כנגד ארבעה בנים דיברה פסקת ההתגברות
מגפת הקורונה חשפה כאוס מנהיגותי והציפה ניסיונות של חלקים מהדרג הפוליטי לשנות ברגל גסה את האופי המשטרי של מדינת ישראל. ייתכן שעכשיו נפל האסימון הציבורי, בדבר הצורך לחזק את האיזון החלש ממילא בין הרשות המחוקקת לשופטת דווקא לטובת האחרונה
כנגד ארבעה בנים דיברה ההתגברות: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול.
החכם מבין את השיטה החוקתית שלנו לעומק, אבל מדי פעם פוזל למשפט ההשוואתי – זה שמעבר לים. שם, הוא רואה לא מעט מדינות עם חוקות שמקנות סמכויות נרחבות ביותר לבתי-משפט חוקתיים ועליונים שלהן - הרבה יותר מאלה שאצלנו. הוא יודע היטב שההתגברות היא מנגנון חריג, מוזר ומעט מטופש, שלא ממש נהוג בשום מקום חשוב. הוא לא מתרגש מאלה שקוראים לאזן באמצעותו כל מיני דברים. אם כבר, הוא יודע, האיזון צריך ללכת לכיוון חיזוק בית המשפט, לא להיפך.
הרשע קצת מיואש מהיכולת של המשפט להביא שינוי חברתי וישמח מאוד בפסקת ההתגברות. לדעתו, החוקים שבית המשפט עומד לקבל לבחינה בעתיד הקרוב יהיו מאוד חברתיים (פגיעה בקניין, הגנה על זכויות רווחה, תקצוב של תכניות שמגדילות את ההוצאה). פסילת חוקים כאלה תשקף מגמה מאוד שמרנית של בית המשפט, שכבר כך הפך שמרן. אז לא יקרה כלום אם פסקת ההתגברות תאפשר למחוקק החברתי לחוקקם שוב...
התם הוא איש הימין החדש. הוא עדיין משוכנע שמנגנון ההתגברות יקדם את האג'נדה השמרנית של ח"כ איילת שקד ואת מהפכת הנגד בבית המשפט העליון. הוא בכלל לא מבין את הדינמיקה שמציג הרשע, עוד לא עצר לרגע לחשוב עליה. הוא מומחה בפוליטיקה. האמת שאני קצת מקנא באיך שהצליח לו שם בשנים האחרונות. אבל אפילו בלי משבר כלכלי וחקיקה חברתית, הוא לא משער בנפשו שחקיקת פסקת התגברות היא בעצם ההישג הגדול ביותר של המהפכה החוקתית. כי היא מאפשרת לה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם עיגון הלגיטימציה של הביקורת השיפוטית-חוקתית בחוק-יסוד. אבל בעיקר – הגברת הלגיטימציה ליותר פסיקות של בית המשפט שלפיהן חוק אינו חוקתי. התגברות היא הגברת השימוש בביקורת שיפוטית, ביד חזקה, ולא הפחתת השימוש בה.
אחרון חביב – זה שלא יודע לשאול. שהוא פשוט חדש בעסק. זה שאינו יודע לשאול הגיע מהמרכז. החודשים האחרונים הפכו אותו למעורב הרבה יותר מהרגיל. הוא מתחיל להבין שדמוקרטיה זה משהו שהיה לו מובן מאליו. הוא לא ממש מבין מה ההקשר הרחב יותר שבו מציעים את ההצעות לרפורמה בסמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על חוקי הכנסת. הוא לא התעמק בדמוקרטיה עד לפני שתי דקות. אבל עכשיו הוא בראבק. חוק הקורונה הדליק אותו. והוא מתחיל להבין שהשינויים שהוא רואה סביבו הם כבר סכנה לזכויות והחירויות שהוא ידע שיש פה לכולנו. כשהוא מבין שפסקת ההתגברות מצטרפת לעוד שורה של רפורמות שאכן עברו פה ושחקו את המוסדות הדמוקרטיים שלנו, הוא מתעצבן. הנה, לפני שנייה שינו פה את המודל המשטרי והקימו ממשלה דו-ראשית. והנה, לפני יומיים, הציעו תיקון שני בתוך חודשיים לחוק יסוד: משק המדינה. ההצעה להתגברות היא אחת יותר מדי. כל מה שהיה צריך הוא שמשהו יגרום לו לשים לב.
ארבעת הבנים מייצגים חלקים ניכרים בחברה הישראלית. בעבר, כל אחד מהם התייחס לערכים הדמוקרטיים שלנו כ-given. המלחמות על סמכויות בג"ץ ויחסי הרשויות היו אך טיול למיטיבי לכת. היום זה כבר לא כך. המציאות התהפכה עלינו ושינתה מקצה לקצה את כל מה שידענו. הקורונה היא גם האקסודוס הדמוקרטית שלנו. תחילה, תקנות והגבלות בשם השטחת העקומה התקבלו אצלנו בציות כמעט מלא. אבל אז הגיעו החנק הכלכלי, הכאוס המנהיגותי וניסיונות של חלקים מהדרג הפוליטי לשנות ברגל גסה את האופי המשטרי שלנו. עכשיו – ההתגברות זה כבר עניין של כולנו. ורובנו מבינים שרעיון ההתגברות הוא רעיון עוועים שכל מטרתו להעניק לחלק מנבחרי הציבור שרוצים זאת כוח בלתי מוגבל. רק שבדיוק עכשיו גם הבנו, שאולי הגיע הזמן לרסן את הכוח הזה ולחזק את האיזון החלש ממילא בין הרשות המחוקקת לשופטת דווקא לטובת האחרונה. אז עכשיו צריך להקשיב לחכם. זה לא הזמן למה נשתנה.