מורשתו של מאיר שמגר ז"ל

בשעה שמתרבים הקולות מימין לפוליטיזציה של ביהמ"ש העליון, הייתה זו מורשתו של שמגר, שבקרוב נציין שנה לפטירתו, שהתמקדה במינויים על בסיס שיקולים מקצועיים, ולא פוליטיים

Shutterstock

בתקופה האחרונה עולים יותר ויותר קולות מהימין הטוענים שבית המשפט העליון הוא מעוז השמאל, ושאילו היה רוב לבעלי השקפת עולם ימנית בהרכב השופטים, היינו רואים את השמאל עולה למתקפה על המוסד הזה באופן תדיר.

כמה סמלי שקולות אלה עולים במקביל לציון יום השנה ללכתו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר ז"ל, שהותיר אחריו מורשת הפוכה לחלוטין מזו שמצביעים עליה אנשי הימין האלה, כזו של בית משפט שבו המינויים הם מטעמים מקצועיים.

כששמגר (בשמו אז: שטרנברג) קודם במעלה הדרגות בצה"ל, ואף מונה לפרקליט הצבאי הראשי, חגג עיתון מפלגת "חרות" (25.8.61): אף על פי ששמגר "לא חי כאנוס בצבא ולא הסתיר את השקפת עולמו, המריצה השכלתו, הכשרתו והידע שלו את הממונים עליו להעלותו בדרגה, ועתה זכה להתמנות כפרקליט הצבאי הראשי. אם כשרונו של האזרח והידע שלו – ולא כרטיס החבר של מפלגה – יקבעו בשירות המדינה, אין ספק שבישראל עוד ימצאו רבים [מסוגו של שמגר]". 

היה לי הכבוד והעונג הרבים לעבוד תחת שמגר, למעלה מעשור לאחר פרישתו מבית המשפט העליון. למרות זאת, בכל פגישותיי עמו, לא יכולתי שלא לחשוב עליו אלא כ"שופט" שמגר. פגשתי שופטים אחרים, אבל מעולם לא פגשתי מישהו שהיה באופן מושלם כל-כך כמוהו - שופט. משפטן מעולה עם אישיות שאין כדוגמתה שפעל לפי הצהרת האמונים, אשר מצהירים בפני נשיא המדינה המתמנים לשיפוט: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". אינני יודע אם בימיו בצבא אכן לא הסתיר את השקפת עולמו, אבל בשנים בהן הכרתיו, לא זיהיתי כל הזדהות מפלגתית.

כאן בדיוק השגיאה הגדולה של הטוענים שבית המשפט העליון הוא מעוז השמאל וכי בחירת אנשי ימין למוסד תביא רק להחלפת המתקיפים אותו.

בית המשפט העליון ששמגר נמנה על בוניו, מושתת על שיטת מינוי מטעמים מקצועיים. גם עיתון "חרות" לא דרש ששמגר יתמנה לפרקליט צבאי ראשי על שום השקפת עולמו, אלא רק דרש את מה שצריך היה להיות מובן מאליו: שאזרחים יתמנו לשירות המדינה לפי כישוריהם, ולא לפי "כרטיס החבר של מפלגה". ואכן, שמגר נתמנה לבית המשפט העליון אך ורק בגלל כישוריו המשפטיים ואישיותו השיפוטית. מינוי של פוליטיקאי כלשהו, שייבחר מחמת הזדהותו הפוליטית, לנשיא בית המשפט העליון, יערער את יסודותיה של מערכת המשפט, ואת אמון הציבור בה. מה שאפשר לבית המשפט של שמגר, ולשמגר עצמו, לזכות בימיו ליוקרה ציבורית רבה היה האופי המקצועי, הא-פוליטי והעצמאי של פסיקותיו, כמו גם של מינוייו.

בלא כל אלה, לא יוכל בית המשפט העליון להשיט את ספינת השיפוט הישראלית, שהרי הנהגתו מבוססת על יוקרתו המקצועית, אשר יתר שופטי בתי המשפט נושאים אליה עין. זה מה שמאפשר לו לחרוץ גורלות, ובד בבד לקבוע את הדין ולהנהיג את הרשות השופטת באלפי התיקים שבהם הוא פוסק מדי שנה, בהם תיקים אזרחיים ופליליים שלהם אין כל היבט או השלכה פוליטיים.

חלומם של אנשי ימין על פוליטיזציה של מוסד מקצועי זה הוא, למעשה, חלום בלהות. הפוליטיזציה של המינוי, ולא הזהות הימנית או השמאלית של המתמנה, היא ה-D9 על בית המשפט העליון של שמגר.