דרך ארץ קדמה לחוק?

חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר בחרו להיפרד מסיעת תל"ם בידיעה שיושת עליהם קנס, אך החליטו כחלק מההסכם הקואליציוני, ביחד עם הליכוד וכחול לבן, לשנות את החוק לטובתם, באופן שיעניק להם סכומי כסף נכבדים למשך תקופת כהונתה של הכנסת ה-23

Flash 90

כחלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, אישרה הכנסת גם את התיקון לחוק מימון מפלגות, ולו מטרה אחת ברורה - להעניק מימון מפלגות לסיעת "דרך ארץ", שהקימו אד-הוק חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר, ואשר לפי החוק הקיים לא הייתה אמורה לקבל ולו אגורה שחוקה.
זהו בוודאי לא התיקון המשמעותי ביותר מבחינת השלכותיו על שיטת המשטר במדינה, וגם לא מבחינת עלות הכספית. ובכל זאת, כדאי לשים לב אליו – מאחר והוא מלמד על תפיסה שגויה ומעוותת של משמעות החוק, ובמילים פשוטות, הופך את החוק לבדיחה.

לפי חוק מימון מפלגות, סיעה בכנסת זכאית לקבל מהמדינה מימון הוצאות שוטפות, שנועד למימון הפעילויות היום-יומיות שלה - החל מהפעלת סניפים, דרך קיום כנסים ועד פריימריז. גובה המימון נקבע לפי מספר חברי הכנסת מטעם המפלגה, ונע בין מאות אלפים למיליוני שקלים בחודש.
אבל, וזה אבל חשוב, לא כל הסיעות זכאיות למימון כזה. בהתאם לחוק, סיעה שהתפלגה במהלך השנתיים הראשונות לכהונת הכנסת מסיעה אחרת, לפי הכלל שמאפשר לשליש מחברי הכנסת להתפלג ולהקים סיעה חדשה, אינה זכאית למימון הוצאות שוטפות.

זהו כלל סביר והגיוני. מטרתו היא לעודד רשימות שנבחרו לכנסת לנסות ולעבוד ביחד, לפחות בראשית ימי הכהונה, גם אם יש בתוכן חילוקי דעות. הסכנה הגדולה בהקשר זה היא כמובן שמיד אחרי הבחירות, שליש מחברי סיעה יתפלגו רק כדי להצטרף לממשלה ולזכות לתפקידים נחשקים, ואגב כך יעוותו את רצון הבוחר, אשר בחר ברשימה מאוחדת. החוק לא אוסר על התפלגות כזו, אבל כדי לא לעודד אותה, הוא קובע שעל המתפלגים תוטל סנקציה, שתשלול מהם את מימון ההוצאות שוטפות.

בכנסת הנוכחית כלל זה אמור היה לחול אך ורק על סיעת "דרך ארץ", שהושקה פחות מחודש לאחר הבחירות, אחרי פילוג מסיעת תל"ם. זהו פילוג שהתבצע אפוא בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת, של יותר משליש מחברי הסיעה (שניים מתוך חמשת חברי תל"ם, אם לדייק), ולכן סיעת דרך ארץ לא זכאית לפי החוק הקיים למימון הוצאות שוטפות. למען האמת, גם אין לה צורך בכספים האלה: הכספים, שהם כמובן כספי ציבור, אמורים לשמש לפעילות מפלגתית "בשטח", ואילו לסיעת דרך ארץ, שהוקמה לפני כחודש בלבד, אין לא מפלגה ולא פעילות בשטח.

אבל התמיכה של דרך ארץ בהקמת הממשלה זיכתה אותה ב"רצון טוב" (לכל הפחות) של הליכוד וכחול לבן, שגילו נכונות לאפשר לה לקבל מימון. מה עושים? פשוט משנים את החוק באופן רטרואקטיבי. עם אישור התיקון לחוק מימון מפלגות, הסיעה תקבל מהמדינה לא פחות מ-3 מיליון שקל בשנה!

צריך לחזור על זה שוב כדי להבין: הנדל והאוזר נקטו בצעד מסוים, וידעו היטב מה הקנס שיוטל עליהם. לאחר מכן הם החליטו, ביחד עם הליכוד וכחול לבן, "להגמיש" את החוק לטובתם, באופן שיבטל בדיעבד את אותו ה"קנס" ויעניק להם סכומי כסף נכבדים למשך תקופת כהונתה של הכנסת ה-23.

התנהלות כזו חותרת תחת העיקרון הבסיסי ביותר של שלטון החוק. אם החוק אוסר על צעד מסוים, ולאחר שהצעד כבר נעשה משנים את החוק כדי להכשירו רטרואקטיבית, מה בכלל המשמעות של חוק? במקרה הטוב, הוא המלצה בלבד; ובמקרה הרע, בדיחה.