מדוע התנגדו כל כך רגב, מארק והאוזר לקידום השופט עאסי?
בין הסיבות העומדות מאחורי התנגדותם העזה של שלושת חברי הוועדה - השרה מירי רגב, ח"כ אוסנת מארק וח"כ צבי האוזר לקידום השופט עבאס עאסי לבית המשפט המחוזי בירושלים, ישנו מניע אישי, מניעים פוליטיים ואף חשד כבד לאפליה
Flash 90
יש לא מעט אירוניה באופן ההתנהלות של שלושת חברי הוועדה לבחירת שופטים, השרה מירי רגב, ח"כ אוסנת מארק וח"כ צבי האוזר. דעתם לא התקבלה בוועדה לבחירת שופטים, שלמרות התנגדותם ובחירתם להחרים את הוועדה, בחרה לקדם את השופט עבאס עאסי לבית המשפט המחוזי בירושלים. והנה, אבירות המשילות לשעבר, רגב ומארק, המוחות נגד "שלטון השופטים" ו"ומסכלי המינויים", מאיימות לפנות לבג"ץ נגד הבחירה. לטענתן, אסור לוועדה לקבל החלטה בישיבה שבה נעדרים שלושה מתוך תשעת חברי הוועדה, ובפרט כאשר נציגי הרשות המחוקקת אינם נוכחים בה.
הטענה המשפטית חשובה, ואם תובא לפתחו של בית המשפט העליון יתכן שגם תידון. האם ההוראה בחוק יסוד: השפיטה, לפיה "הועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה", משמעה שנדרשת נוכחות מינימאלית של שבעה חברים (קוורום) בישיבות הוועדה עצמן? אני סבור שהצדק עם יו"ר הוועדה שר המשפטים ניסנקורן, שהכריע אחרת בהסתמך על חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפיה ההוראה נוגעת בכלל למספר המינימלי של חברים שנדרש שיכהנו בוועדה באופן כללי כדי שתוכל לפעול – ולא לקוורום.
למעשה, בהצעת החוק המקורית מראשית שנות ה-50, שבה הוצעה הקמת הוועדה לבחירת שופטים, הייתה דרישה להרכב מינימאלי של שישה מחברי הוועדה. אולם לבסוף הוחלט לא לכלול בחוק הוראה זו כדי לא להביא לשיתוק עבודת הוועדה.
אם כבר מעלים את שאלת הנוכחות המינימאלית בעת בחירת השופטים, אפשר לשאול האם לא ראוי שהוועדה תחליט אך ורק כאשר כל חברי הוועדה נוכחים? כן, בהחלט. זה ראוי במיוחד לאור תכלית חוק היסוד להביא לכך ששופטים ייבחרו על ידי נציגי שלושת רשויות השלטון ולשכת עורכי הדין. אך אין בחוק דרישת קוורום.
אך כל זה אינו באמת לב העניין. השאלה היא מדוע דווקא במקרה הזה, שבו רוב הוועדה לא קיבל את עמדתם, חברי הוועדה רגב, מארק והאוזר שברו את הכלים? הרי כבר היו מחלוקות בעבר בוועדה, ובחירותיה לא פעם התקבלו ברוב דעות ולא פה אחד. ח"כ מארק הסבירה את התנגדותה לקידום השופט עאסי בכך שפסיקותיו "מגמתיות" נגד צה"ל ולטובת עצירים ביטחוניים. כלומר, היא טוענת שהשופט אינו פוסק לפי הדין בלבד. אבל נראה שרוב חברי הוועדה דווקא סבורים אחרת. כלל ההכרעה בוועדה הוא הכרעת רוב, אבל במקרה שלפנינו, פתאום, כלל זה שקודש תמיד על ידי אבירות ואבירי המשילות למיניהם נגד בית המשפט העליון, נרמס ברגל גסה.
ומדוע? הסבר אפשרי אחד הוא אישי. בקיץ 2019 דחה השופט תביעת דיבה שהגישה השרה רגב נגד חדשות 13, וחייב את השרה לשאת בהוצאות המשפט. הסבר אפשרי אחר הוא ניסיון שיש להתנגד לו לרתום את המהלך לקמפיין הבחירות ולשם הגברת הפוליטיזציה בהליכי בחירת השופטים, במקום ההליכים היום המבוססים על שיקולים מקצועיים. אבל מעבר לכך, מקנן חשד שכל הטענות נגד השופט מסוות איבה כלפי היותו אזרח ערבי ישראלי. גם אם חברי הוועדה האלה סבורים שמדובר בשופט לא מקצועי הפוסק במגמתיות, קשה להסביר את הגדרתו כ"אנטי ציוני", לפי מארק ורגב, ואת עוצמת ההתנגדות עד כדי פיצוץ ישיבת הוועדה בלי להסיק שהן נובעות מכך שמדובר בשופט ערבי. זו פגיעה חמורה בעיקרון השוויון ואפליה שאין לעבור עליה לסדר היום. וכל היתר - צביעות.
פורסם לראשונה ב-Ynet.