יו"ר הכנסת צריך להיות אדם ממלכתי, אדלשטיין כבר אינו כזה

ח"כ יולי אדלשטיין איבד את הלגיטימציה הציבורית שהייתה לו לכהן בתפקיד יו"ר הכנסת פעם נוספת, אחרי שסירב לפעול על פי החלטת בג"ץ. לא ראוי שאדם שפעל כך יכהן בתפקיד ציבורי ממלכתי

Flash 90

כשהועלתה האפשרות שיולי אדלשטיין ישוב לתפקיד יושב ראש הכנסת, נזכרתי בפרשה שהחלה לפני כמעט חמש עשרה שנים. בזמן ההתנתקות הייתי התובע הצבאי הראשי. עם מקרה אחד של סרבנות מצפון התעקשתי להגיע עד לבית המשפט העליון: מדובר היה במפקד פלוגת הנדסה, סרן משה, שפנה למפקדו והודיע לו שאינו יכול לבצע את המשימה שהוטלה עליו ועל פלוגתו. אחרי שעמד בסרבנותו גם בפני מפקד האוגדה, הקצין נעצר למספר ימים, שוחרר משירות קבע והועמד לדין בפני בית דין צבאי. הוא הודה באשמה ונידון למאסר כמניין ימי מעצרו.

המחלוקת התעוררה בשאלת ההורדה בדרגה. אנו טענו, שמפקד שמסרב למלא פקודה חוקית, מאבד את זכותו המוסרית לפקד ולצפות לציות של פקודיו. עניין של דוגמה אישית. על כן יש לשלול ממנו את דרגות הקצונה. בבית הדין הצבאי המחוזי, רוב השופטים התחשבו באישיותו החיובית של משה ובשבר האידיאולוגי שנקלע אליו לאור הסביבה בה גדל וסברו שניתן להימנע מלהורידו בדרגה. ערערתי על גזר הדין ובית הדין לערעורים קיבל את ערעורי באופן חלקי בלבד וקבע כי סרן משה יורד בשתי דרגות, כך שיישאר קצין. מכיוון שסברתי שמדובר בסוגייה עקרונית, ביקשתי רשות ערעור מבית המשפט העליון. נשיאת בית המשפט העליון דאז בייניש, בהחלטה מפורטת, קבעה כי יש ממש בטענותיי וכי בתי הדין הצבאיים לא נתנו את המשקל הראוי לחומרתה של הסרבנות כשנמנעו משלילת הדרגות. מטעמים נקודתיים, נמנעה הנשיאה מלהתערב בעונש הספציפי ואולם הניחה, שלהבא, יישמו בתי הדין הצבאיים את הקווים המנחים שהתוותה למדיניות ענישה.

כשם שמשה לא היה ראוי לשאת בדרגות קצונה כך אדלשטיין אינו ראוי לתפקיד ממלכתי. יש הבדלים בין נבחר ציבור למשרת ציבור אחר, אבל לא בנוגע לחובת הציות לחוק.

תפקידו של כל משרת ציבור כולל תמהיל שונה של סמכות לקבל החלטות וחובה לקיים החלטותיהם של אחרים. קצין זוטר, כמו סרן משה, אמנם מפקד על חייליו אולם בעיקר מבצע פקודות של הדרג שמעליו. יושב ראש הכנסת, לעומת זאת, בעיקר מקבל החלטות על פי שיקול דעתו, ולעיתים רחוקות מחויב בקיום החלטותיהם של אחרים. חובה נדירה המוטלת עליו היא לקיים צווים של בית המשפט העליון, שמוסמך לפי חוק יסוד השפיטה לתת צו לכל אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין לעשות מעשה במילוי תפקידיו.

כרום מעלתו של התפקיד – כך חומרת המעילה בו. העובדה שהציבור נושא את עיניו ליו"ר הכנסת, ממלא התפקיד הממלכתי השני במעלתו אחרי נשיא המדינה, מחייבת אותו להקפיד ולתת דוגמה אישית באותם מקרים נדירים בהם עליו לכוף ראשו ולקיים החלטות מחייבות שאינן לטעמו. על כן, סטייתו מן השורה חמורה מזו של הקצין האלמוני משה.

עוד הבדל, שאינו עושה חסד עם אדלשטיין, הוא מקור הקושי לציית לצו. אני מוכן להניח כי אדלשטיין סבר בכנות כי החלטת בג"ץ מוטעית, אבל לא כל פעולה שאנו מתנגדים לה סותרת את צו מצפוננו. מצפון אינו "סתם" דעה, אלא מרכיב יסודי של נפש האדם ותפיסתו העצמית. הפרדת רשויות היא עיקרון ממשל דמוקרטי יסודי וחשוב, אבל לא כלל מוחלט. דוגמה מהימים הללו היא "פלישתה" של הרשות המבצעת לתחומה של הרשות המחוקקת באמצעות התקנת תקנות שעת חירום. לא שמעתי שאדלשטיין מתקומם על כך. בית המשפט העליון לא כפר בעיקרון הפרדת הרשויות אלא חזר ואישר שהכלל הוא שלא יתערב בעניינים פנים-פרלמנטריים אלא במקרים מיוחדים. לכן, קשה לראות כיצד פסק הדין שיישם את הכלל בנוגע להחלטתו שלא לכנס את המליאה לבחירת מחליפו, גם אם הוא מוטעה, פגע בציפור נפשו של אדלשטיין.  לעומת זאת, אין ספק כי סרן משה ניצב בפני קושי מצפוני אמיתי להשתתף בפינוי יישובים, כמי שגדל בהתנחלות על קדושת הארץ.

אדלשטיין סירב לבצע את הצו השיפוטי בפומבי ובמצב חירום, שבו נדרשים האזרחים לציית לתקנות דרקוניות. לכן, מתן דוגמה אישית שלילית, לפיה איש הישר בעיניו יעשה, מסוכנת במיוחד. אף בכך חומרה העולה על חומרת התנהגותו של סרן משה, שלא נתן פומבי לסירובו בפני חייליו.

ולבסוף, בבחירתו לא לציית לחוק, סרן משה היה נכון לשלם מחיר. ואכן, הוא סולק משירות קבע, נעצר והועמד לדין. הוא הודה באשמה והורד בשתי דרגות. אדלשטיין, לעומת זאת, נהנה מן הפריבילגיה של החסינות הפרלמנטרית המונעת חקירתו והעמדתו לדין. יש הטוענים כי הוא שילם מחיר בהתפטרותו ואולם אין בכך ממש, שכן אם היה מבצע את הצו ומעמיד בחירתו של יו"ר חדש בפני המליאה, ממילא צפוי היה שיסתיים תפקידו.

יכול היה אדלשטיין להביע מחאה על החלטת בג"ץ ובה בעת לקיים את הצו. יכול היה להתפטר ולהעמיד בחירתו של יו"ר חדש על סדר יומה של המליאה. עוד אפשרות הייתה לפעול לבחירת סגן יו"ר לכנסת. כך, יכול היה הסגן לקיים את הצו, מבלי שאדלשטיין נאלץ להקריב את "מצפונו".

יולי אדלשטיין הוא אדם בעל זכויות רבות, אולם, כמאמר חז"ל, יש המאבד עולמו בשעה אחת. לתפקיד ממלכתי, קל וחומר לתפקיד הממלכתי השני במעלתו, אין הוא ראוי.