תכנית הדיור של ליצמן: חזון גדול עם אותיות קטנות
תכנית הדיור החדשה של שר השיכון ליצמן תפורה היטב למידותיו של הציבור החרדי, ועלולה להביא להתחרדות מהירה של ערי הפריפריה, ולדחוק את תושביהן החוצה
Flash 90
תכנית הדיור החדשה של שר השיכון ליצמן מציגה חזון של פיתוח הפריפריה על ידי השקעה בתשתיות, תחבורה ומוקדי תעסוקה - מטרות חשובות לכל הדעות. אולם חשוב לקרוא גם את האותיות הקטנות, ולעשות הפרדה בין החזון למציאות בשטח, ובין הטווח הקצר לטווח הארוך.
נתחיל בדברים הטובים. פיתוח הפריפריה והשקעה בתשתיות ותחבורה הן מטרות ראויות ויעד אסטרטגי לאומי חשוב. גם ההחלטה להקים את העיר החרדית החדשה ממערב לקריית גת במקום כסיף המרוחקת (שיועדה להיבנות סמוך לתל ערד שבנגב) – היא החלטה נכונה בהיבט התעסוקתי והתחבורתי - שכן הנגב הצפוני קרוב יחסית למוקדי תעסוקה בהשוואה לאזורים פריפריאליים מרוחקים, וישנה נגישות תחבורתית טובה יותר למרכז. ניכר כי השר ליצמן מבין זאת, ולכן גם שם דגש על פיתוח תשתיות ותחבורה בפריפריה.
עם זאת, אלה פרויקטים שנדרש זמן רב (וביורוקרטיה רבה) להשלימם. במקביל, יש צורך גם בפיתוח הזדמנויות תעסוקה ומוקדי מסחר באזורי היעד. זו לא חכמה לנתב את הזוגות הצעירים לפריפריה מבלי לייצר עבורם הזדמנויות תעסוקה טובות .לכן, כפי ששר השיכון בעצמו אמר בישיבת הוועדה בה הציג את עיקרי תכניתו, החזון הזה עוד רחוק, וכנראה ששר אחר יגזור את הסרט.
אז עם מה זה משאיר אותנו כאן ועכשיו? גניזה של תכנית "מחיר למשתכן", ובמקומה הענקת הטבות במאות אלפי שקלים (עד 200,000 ₪ לפי הפרסום בדה-מרקר) לרוכשי דירות יד שנייה ישנות בפריפריה, במחיר שלא עולה על 700,000 שקלים.
במחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שסוקר את שוק הדיור החרדי, נמצא שכ-30% מכלל רכישות הדירות של הציבור החרדי בעשור האחרון הן דירות להשקעה בפריפריה, רובן עולות פחות מ-700,000 ₪. על כן, ניתן לשער שההטבה תפורה היטב למידותיו של הציבור החרדי, ותיטיב קודם כל עם אותם משקיעים. לא ברור כיצד סבסוד ההשקעה בדירות ישנות בפריפריה אמור לסייע בהגדלת ההיצע, אך אין ספק שהוא יגדיל את הביקוש ויוביל לעליית מחירי הדירות האלו.
איזו מציאות ייצרו ההטבות הללו ביישובי הפריפריה בטווח הקצר? כאמור, במחקרנו מצאנו כי בערים פריפריאליות לא-חרדיות רבות דוגמת צפת, אופקים, ערד, טבריה, קריית מלאכי וקריית גת חלק ניכר ממלאי הדירות הוא בבעלות חרדית. ככל שאחוז החרדים בערים אלו גדל, הן הופכות אטרקטיביות יותר עבור מהגרים חרדיים עתידיים. עקב כך, ובעידוד ההטבות החדשות, חלק נכבד מהרוכשים החרדים יבחרו לעבור במרוכז לערים הפריפריאליות הללו – ויהפכו בהן לרוב.
השר ודאי מודע לכך שאין במסגרת התכניות הקיימות כיום במשרד השיכון יכולת יישומית לבנות אפילו שליש מכמות הדירות שנחוצות לציבור החרדי בשני העשורים הקרובים. לכן הפתרון המידי שהוא מציע הוא סבסוד משמעותי של הגירה חרדית לעיירות פיתוח לא-חרדיות בפריפריה. בעקבות זאת תיווצר במהירות בערים אלה מסה קריטית של משפחות חרדיות והתהליך יואץ, והערים עתידות לשנות לחלוטין את צביונן. מה יעשו אז תושביהן הלא-חרדים של הערים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, לאן ילכו, כיצד תישמר היציבות הפיננסית של העיריות (שמלכתחילה מתקשות לשמור על איזון), ומה באשר לזוגות הצעירים?
מה שבטוח הוא שעל מנת להשאיר ולמשוך גם יחד אוכלוסייה חזקה לפריפריה, צריך להפוך אותה לאטרקטיבית יותר- באמצעות פיתוח תשתיות, שיפור נגישות תחבורתית ויצירת מוקדי תעסוקה איכותיים. זה אמנם בתכנית, אבל אי אפשר לרתום את העגלה לפני הסוסים. רוב הזוגות הצעירים מעוניינים לגור ליד מוקדי תעסוקה שמאפשרים להם לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלהם. סבסוד רכישת דירות ישנות בפריפריה בלבד יוביל להקצאה לא יעילה של ההון האנושי ופגיעה בתוצר.
חשוב להדגיש, מצוקת הדיור של הציבור החרדי (והציבור הכללי) היא אמיתית וקשה, ועל הממשלה לפעול במהירות כדי לטפל בה, אך לא ייתכן שהמענה למצוקתו של ציבור מסוים יהיה החרפת מצוקתו של ציבור אחר. הפתרון למצוקת הדיור של הציבור החרדי והציבור הכללי הוא צמצום הבירוקרטיה, האצת הבנייה והגדלה משמעותית של היצע הדירות החדשות – בפריפריה ובמרכז.
חלקם של החרדים ברכישות לפי סוג רכישה (2002-2015)
מול חלקם באוכלוסיית היישוב (2002, 2017)
