השינויים הקטנים שיחזירו את ההכרעה לפוליטיקה הישראלית

מערכת בחירות נוספת לפנינו, אך ניסיון העבר מלמד שיש סיכוי גבוה שההליך היקר, המפלג והמתיש הזה יסתיים מבלי שיוכרז על מנצח מובהק. מספר שינויים קטנים בשיטת הבחירות יכולים לעשות אפקט גדול שיחזיר את כושר ההכרעה למערכת הפוליטית

Flash 90

פעם נוספת, פניה של מדינת ישראל לבחירות בפעם הרביעית בתוך פחות משנתיים. ניסיון העבר הקרוב מלמד שיש סיכוי גבוה שההליך היקר, המפלג והמתיש הזה יסתיים מבלי שיוכרז על מנצח מובהק, שכן שלוש מערכות הבחירות הקודמות הדגימו עד כמה שיטת הבחירות הישראלית איבדה את כושר ההכרעה שלה. לכן, חיוני לתקן אותה כך שמיד עם תום מערכת הבחירות יהיה ברור מי אמור להרכיב את הממשלה ולהנהיג את המדינה.

במקביל, עלינו ליצור תנאים שיגבירו את היציבות הפוליטית. הממשל בישראל מתאפיין בקצב מסחרר של תחלופת בעלי תפקידים מקרב שרי הממשלה. זה מביא לפגיעה בתפקודם של משרדי הממשלה. כאשר שר/ה בממשלה יודעים שאופק הכהונה שלהם מוגבל, סביר להניח שהם יתמקדו בקידום יעדים לטווח הקצר. המשמעות היא שרפורמות או שינויי עומק שאמורים לטפל בבעיות היסוד של המשק לא יקודמו. בפועל, נזכה לממשלה שמשמרת את הקיים אך איננה מסוגלת לפעול לשינוי יסודי של המציאות.

שיטת בחירות משופרת צריכה לכלול תמריצים שיחזקו וייצבו את המפלגות, ויסייעו לשיקום האמון בהן. המפלגות כמוסד בישראל מצויות במשבר קשה, עם אמון ציבורי נמוך ביותר שקרוב לנתון חד ספרתי (!). יש לכך חשיבות רבה משום שבדמוקרטיה - המפלגות, ולא אישים בודדים, הן אלה שמנהלות את ענייני המדינה. התוצאה של המשבר העמוק במוסד המפלגתי בישראל היא שהן בפועל לא מצליחות לממש את הייעוד שלהן - לטפח ולהצמיח מנהיגות מנוסה ואיכותית, ולקדם דיון וליבון של רעיונות חדשים להובלת שיפור מתמיד במדינה. לשם כך, שיטת הבחירות צריכה לייצר תמריץ שיביא להתגבשות של שני גושי מפלגות גדולים, מתפקדים ויציבים.

שיטת בחירות יעילה צריכה גם לקחת בחשבון את הקיטוב והפיצול החברתי המאפיינים את החברה הישראלית. הפיצול הזה, בצירוף שיטת הבחירות היחסית שלנו, מעניקים כוח לא מידתי למפלגות סקטוריאליות שממוקדות בקידום אינטרסים קהילתיים ספציפיים, לעיתים על חשבון האינטרס הלאומי הממלכתי, הרחב וארוך הטווח. קמפיינים של צו פיוס ודיבורים על אחדות העם לא יעזרו אם התמריצים המוסדיים והפוליטיים יתגמלו מפלגות קטנות או סקטוריאליות ויעניקו להן כוח עודף.

עקרון היסוד שאמור להנחות את מי שרוצה לתקן את השיטה הוא ליזום את השינוי הקטן ביותר שיכול ליצור את האפקט הגדול ביותר. ככל שנשנה מרכיבים רבים יותר בשיטה, ההסתברות שנצליח להוביל שינוי תקטן, והסכנה שנביא לתוצאות בלתי רצויות שלא צפינו אותן מראש תגדל.  

על כן, כדי להשיג את המטרות הללו, אני מציע שורת תיקונים פשוטה:

ראשית, עלינו לקבוע כי ראש המפלגה הגדולה ירכיב את הממשלה ללא צורך בהצבעת אמון בכנסת. בכך נתמרץ מפלגות להתאחד ולהתגבש ונחזק את המוטיבציה להצבעה לגושי מפלגות גדולים. מנגנון אי האמון הקונסטרוקטיבי ייוותר על כנו, כך שאם יתגבש בכנסת רוב בכנסת לממשלה חלופית, ניתן יהיה לכונן אותה מבלי להידרש לבחירות.

שנית, עלינו להשאיר את אחוז החסימה ברמתו הנוכחית, ואולי לשקול להעלות אותו מעט, ודאי שלא להוריד. רסיסי מפלגות אינן מסייעות ליציבות. ההיפך, הן גוררות את הקואליציה אל הקצוות - ושם, בקצה, מתפרקות ממשלות. בנוסף, עלינו להקשות על פיצולי סיעות בשנתיים הראשונות שלאחר הבחירות – בכך נצמצם את תופעת האיחודים הטכניים המזויפים ונחזק את המבנה המפלגתי. עלינו גם לנתק את שאלת התקציב משאלת הפלת הממשלה – הרצון לשרוד הופך את התקציב לבן ערובה, ובמקום שדיוני התקציב יתמקדו בדרכים להגביר צמיחה ולהשקיע בתשתיות – הם הופכים לסחר מכר בכספים קואליציוניים.

שלישית, ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבהן אין כלל רכיב אישי בשיטת הבחירה. לבוחר אין שום השפעה על זהות וסדר המועמדים ברשימה. עלינו לשנות זאת, ולאפשר לבוחר להשפיע ישירות על כמה נציגים. למשל באמצעות פריימריז ביום הבחירות-  באופן שיאפשר סימון מועמדים שהבוחר מעוניין לקדמם.

אין טעם לצאת לעוד מערכת בחירות, ולהסתכן שוב באי הכרעה. על המועמדים לכנסת להציג לבוחר את גישתם לשינוי שיטת הבחירות כך שנצליח להביא לסיום את סאגת הבחירות החוזרות והנשנות ולחזור להתמקד בניהול ענייני המדינה לטובת כלל האזרחים.

פורסם לראשונה ב-N12.