עד מתי ניתן למימון המפלגות לתפוח?

לא די בכך שכל מערכת בחירות עולה למשלם המסים מיליארדי שקלים – חברי הכנסת פועלים בכל פעם להגדלת המימון הניתן למפלגות מהמדינה, לטובת קמפיינים מפוצצים ומסעות בחירות גרנדיוזיים. על כן, חשוב לשלול מהכנסת את יכולתה לקבוע את הכללים הנוגעים למימון מפלגות ומתן הלוואות, ולחייב את המפלגות לשפר את התנהלותן הכלכלית

Flash 90

עדיין לא ידוע אם הכנסת ה-23 תאריך ימים, אבל בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים - ערב פיזורה, ינסו חברי הכנסת להשפיע על המימון שהמפלגות מקבלות מהמדינה, כפי שעשו גם במערכות הבחירות האחרונות. אלא שכמו החלטות אחרות שמקבלת הכנסת, למשל בנוגע לחסינות פרלמנטרית ושכר חברי הכנסת, גם בהחלטות על מימון מפלגות ניצבים הח"כים בניגוד עניינים מובהק.

נתחיל מתיאור המנגנון: מפלגות בישראל מקבלות שני סוגי מימון - מימון ספציפי לבחירות ומימון שוטף הניתן באופן רצוף ללא קשר לבחירות. שניהם מבוססים על "יחידת מימון", שכיום עומדת על כ-1.4 מיליון ₪ ומושפעת מגודל המפלגה: ככל שזכתה ביותר מנדטים בבחירות, כך היא תקבל יותר יחידות מימון. עד 1994, ועדת הכספים של הכנסת היא שקבעה את גובה יחידת המימון ובאופן לא מפתיע, העלתה אותו שוב ושוב. ב-1994 תוקן חוק מימון מפלגות, והסמכות לקביעת שיעור יחידת המימון הועבדה לידי ועדה ציבורית מקצועית בת שלושה חברים, בראשות שופט.

אלא שבשנים האחרונות, המנגנון הזה הלך ונשחק. חברי הכנסת "עוקפים" שוב ושוב את הוועדה ומגדילים את המימון. כיוון שאינם יכולים לשנות את גובה יחידת המימון, שכן הדבר נותר בסמכות הוועדה הציבורית, הם מתקנים את החוק כך שכל מפלגה תקבל יותר יחידות מימון. ככה פשוט. בדרך זו הגדילה הכנסת ב-2017 את המימון החודשי שכל מפלגה מקבלת ב-20%, ולקראת הבחירות לכנסת ה-23 גדל המימון עבור בחירות אלה באורח פלא בכ-34% נוספים, שהם כ-60 מיליון ₪ (לכל המפלגות ביחד).

לא זאת ועוד, בשנתיים האחרונות הכנסת גם שינתה לטובה את התנאים שבמסגרתם יכולות מפלגות לקבל הלוואות מהכנסת, לטובת המפלגות כמובן. היא גם דחתה שוב ושוב את המועד שבו נדרשות המפלגות להגיש למבקר המדינה דו"חות כספיים על התנהלותן בבחירות. אגב, לשם המחשה, הן עדיין לא הגישו דו"ח על התנהלותן בבחירות לכנסת ה-21, שהתרחשו לפני יותר משנה וחצי. כיום, במסגרת הצעת החוק להתפזרות הכנסת, נידון גם תיקון לחוק מימון מפלגות שאמנם מפחית מעט את המימון שחלק מהמפלגות יקבלו בבחירות הקרובות, אבל במקביל גם חוזר ומקל על מפלגות בכל הנוגע להלוואות שהן מקבלות.

החלטות אלה נגועות בניגוד עניינים, גורמות נזק לאמון הציבור (הלא-מזהיר בלאו הכי) במפלגות ובכנסת ויש להן עלות כספית גבוהה. הגדלת מימון המפלגות בבחירות האחרונות עלתה למדינה בכ-60 מיליון ₪ נוספים. התוצאה של צעדים אלה היא התנהגות כלכלית בזבזנית ולא-אחראית מצד המפלגות, מתוך ידיעה שבעתיד יוכלו פשוט לתקן את החוק כדי לפתור את העניינים הכספיים שלהן.

כמענה לכך, על הכנסת לאמץ רפורמה אשר תצמצם את יכולתה "לשחק" כרצונה במימון המפלגות. אפשרות אחת, ספק אם מעשית, היא להרחיב את סמכויותיה של הוועדה הציבורית, כך שרק היא זו שתוכל לגבש המלצות ו/או לקבל החלטות בכל הנוגע למימון מפלגות – לא רק בנוגע לשיעור יחידת המימון, אלא גם לכללים הנוגעים לנוסחה שלפיה מוענק המימון, כמו גם להלוואות, תרומות, הוצאות והגשת דו"חות. לפי הצעה זו, הכנסת כלל לא תוכל לקבוע את כל הכללים האלה.

מכיוון אחר, מומלץ לחייב את המפלגות לשפר את התנהלותן הכלכלית, כך שכספי הציבור שלנו ינוצלו בצורה טובה יותר. למשל, יש לקבוע שמפלגות לא יוכלו לנצל את כל הכסף שהן מקבלות מהמדינה על מסע הבחירות, אלא יחויבו להשקיע חלק ניכר ממנו במטרות ראויות אחרות כמו פעילות רעיונית ואידיאולוגית, השקעה בפריפריה וקידום נשים.

לבסוף, ובלי קשר לתיקונים החוקיים הנדרשים, אפשר וצריך לצפות מהמפלגות וחברי הכנסת עצמם לגלות אחריות. המפלגות צריכות להתנהל תקציבית באופן מאוזן וחסכוני הרבה יותר, בוודאי לאור המשבר הכלכלי בתקופת הקורונה. לצד זאת, חברי הכנסת צריכים להבין אחת ולתמיד שעקרונות שלטון החוק מחייבים אותם להימנע משינוי תדיר של כללי המשחק בשל צרכים פוליטיים ופרסונאליים, על אחת כמה וכמה בהחלטות שמציבות אותם בניגוד עניינים מובנה וברור.