הסבלנות לדחיית שילוב הנשים ביחידות צה"ל עומדת להיגמר

העובדה שבצה״ל מתייחסים באופן דומה לשיקולים מקצועיים ולסוגיות פיזיולוגיות-רפואיות, כמו גם ״להיבטים הנוגעים לשירות המשותף״, מעלה חשש כבד כי פעולתו של הצוות שיוקם לבחינת פתיחת כל התפקידים בצה"ל לנשים, תהיה משולה לרכב הנוסע בפול גז בניוטרל

Flash 90

עשור וחצי חלפו מאז הומלץ על פתיחת כלל היחידות בצה"ל בהתאם לשיקולים מבצעיים, ושוב נצטרך להמתין בסבלנות לכינוס בבוא העת של ועדה נוספת ולמסקנותיה לכשיבואו.

אתמול הגישה המדינה בשם צה״ל את תשובתה לעתירת הלוחמות שדרשו לפתוח את כל תפקידי הלחימה לנשים, כולל בסיירות מובחרות, דוגמת מטכ״ל וסיירות החי"ר. בתשובתה טענה המדינה כי דין העתירה להימחק היות שטרם מוצו ההליכים בצה״ל, והודיעה על הקמת צוות בראשות אלוף שיבחן את הנושא.

אם טענת אי מיצוי ההליכים נשמעת לכם מוכרת, הרי שהדבר קשור לעתירה ברוח דומה שהוגשה לפני מספר חודשים, וכונתה בתקשורת ״בג״ץ השריונריות״. כזכור, סמוך לדיון בבג״ץ הודיע הרמטכ"ל אביב כוכבי כי החליט להאריך את הפיילוט של הלוחמות בחיל השריון, ובכך ייתר את העתירה, שנמחקה תחת הנחיה למיצוי ההליכים מול הצבא. כמו אז גם עכשיו, צה״ל יצא ב'בשורה'.

יש לומר בלא הסתייגויות, הקמת הצוות היא צעד חשוב ומשמעותי שאין לזלזל בו, אולם קשה שלא להצר על השנים הרבות שחלפו מאז המליצה ועדת שגב למיין את כלל המתגייסים, גברים ונשים כאחד, על פי קריטריונים מקצועיים גרידא. לו היה עושה כך, ולא יוצא בהצהרות בנוסח ״כל עוד אני בתפקיד לא ישרתו נשים בגולני״, כפי שאמר בזמנו הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, לא היה חשש ממשי שהעותרות יושבו ריקם, רק כדי לקוות שנשים אחרות ייהנו מפירות מלחמתן.

מעבר לזמן האבוד ולתסכול העמוק, חשוב לשים לב לשתי נקודות נוספות, השלובות זו בזו.

הראשונה מצויה בהודעת דובר צה״ל, לפיה הצוות יבחן את נושא שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל על כלל היבטיו, ובהם ההיבט הפיזיולוגי-רפואי, היבטי שיבוץ ותכנון כוח אדם, היבטים הנוגעים לשירות המשותף ועוד.

העובדה שבצה״ל מתייחסים באופן דומה לשיקולים מקצועיים ולסוגיות פיזיולוגיות-רפואיות, כמו גם ״להיבטים הנוגעים לשירות המשותף״, מעלה חשש כבד כי פעולתו של הצוות שיוקם תהיה משולה לרכב הנוסע בפול גז בניוטרל. אם צה״ל מתכוון לתת מקום לשיקולים מסוג - ״האם חיילים דתיים יפסיקו להתגייס לסיירות אם ישרתו בהן נשים״ - הרי שהמסקנות יכולות להיכתב מראש. נציגי החיילים הדתיים הבהירו לא פעם כי אם יהיו חיילות בחי״ר, הם לא יהיו שם. נשאלת השאלה, האם עמדה זו אכן מייצגת את החיילים עצמם, אבל כל עוד הצבא מתנהל מול נציגיהם, למצער - היא פחות רלוונטית.

כדאי אפוא שצה״ל ישאל את עצמו האם ראוי להדיר נשים מיחידות מסוימות, רק משום שיש מי שאינו רוצה אותן שם. זאת, בזמן שהצבא השקיע משאבים אדירים בניסוחה של פקודת השירות המשותף, במטרה להסדיר את שירותם של חיילים דתיים לצד חיילות, ולאחר שזו קיבלה את ברכת הרבנים המרכזיים, שגם היו שותפים להליך ניסוחה. קשה לדמיין הצדקה מוסרית וארגונית לכך.

בתוך כך, הנקודה השנייה אליה ראוי לשים לב, קשורה בטבעם של צוותי בחינה, פיילוט ניסויי, וועדות בדיקה, ובמידת האמון הציבורי בהן.

אם לשפוט על פי התנהלות הצבא והדיון הציבורי, הרי שלצה״ל דרושה עבודה רבה להפנמת מציאות בה הציבור שואל עצמו מדוע, למרות פיילוט שהוכתר כהצלחה, בוגרותיו אינן משובצות בתפקידים אליהם הוכשרו במהלכו. החשד העולה הוא שלא שיקולים מקצועיים עומדים מאחורי ההחלטות, וכי רעשי רקע משפיעים על מסקנותיו ועל תפקודו בשטח.

ראוי לתת הזדמנות כנה לצוות המיועד, ולקוות כי יבצע את משימתו בלב פתוח ונפש חפצה. בד בבד, על הצבא לדעת שהקרדיט הציבורי, ועמו הסבלנות, נמצאים בסכנת שחיקה, וכי כל עוד לא ייפתחו כלל התפקידים לשירות על פי קריטריון מקצועי בלבד, עתירות מסוג זה ימשיכו להיות מוגשות, וטענת מיצוי ההליכים בסופו של דבר תמוצה גם היא.

פורסם לראשונה בוואלה.