אמונה או מניעים פוליטיים?

עיון במנהג הנסיעה לאומן, באופי הנוסעים וביחס לכך בחברה הדתית והחרדית, מעלה את החשד שהחרדה של הפוליטיקאים לנוסעים היא לא לשם שמים. הקרקס הפוליטי שנעשה על גבם של חסידי רבי נחמן, יותר מאשר למענם, ממחיש את היחס הציני לעמדות מקצועיות, כשעל הכף מונח אינטרס פוליטי

Flash 90

הנסיעה לאומן הפכה להיות הנושא החם של פוליטיקת הקורונה בימים האחרונים. אחרי התבטאות אומללה של מוביל המאבק בקורונה, פרופ' רוני גמזו, הפוליטיקאים החרדים קידשו מלחמה על זכות החסידים להשתטח על ציון קברו של רבי נחמן מברסלב. פוליטיקאים מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה הצטרפו לתגרה כשכל צד מנסה לגרד קצת רלוונטיות וסימפטיה על גבם של החסידים המבקשים, מתוך כנות האמונה, לממש את מסורת התפילה שם. עיון במנהג הנסיעה לאומן, באופי הנוסעים וביחס לכך בחברה הדתית והחרדית, מעלה את החשד שהחרדה של הפוליטיקאים לנוסעים היא לא לשם שמים. זה רק עוד איש קש פוליטי שמאפשר לח"כים החרדים לשקם במעט את האמון הציבורי שהם הפסידו במגזר החרדי במהלך חודשי הקורונה, לפוליטיקאים מהליכוד לדאוג למי שנתפס בעיניהם כשייך לבייס שלהם, לאלו מהאופוזיציה לבקר שוב את הממשלה, ושבריאות הציבור הנוסע והנשאר כאן תישאר לחסדי שמים.

כל מי שחי בישראל רגיל לדיווחים מדי ערב ראש השנה על 'רכבת אווירית' בין תל אביב לקייב שמתעדים אלפי חסידים מתגודדים בנתב"ג בדרכם להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב. למרות שהרושם שנוצר הוא שמדובר במנהג ותיק ומרכזי ביהדות, למעשה מדובר במנהג שבהיקפו ובאופיו הנוכחי הוא חדש יחסית, ולדעת שורה ארוכה של רבנים, גם לא ראוי ואף פסול או על גבול ה'עבודה זרה'. יסודו של המנהג הוא בהבטחתו של רבי נחמן שמי שיפקוד את קברו, יאמר עשרה פרקי תהילים ('התיקון הכללי') וייתן צדקה "אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו" ובפרשנותו של רבי נתן, תלמידו, כי צריך לפקוד את קברו דווקא בראש השנה. המנהג הזה נשמר על ידי קומץ של חסידי ברסלב שעלו לקברו של רבי נחמן גם כשמסך הברזל עוד עמד על מכונו. לאחר נפילתה של ברית המועצות והפיכתו של הקבר לנגיש לכל, החלה התופעה של נסיעה לאומן בראש השנה להתרחב והגיעה, בתוך כשלושה עשורים, לממדיה הנוכחיים.  

על פי האומדן העדכני, כשלושים אלף איש עולים לרגל לאומן בכל ראש-השנה ומצטופפים סביב ציון הקבר. חלקם מגיעים מקהילות יהודיות בחו"ל אבל רובם מגיעים מישראל. מיהם הישראלים הנוסעים לאומן? למרות שכולם נוסעים לרבי נחמן, רובם לא חסידי ברסלב. באין אדמו"ר חי, חסידות ברסלב מבוזרת לגמרי. חסידות ברסלב בישראל נחלקת לחצר ברסלב המקורית, השייכת לעדה החרדית הירושלמית ולשורה של קהילות ורבנים שאימצו את המותג ואת תורת ברסלב ורואים את עצמם חסידים של 'רבינו'. בקרב חסידי ברסלב המקוריים, יש ביקורת רבה על אופי העלייה לציון בראש השנה כיום, ורובם מדירים את רגליהם מאומן בתקופה הזו. לעומתם, עבור חסידי ברסלב האחרים הקריאה 'אומן, אומן, ראש השנה' הפכה שניה בחשיבותה, כך נראה, רק לקריאת שמע ישראל והם 'מוסרים את נפשם' כדי לקיים את מצוות רבם המת. לצדם, הפכה הנסיעה לאומן בראש השנה לאבן שואבת כמעט לכל גווניו האחרים של עם ישראל. דתיים 'סרוגים', מסורתיים וגם חילוניים ניו-אייג'ים מבקשי רוחניות הפכו את האירוע השנתי הזה לפסטיבל רוחני ססגוני שבו כל אחד מוצא את מקומו. בשלל מאמרים, כתבות וסרטי תעודה, מתארים העולים לרגל חוויה רוחנית כבירה, שחלק מהעוצמה הטמונה בה היא ההמון המשתתף בתפילות, בסעודות ובטקסים האחרים במהלך ימי ראש השנה הקדושים.

