על רגולציה ויחסי אמון

הציבור אינו מאמין ברגולטורים. לתפישתו הם שבויים בידי הפירמות, נרפים, לא מקצועיים, פוליטיים, בעלי שיקולים זרים ופועלים במחשכים. טיפול שורש בבעיית חוסר האמון הוא אחת מהמשימות החשובות ביותר העומדות בפני הממשלה. עליה לנקוט יוזמה, ועל המגזר העסקי מוטלת החובה לשתף עמה פעולה, להרים את הכפפה ולהימנע מלפרש יוזמות אלה כאות לחולשה או להתפרקות הממשלה מסמכותה.

התמונה באדיבות Shutterstock

המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר ב 10.6.2015

הבחירות מאחורינו, וממשלה חדשה לפנינו. אמצעי התקשורת כורעים תחת שלל עצות לשרים החדשים, ממפים עבורם את הנושאים החשובים הראויים לטיפול יסודי, ואת הדחופים המחייבים טיפול מהיר, משרטטים את מפת האינטרסים והאינטרסנטים, ומייחלים לרפורמות. במאמר קצר זה אבקש להוסיף בקשה קטנה - פעלו בכל הכח ליצור יחסי אמון. יחסי אמון בין כלל הגורמים - ציבור, רגולטורים, הפירמות, הם המפתח לשיפור פני הכלכלה והחברה.

כיום, מצויה ישראל במערבולת של חוסר אמון. של הכל בכל. הציבור אינו מאמין ברגולטורים - לתפיסתו הם שבויים בידי הפירמות, נרפים, לא מקצועיים, פוליטיים, בעלי שיקולים זרים ופועלים במחשכים. הציבור גם אינו מאמין לפירמות, ומשוכנע שהן ממקסמות רווח על חשבונו. הרגולטורים אינם מאמינים לפירמות - גם הם חושבים שהפירמות ממקסמות רווח על חשבון הציבור, מערפלות ומסתירות מידע, אינן מקיימות הנחיות או עוקפות אותן. והפירמות, גם להן בטן מלאה על הרגולטורים - הם נתפסים כלא מקצועיים, אינם מתייעצים ופועלים ללא נורמות של שקיפות, החלטותיהם אינן עקביות, והמדיניות היא לטווח קצר.

מערבולת חוסר האמון מטביעה את הכלכלה הישראלית. תג המחיר גבוה: לרגולטורים, לפירמות ולציבור. הרגולטורים צריכים להשקיע משאבים ניכרים בגיבוש כללי רגולציה מפורטים (מיקרו רגולציה), לפתח ולקיים אמצעי פיקוח ואכיפה, התהליכים נמשכים זמן רב, ולבסוף יעדי הרגולציה אינם מושגים. הפירמות נושאות בעלויות גבוהות של ציות ודיווח, נפגעות ברמת הגמישות הניהולית ובמהירות התגובה העסקית, עליהן להקדיש זמן ניכר ותשומת לב ניהולית להוראות הרגולטוריות, פועלות בסביבה של חוסר ודאות הגורמת לעתים להימנעות או לדחייה בביצוע השקעות. והציבור? הוא נושא כמובן בכל העלויות המתוארות כאן, בתוספת להשלכות נרחבות יותר המיוחסות לחוסר האמון של הציבור בממשל.

אז מהו הפתרון? על כך שקד צוות שפעל לאחרונה במסגרת כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה (כנס קיסריה), ומסקנותיו הן שאין פתרון קסם. תהליך של יצירת יחסי אמון הוא תהליך ארוך ומורכב, המתנהל תוך חשש הדדי, ומחייב שינוי תרבותי עמוק. עם זאת, השעה כשרה לשינוי, אותו צריכים ליזום הממשלה והרגולטורים הפועלים בשמה. בין היתר, מוצע כי הרגולטורים יפרסמו מתווה עבודה רב שנתי, ובכך יאפשרו למפוקחים להיערך מראש ויגבירו את הוודאות העסקית. עוד מוצע לשפר את תהליכי ההיוועצות עם הפירמות והציבור לקראת בחינתה של רגולציה חדשה. הצעה נוספת היא לשקול, במקרים המתאימים, את החלפתה של שיטת הרגולציה המסורתית, בשיטות המערבות את הגורמים המפוקחים בהצעה וגיבוש של כללי הרגולציה, אם בשיתוף הרגולטור - "רגולציה משותפת", ואם באמצעות "רגולציה עצמית". יישום נכון של רגולציה משותפת או עצמית, יכול לשפר ולייעל בהשגת יעדי האסדרה: לפעמים הידע והניסיון שבידי השחקנים בשוק מקנים להם אפשרות טובה יותר לקבוע כללים נכונים יותר (ובמהירות רבה יותר) לעומת הכללים שהיו נקבעים על ידי הרגולטור, הן מבחינת השגה אפקטיבית של יעדי הרגולציה והן מבחינת עלויות יישומה. רגולציה מסוג זה תקטין את המעורבות הפרטנית של הרגולטור בניהול השוטף של הפירמות, ותאפשר להנהלת הפירמה למצות את יכולותיה ולהוביל את הפירמה להשגת מטרותיה העסקיות. בנוסף, החלת רגולציה משותפת עשויה לאפשר לרגולטור להפנות משאבים נוספים לקידום התחום שהוא מופקד עליו.

רגולציה משותפת לא תיכון ללא בניית יחסי אמון בין בעלי העניין (ובכללם הציבור, הרגולטורים והפירמות), וליחסי האמון יהיה קשה להתפתח ללא העברתה של מידת אחריות מסוימת מן הממשלה (הנוקטת כיום בגישת הציווי והשליטה) אל הגורמים המפוקחים.

טיפול שורש בבעיית חוסר האמון הוא אחת מהמשימות החשובות ביותר העומדות בפני הממשלה החדשה. עליה לנקוט יוזמה, ועל המגזר העסקי מוטלת החובה לשתף עמה פעולה, להרים את הכפפה ולהימנע מלפרש יוזמות אלו כאות לחולשה או להתפרקות הממשלה מסמכותה.

ד"ר אסף כהן הוא אסטרטג ראשי בחברת הייעוץ "גיזה זינגר אבן", אשר עמד בראש צוות רגולציה בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2014

קראו את החוברת הרחבת ארגז הכלים הרגולטורי: יחסי אמון ורגולציה משותפת