיקון חוקתי). לאחר מכן ניתן יהיה לדון, בהסכמה רחבה, בתיקונים הנדרשים לחוקי היסוד ולהשלמת המפעל החוקתי. בתרבות המחטפים וחוסר היציבות שנגרם עקב כך לא יכולה להמשך. במקום לטפל בבעיות השוטפות, בבריאות, בכלכלה, בחינוך ובביטחון, עוסקת הכנסת בתיקונים חוזרים ונשנים של כללי המשחק, תוך שימוש ציני ומבזה בחוקי היסוד. כאשר נעשה  שימוש נלוז כזה בחוקי היסוד, אין להלין על כך שבית המשפט נאלץ לבחון את חוקתיותם.

פורסם לראשונה בהארץ.