ככל שמספר הנוסעים גדל והאירוע הפך המוני, הוא התמסחר וקיבל גוונים טהורים פחות. לצד התעלות רוחנית רבו בשנים האחרונות הדיווחים על מקרי אלימות, פציעות מחמת הדוחק ושימוש ב'חומרים משני תודעה', ובהם לא רק אלכוהול. בנוסף, בעוד שרוב העולים לרגל לאומן הם בעלי משפחות, האירועים שם בראש השנה הם על טהרת הגברים. הנשים והילדים נשארים לחגוג לבדם בבית. עצם המנהג של עליה לרגל לקבר רבי נחמן לשם תפילות ראש השנה, נטישת המשפחה מאחור והתופעות השליליות שנלוו אליו, הביאו רבנים מרכזיים, חרדים-אשכנזים, חרדים-ספרדים ובני הציונות הדתית להתנגד לו. בין הבולטים שבמתנגדים אפשר למנות את הרב עובדיה יוסף ז"ל ואת הרב חיים קנייבסקי, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי לצד רבני הציונות הדתית, בהם הרבנים אלישע אבינר, דב ליאור, יעקב אריאל ועוד. הסתייגות הרבנים הביאה גם רבים מבני הקהילות הללו לראות את המנהג בעין רעה ואת הנוסעים לאומן כי שלא שייכים במובהק לקהילה החרדית.

לאור הדברים הללו, הטוויסט ביחס לנסיעה ולנוסעים לאומן הוא לא פחות ממדהים. מי שעוקב אחרי התקשורת בימים האחרונים יכול להתרשם שנסיעה לאומן והתפילות על קברו של רבי נחמן הן לא פחות מעיקר מבין עיקרי היהדות, ובבת עינם של פוליטיקאים חרדים ומסורתיים. כמו כמעט כל נושא בציבוריות הישראלית הפכה הנסיעה לאומן לשאלה של ימין ושמאל, חילונים נגד חרדים ומפגינים בבלפור מול מתפללים באומן. הפוליטיקאים החרדים, ששכחו את חומרת פיקוח הנפש הכרוכה בנסיעה, התגייסו להגן על הנוסעים לאומן שלפתע נצבעו כשייכים לבני הקהילה החרדית תוך שהם מנסים לצבור נקודות זכות אבודות כמי שנלחמים על 'קדשי ישראל' בנחישות. פוליטיקאים בכירים מהליכוד אגפו את ראש הממשלה מימין ותוך קריצה לבייס המסורתי שלהם, קראו לאפשר, בדרך כזו או אחרת את קיומו של המנהג. פוליטיקאים מהאופוזיציה מצאו עוד סיבה לבקר את המדיניות הלא קוהרנטית לטענתם של הממשלה בנושא הקורונה.

הקרקס הפוליטי הזה, שנעשה על גבם של חסידי רבי נחמן, יותר מאשר למענם, ממחיש שוב, גם את היחס הרע והציני לעמדות מקצועיות, כאשר על הכף מונח אינטרס פוליטי. פרופ' גמזו, שמונה על ידי אותם פוליטיקאים כדי להוביל את המאבק בקורונה, נחרד, כך עולה מדבריו, מהסיכון שטומנים בחובם השתתפות של עשרות אלפי חסידים באירועים צפופים מאוד ובטיסות לאומן ובחזרה לישראל. אפשר לשער ברצינות שעמדתו המקצועית, ולא תפיסות אנטי-דתיות או אנטי חסידיות הן אלו שהביאו אותו לפעול בנחישות, אולי בנחישות יתר, כדי לנסות ולעצור את הנהירה המסוכנת לשם בזמן קורונה.  

בסופו של דבר ייתכן ויימצא מתווה שיאפשר נסיעה של חלק מהחסידים במגבלות שונות, ואשר יענה על החששות מפני הידבקות המונית בקורונה שם וכאן. אבל בדרך יפלו חלל אמון הציבור בפוליטיקאים שמנהלים את המשבר הזה, אמון הציבור בגמזו שמונה על ידיהם לנהלו, אבל עכשיו סופג מהם ביקורת ונאצות. וגם הנסיעה לאומן, שיש המבקרים אותה, אבל בעיני רבים היא אירוע רוחני ומאחד ועתה תיזכר גם היא כעוד מערכה בהאבקות בבוץ הישראלית האינסופית.

פורסם לראשונה בישראל היום.