אלימות כפרי באושים של אידאולוגיה

התפיסה לפיה הערבים הם מסיגי גבול או פולשים וכי מי שאינו חושב כך אינו יכול אף להיחשב כציוני, היא שורשה של העבריינות האידאולוגית. המשלימים עם מפירי החוק והאלימות כלפי הפלסטינים מזמינים גם את הפגיעה בחיילי צה"ל, באנשי תקשורת וביהודים "שאינם ציונים"

Flash 90

לפני כחודש הותקפו חיילי צה"ל על ידי יהודים בריונים. הפעם, השליכו האחרונים על רכב של מג"ב בקבוקי תבערה והעלו אותו באש. בנס לא נפגעו החיילים. ושוב חזרו הגינויים הנחרצים של ראשי השלטון, ושוב לא אותרו חשודים. כמו גזרה משמיים, חיכינו למכה הבאה, והיא לא איחרה לבוא. לפני ימים אחדים, תקפה חבורה של צעירים טרוריסטים יהודיים המכונים "נוער הגבעות" במצוקי דרגות שני פלסטינאים מהשטחים ופלסטינאית מחיפה שנכנסו לאזור, וגם שרפו את מכוניותיהם. בנוסף לכך, הם פרקו ולקחו איתם אוהלים שהוקמו במיוחד כדי לשמש מקום לשהות שלהם כמבודדי קורונה.

אופן השליטה של ישראל בשטחים מזמין אלימות. בכל כיבוש, צריך הכובש למצוא לעצמו צידוק להיותו כובש. הצידוק המובהק הוא שהנכבשים הם בעת ובעונה אחת אנשים נחותים ואויבים. כבר כאן נשללת מן הנכבשים ההגנה הרגילה על חייהם, גופם ורכושם שהיא זכות טבעית של בני אדם באשר הם. במקום שהכיבוש אינו רק שליטה צבאית אלא גם מקום להתיישבות, מוכוונת שלטון, של תושבי המדינה הכובשת, נוצרים בהכרח באותו תא-שטח שני מעמדות שונים לגמרי מבחינת זכויותיהם, ואכיפת החוק על ידי הכובש אינה יכולה להיות שוויונית. המציאות הזו מוחמרת כאשר ההתיישבות היא בעת ובעונה אחת גם נישול ודחיקת רגליים של תושבי המקום, גזל והשתלטות על משאביה של האוכלוסייה הנכבשת. לשיא מגיעה הסרת ההגנה מעל תושבי המקום, כאשר הם נתפסים, בעקבות תהליך של דמוניזציה, כאויב מהותני ונצחי, כמו אחיהם הערבים אזרחי ישראל שהם תומכי טרור. כאשר מוסר מן הכיבוש אופיו הזמני ובמקומו באה השקפה, לפיה האדמה כולה היא שלנו, מכוח ציווי אלוהי, והתושבים המקומיים הם מסיגי גבול או פולשים, מתחייב להתייחס אליהם בהתאם. יש אף בימין הקיצוני מי שרואים בתפיסה משחיתה ומרעילה זו את המשמעות היחידה של ציונות בימינו, ומוציאים מכלל הציונים מי שאינם מחזיקים בה. התרגום האופרטיבי של התפיסה הזו, לפי מקדמי הקץ, הוא שלפי שעה, יש לעשות הכול כדי להמאיס על הפלסטינאים את החיים בשטחים ולהטיל עליהם מורא ופחד. אפילו התקוממות שלהם עקב כך אינה בהכרח תרחיש שיש לחשוש מפניו- היא יוצרת אופציה לטרנספר אלים שלהם מן השטח. הצקות מסוגים שונים לתושבים, ובכללן התנכלויות אלימות, הם מעשים המקדמים תכלית ראויה, ולכן עושי המעשים מרגישים שהם פועלים בשירות האומה והאל. הם מזרזים את הגאולה ופועלים לאותה מטרה שהשלטון מקדם, אבל ביתר נחרצות וביתר מהירות. לתפיסתם, מה שהשלטון אינו יכול להרשות לעצמו בשל אילוצים בינלאומיים, יכולים וצריכים נאמני האידיאולוגיה הזו לעשות, בבחינת נחשונים לפני המחנה.

ההרגשה הזו היא סם החיים של עבריינות אידאולוגית. בעלי האידאולוגיה מספקים, לכן, את הרציונל ואת המוטיבציה למעשים הללו. זאת, גם כשהם מסתייגים מהם ומגנים אותם, גינויים שאינם עושים רושם על "האקטיביסטים". אין מקום להניח שזילות החיים, הגוף והרכוש של הפלסטינאים נעצר בהם. היחס לזכויות האדם ולחוק אינו ניתן לחלוקה, ואינו סובל דיכוטומיה מבוצרת. מי שפוגע בערבים משום שמערכת הביטחון אינה מספקת די ביטחון (ארגון הטרור המכונה "מחתרת יהודית") מכשיר את הקרקע לרצח ראש ממשלה יהודי, יצחק רבין ז"ל, שהתנהלותו מוצגת כמסכנת את הביטחון, וחמור מזה- היא נשענת על חברי כנסת ערבים. היא, לכן, מעשה של בגידה שלא ניתן לטפל בו בדרך חוקית. ומכאן, שיש הצדקה לטיפול חוץ משפטי בבוגד. מי שמקיים במשך דורות שלטון צבאי, אינו יכול לצפות שהנתונים לשלטון הזה, שאינו משקף כלל את רצונותיהם ומאווייהם, ירחשו כלפיו כבוד ואמון. מי ששם לשחוק את מערכת הדינים שלו על ידי השלמה שיטתית (בכפוף לחריגים מעטים), מלווה בקריצות ובכפל לשון, עם מאחזים בלתי חוקיים- אינו יכול לצפות כי דיניו יכובדו. מי שאינו מספק הגנה לתושבים המקומיים מפני המתנכלים להם, יוצר בשטח אוירה של לית דין ולית דיין. לא כבוד רוחשים פורעי החוק כלפי חיילי צה"ל העומדים מנגד אלא בוז. מי שמאפשר לאורך שנים לרמוס את ה"טאבו" של כול ציוויליזציה על חייהם, גופם רכושם וכבודם של התושבים הפלשתינים, מזמין רמיסה טוטאלית של ה"טאבו" הזה, כאשר הוא עומד בדרכם של פורעים להשיג את מבוקשם, יהא הנפגע אשר יהיה. מי שמשלים עם הרגל ואורח חיים, של פריעת חוק כלפי הפלסטינאים, עם מנטליות ודפוסי מחשבה ופעולה של בריונות חסרת מעצורים, מזמין גם את הפגיעה בחיילי צה"ל, באנשי תקשורת, וכלל ביהודים "שאינם ציונים". מי שפעלו בדרכים שונות ליחס סלחני כלפי טרוריסטים יהודים (אנשי "המחתרת היהודית" המיוחסים), מי שדאגו לחנינה של מתפרעים מקרב מתנגדי ההתנתקות (כנסת ישראל, באישור בית המשפט), תרמו לתחושה של הפורעים שהאידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה ליהודים בלבד מכשירה כול מעשה תועבה. שום אדם אינו מוגן מפני ההכשר הזה. בשל ההכשר הזה איבדה ישראל בפועל את ריבונותה לגבי גבולותיה.