ממשלת חירום לאומית- זמן של שינוי?

האם המשבר הכלכלי יוביל להחרפת המשבר הדמוקרטי? האם תיעצר המתקפה על בית המשפט? ועידת הדמוקרטיה הווירטואלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף עיתון "הארץ", עסקה בשאלת חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית אל מול האתגרים הבריאותיים, הכלכליים והחוקתיים העומדים לפתחה, כמו גם בחשיבותה של מערכת האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות

להלן עיקרי הדברים:

יו"ר ימינה, ח"כ איילת שקד: "כל הדברים שחשובים לנו בנושאי התיישבות, ביטחון, משפטים ותקשורת - עברו למחנה השמאל. אפילו הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.
הרוב שהיה בתקופתי לימין בוועדה לבחירת שופטים נעלם. ברגע שנותנים את השליטה בוועדה לאבי ניסנקורן, למחנה השמרני לא יהיה רוב, והמחנה הליברלי-פרוגרסיבי יוכל לעשות ככל העולה על רוחו. לתת את הוועדה ואת תיק המשפטים לכחול לבן יהיה פגיעה קשה בימין. עד שלא נבחן מה קורה בגזרה הזו - אין לאן להתקדם.
"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ויש בה מערכות מקצועיות חזקות. תפקיד הפוליטיקאים הוא ליישם מדיניות במסגרת החוק, ושהמערכות האלה יסייעו לנו, ולא יפריעו לנו נכון שיש בישראל פקידות חזקה שלפעמים מנסה לעצור, אבל שר חזק יתמודד עם זה. הפקידות היא זו שמסבירה לדרג הנבחר איזו מדיניות לדעתה נכונה, נותנת את תמונת המצב, אבל בסופו של דבר מי שמקבל את ההחלטות הוא הדרג הנבחר, רה"מ והשרים".

השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר: "אנו בעת חירום- במצוקה כלכלית, בריאותית, קריסת מערכות, המון בעיות חברתיות, אבל בראש האג'נדה של הפוליטיקאים נמצאים דווקא השינויים שצריך לעשות במערכת המשפט וערעור יציבות המבנה החוקתי שלנו. קמפיין על שינויים נדרשים במערכת המשפט זה בלתי נתפס. הדבר הבסיסי מאוד של משטר דמוקרטי הוא בית משפט עצמאי, נגיש, שיכול להכריע גם בדברים שמתעוררים בין הרשויות".
בעניין הסמכת השב"כ למעקב אחר אזרחים, ציינה השופטת בייניש: "זה נושא קשה מאוד. המעקב אמנם צריך להיעשות, אולם אינני יכולה לומר שאני מרוצה מכך שהמעקב ייעשה על ידי השב"כ".

ח"כ עופר שלח, ראש ועדת הקורונה בכנסת: "אחרי הפסח, עלינו לעבור למדיניות ממוקדת ומפולחת יותר. למשל, בידוד אזורי ממוקד אוכלוסייה חרדית. השר ליצמן ראה לנגד עיניו את ההקלות לציבור החרדי, ולא הבין שמחירן יהיה אדיר. אחריות מנהיגי הציבור החרדי, בראש ובראשונה כלפי הציבור שלהם, לא מומשה".
בעניין הקמת ממשלת אחדות, ציין כי "בנימין נתניהו הניח על השולחן אקדח ריק עם האיום שאם מאיר כהן ייבחר ליו"ר הכנסת, לא תהיה אחדות. מה הוא כבר היה עושה? גנץ הצליח לירות בעצמו עם אקדח ריק. זה גרם נזק עצום למחנה שלם, שהציב את גנץ עצמו בעמדה שהוא יכול רק להפסיד".

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר: "הדמוקרטיה הישראלית מתמודדת בהצלחה עם אתגרים משמעותיים מאוד כבר עשור עם איומים שהולכים ומתגברים. מצד שני, אנחנו הדמוקרטיה היחידה בלי חוקה ובלי כללים משוריינים, וניתן לנצל זאת לרעה. השילוב של הבעיות המשפטיות של נתניהו, יחד עם הנחישות שלו להילחם בגורמי אכיפת החוק בעודו מכהן בתפקיד, הוא שילוב שמאתגר מאד את הדמוקרטיה שלנו".
על המגעים של יו"ר כחול לבן לממשלת אחדות, אמר: "יש כאן פשרה קשה של המשך כהונה של ראש ממשלה עם כתב אישום, מול התעקשות על שורת עקרונות. כשמסתכלים על האיזון בין הפרת עיקרון דמוקרטי אחד לעומת פגיעה קשה במוסדות המדינה, זו פשרה שניתן לחיות איתה. בפוליטיקה עושים פשרות כואבות, זה לגיטימי".

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה: "תכנית הסיוע הכלכלי של הממשלה כוללת את כל המרכיבים הקריטיים, אבל צריך לוודא שניתן יהיה ליישמה באפקטיביות ובמהירות, שלא נפלו כל מיני אוכלוסיות בין הכיסאות, שיש תמריץ לעסקים להחזיר אנשים לתעסוקה ושיש מינימום של בירוקרטיה. עם זאת, יש סעיף שנראה לי מיותר - השי לחג לציבור ההורים (500 שקלים לכל ילד) - זה מסתכם בכשני מיליארד שקל, פי שלושה או ארבעה מתקציב סל הבריאות".
"לנושא האמון בממשלה יש חשיבות גדולה לאפקטיביות של המדיניות. אם מאמינים בזה שהיא דורשת מאנשים להסתגר בבתים מסיבה טובה, אנשים יצייתו. אם בעל עסק יסמוך על הממשלה שתיתן לו את הסיוע, הוא לא יפעל מתוך ייאוש או יכריז על פשיטת רגל כי הוא לא מאמין שיסייעו לו".

יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה: "היו לנו התקדמויות חשובות עם כחול לבן, אולם היינו אחראיים ולא יצאנו בריש גלי כי הבנו שכדי לשמר את ליברמן שתומך מבחוץ, לא צריך להכריז על ההישגים. רצינו לעשות הכל כדי להחליף את נתניהו, ואת הימין- דרכו של נתניהו. עכשיו צריך מישהו שמחליט לקחת את המושכות לידיים- להתחיל לבנות מחנה דמוקרטי רחב של יהודים וערבים יחד. יש לנו אפשרות לצמוח ולהיות לגיטימיים. לשם עלינו לחתור".

ח"כ ע'דיר כמאל מריח, יש עתיד: "לא באתי כדי לחפש ג'ובים פרסונליים, אלא כדי לקדם את הציבור שלי. התניתי שתי סוגיות קריטיות, חוק הלאום וחוק קמיניץ, כדבר שיכול להמתיק את הגלולה, ונדהמתי לגלות שבסוגיה של חוק הלאום – גם הממשלה הבאה לא מוכנה לעגן את ערך השוויון בו. לא באתי כדי להזרים לממשלה חמצן או לתת לה זמן, באתי כדי להחליף אותה. להיות שרה בממשלה הזו זה לבוא ולחתום בכל שני וחמישי על חוקים גזעניים שאני לא מוכנה ששמי יהיה חתום עליהם. לבוא ולהזרים חמצן למושחת, בשבילי זה קו אדום".