בג"ץ קול העם
יו"ר הכנסת הזמני, ח"כ יואל (יולי) אדלשטיין, חותר תחת הסדר החוקתי והמשטרי בישראל. אלו הם תפקידו וחובתו של בית המשפט העליון להורות ליו"ר הכנסת לאפשר בחירת יו"ר קבוע באופן מיידי
Flash 90
בפני ישראל עומדים שני אתגרים אדירים: האתגר הבריאותי-כלכלי, וזה הדמוקרטי-חוקתי. המדינה מונהגת בידי ממשלת מעבר שזכתה פעמיים לאי אמון מהעם. ממשלה זו נוהגת בימים אלה בשימוש סיטוני בתקנות שעת חירום הפוגעות בזכויות, ואף שיתקה את רוב מערכת המשפט. את הצעדים לגופם ניתן אולי להצדיק, אך העדר הפיקוח הפרלמנטרי הוא מחדל דמוקרטי חמור.
את צעדיו של יו"ר הכנסת לא ניתן להצדיק בשום אופן. הוא חותר תחת הסדר החוקתי והמשטרי בישראל. הנקודה החשובה ביותר היא סירובו להיענות לדרישת רוב של 61 חברי כנסת לבחור תחתיו יו"ר כנסת. זהו ניסיון לא חוקתי ובלתי-לגיטימי להנצחתו בתפקיד. בניגוד להטעיות המופרחות לחלל האוויר, כולל בחשבון הפייסבוק של היו"ר עצמו, לפיו "בחירת יושב ראש חדש לכנסת ה-23 תובא להכרעתם של חברי הכנסת, בהתאם לתקנון, ברגע שתוקם ממשלה" – ההיפך המוחלט הוא הנכון. התקנון קובע כי בחירת היו"ר תעשה בטרם הקמת הממשלה. נכון שבמקרים רבים הדבר נעשה לאחר שהיו כבר הסכמות על קואליציה. אך לא תמיד. ומתי לא? במקרים רבים, אבל זכורים לאחרונה שני מקרים בהם נבחר יו"ר כנסת בשם יולי אדלשטיין: בשנת 2015 ולאחר בחירות מועד א, 2019. בשני המקרים הוא נבחר בישיבת הפתיחה של הכנסת (כמו שקרה ברוב מוחלט של כנסות ישראל) ובשני המקרים טרם הוקמה קואליציה. כזכור, באפריל 2019 לא הוקמה לבסוף קואליציה כלל. לא ייאמן שאותו יו"ר עצמו – שמכהן כיום כיו"ר זמני – טוען שבחירת היו"ר "בהתאם לתקנון" נעשית לאחר הקמת ממשלה.
ליו"ר יש סמכות לקבוע את סדר היום. באמצעותה הוא מתבצר ומסכל בחירת יו"ר קבוע, ובכך גם מסכל את תפקוד הכנסת. אלא שכמו לכל סמכות מנהלית, יש מגבלות על שיקול הדעת בהפעלתה. לא ניתן להפעילה מתוך שיקולים זרים וניגוד עניינים. וזהו המקרה הקלאסי ביותר של מצב כזה. אין ולו אדם הגון אחד בישראל שחושב ששיקוליו של אדלשטיין במקרה זה ענייניים ומקיימים את הפרשנות התכליתית של חוק יסוד הכנסת. מניעת ההצבעה היא סיכול רצון הבוחר וסיכול של הדמוקרטיה במובנה הגרעיני: האפשרות של הרוב לממש את בחירתו. הרוב אינו כל יכול בדמוקרטיה. ישנן הגנות על זכויות אדם, על שלטון החוק על ביזור הסמכויות ועוד. אך אין חולק שרוב נבחר רשאי לממש את איוש תפקידי ההנהגה. את זאת מסכל אדלשטיין.
הכדור נמצא בידי בג"ץ. האתגר עומד לפתחו. זה הזמן של בית המשפט להתעלות לגודל השעה. ההחלטה בתיק זה יכולה להיות מהחשובות שניתנו על ידי בית המשפט העליון, אולי החשובה שבהן. בבג"ץ "קול העם" המכונן משנת 1953 התווה בית המשפט את דרכו כמגן חופש הביטוי, מגן זכויות האדם והמיעוט. היום חייב בג"ץ להגן על הרוב הדמוקרטי ועל האפשרות שלו להוציא לפועל את קולו בקלפי. בכך ייסגר מעגל שכן גם כאן יגן בג"ץ, מילולית, על קול העם. בכך הוא יגן על הכנסת, מפני התנהלות דורסנית של הרשות המבצעת. במדינה שאין בה כל איזונים ובלמים אחרים, כמו במדינות אחרות – בית המשפט העליון הוא המוצא האחרון ואליו נישאות עיני העם היום: עליו להורות ליו"ר הכנסת לאפשר בחירת יו"ר קבוע באופן מיידי. זהו תפקידו, וזוהי חובתו.
פורסם לראשונה בהארץ.