לצאת לרחובות ולצעוק: 'לא' לטירוף הבחירות
מערכת בחירות רביעית בשנתיים תהיה הרסנית. היכולת למנוע אותן נמצאת בידי הפוליטיקאים, אולם האחריות לכך מוטלת גם על הציבור. על אזרחי ישראל לומר לפוליטיקאים שבחירות עכשיו, עת מצוקה בריאותית, כלכלית וחברתית, יהיו הפרת חוזה חמורה בין הציבור לנבחריו
Flash 90
מערכת בחירות רביעית בשנתיים תהיה הרסנית. הסיטואציה הזו מטילה על הפוליטיקאים מן השורה, בכל מפלגות הממשלה, אחריות אישית למנוע את הבחירות. אם לא יעשו כן, ישראל תיגרר לחצי שנה נוספת של כאוס שלטוני וחברתי והמחירים שנשלם עליהן, בכסף ובחיי אדם יהיה גבוה מאוד. רוב הישראלים, שמתנגדים לבחירות, חייבים להשמיע את הקול שלהם באופן ברור ולמנוע את הטעות הטרגית הזו.
כמעט קשה להאמין אבל פחות משלושה חודשים לאחר השבעת הממשלה האפשרות לבחירות שוב ממשית מאוד. וזה מטורף מכל כך הרבה סיבות. שלוש מערכות בחירות הביאו את המערכת הפוליטית והציבורית לשפל היסטורי. החיים בקמפיין מתמשך שבו הפוליטיקאים המתגוששים בזירת הבוץ חייבים לרגש את הציבור בססמאות חדשות בכל פעם, הביאו לסחרור אל התחתית. כל מערכת בחירות מבין השלוש שעברו עלינו הייתה מלוכלכת ומדממת מקודמתה. כדי למשוך את אחרון הקולות בתקו הפוליטי שנוצר, המתמודדים לא בחלו במילים ולא באמצעים. ביטויים וגבולות אדומים שחשבנו שקיימים בזירה הציבורי, נשחקו עד דק. הישראלים מצאו את עצמם משוסים אלו באלו והסדקים בין חלקי החברה רק הורחבו בהתלהבות במסגרת הקמפיינים.
שלוש מערכות הבחירות הללו הביאו את המדינה אל ספו של משבר הקורונה כשהיא קופאת במקום ומשותקת. באין ממשלה, היכולת לקדם מדיניות, למנות בעלי תפקידים ולעשות את הדרוש למען אזרחי ישראל - שותקה. בשל ממשלת המעבר המתמשכת (והמחלוקות בממשלה החדשה), המדינה מתנהלת חודשים ארוכים ללא תקציב מאושר ופעילויות חיוניות רבות פשוט מופסקות.
ממשלת האחדות הוקמה מתוך אילוץ פוליטי אבל בעיקר מתוך הכרה בצורך להתמודד עם משבר חסר תקדים: הקורונה. מאז הוקמה הממשלה, המשבר הזה, בכל הממדים שלו, רק החריף. ישראל נמצאת בצמרת העולמית של הדבקה בקורונה, ומספר החולים הקשים עולה בהתמדה ובמהירות. המשבר הכלכלי שהקורונה הביאה עמה מחריף גם הוא, ואם בגל הראשון לישראלים רבים עוד הייתה יכולת להתמודד עם המציאות ולשרוד, עם התמשכות המשבר היכולת הזו הולכת ונשחקת.
המצוקה החברתית והכלכלית, יחד עם חוסר האמון הכמעט מוחלט במערכת הפוליטית, גוררים את החברה הישראלית אל סף תהום. בעידוד קיצונים משני הצדדים שמייחלים לאנרכיה גואלת, שאחריה יבוא סדר חדש שמתאים לאג'נדה שלהם, העימותים ברחוב והשיח ברשתות החברתיות אלים ומפחיד. אדי הדלק באוויר ומספיק ניצוץ כדי להבעיר חלילה מלחמת כל בכל. בחירות נוספות רק יחדדו עוד יותר מחלוקות ושסעים, ועלולות להיות קש אחרון עבור הישראליות השפויה.
היכולת למנוע בחירות נמצאת בידי פוליטיקאים, אבל האחריות למנוע אותן מוטלת גם על הציבור. בחוזה הלא כתוב שבין הציבור הישראלי לנבחריו, המינימום שהנבחרים צריכים לממש הוא אחריות לפעול למען האזרחים. הישראלים צריכים לומר לפוליטיקאים שבחירות עכשיו, שברור לגמרי שלא משרתות שום אינטרס ענייני, יהיו הפרה חמורה של החוזה הזה.
רוב הפוליטיקאים לא רוצים בבחירות עכשיו. כך גם רוב גדול בציבור. הבעיה היא שהפוליטיקאים, שיכולים במו אצבעם למנוע את הטרוף הזה, שותקים כעדר כבשים. גם הרוב הגדול של הציבור שמתנגד לבחירות משאיר את הרחובות ואת הבמה הציבורית לקצוות. הישראלים לא יסלחו לפוליטיקאים אם יפקירו אותם לבחירות בעת הזאת. אבל כדי להבהיר להם את זה, חובה עלינו, הישראלים שאכפת להם שהמדינה הזו תוכל לשרוד ולתפקד באופן נורמלי, לצאת לרחובות העיר הממשיים והuוירטואליים ולצעוק: לא לטרוף הבחירות.
פורסם לראשונה בהארץ.