רשימות משותפות - רצים ביחד, נשארים ביחד
בשנים האחרונות חלה עלייה בהיקף התופעה של רשימות משותפות, דבר שמגביר את היציבות השלטונית וממתן שסעים חברתיים, אולם רק רשימות משותפות בודדות החזיקו מעמד לתקופה ממושכת יחסית. על כן, יש לשקול לבצע תיקונים בחוק שיעודדו מפלגות שהתמודדו ברשימות משותפות שלא להתפצל לסיעות נפרדות במהלך הקדנציה, ואף להתאחד למפלגה אחת
Flash 90
בשנים האחרונות חלה עלייה בהיקף התופעה של רשימות משותפות, דבר שמגביר את היציבות השלטונית וממתן שסעים חברתיים, אולם רק רשימות משותפות בודדות החזיקו מעמד לתקופה ממושכת יחסית – לאחרונה ראינו לכך דוגמאות מובהקות, עם התפצלות סיעות כחול-לבן והעבודה-גשר-מרצ זמן קצר לאחר בחירות 2020. על כן, יש לשקול לבצע תיקונים בחוק שיעודדו מפלגות שהתמודדו ברשימות משותפות שלא להתפצל לסיעות נפרדות במהלך הקדנציה, ואף להתאחד למפלגה אחת
מאמר זה בוחן את אחת התופעות הבולטות בפוליטיקה הישראלית מראשיתה – חבירה משותפת של מפלגות בתקופת בחירות. רשימות משותפות, המורכבות מכמה מפלגות, מגבירות את היציבות ומשילות וממתנות שסעים חברתיים. אלא שפיצולן – מיד לאחר הבחירות, במהלך הקדנציה או לקראת הבחירות הבאות – פוגע במערכת הפוליטית ובאמון הציבור שבחר בהן.
לאור העובדה שהיקף תופעת הרשימות המשותפות הולך ומתרחב בשנים האחרונות, יש לשקול לבצע תיקונים בחוק, אשר יעודדו מפלגות שהתמודדו ברשימה משותפות שלא להתפצל לסיעות נפרדות במהלך הקדנציה, ואף להתאחד למפלגה אחת.
מפלגה היא, על פי חוק המפלגות, "חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על ידי נבחרים". לקראת הבחירות לכנסת יכולות מפלגה אחת או יותר להרכיב רשימת מועמדים שתתמודד בבחירות; כלומר, רשימה יכולה לכלול מועמדים ממפלגה אחת או מכמה מפלגות ("רשימה משותפת" או "רשימה רב-מפלגתית"). אם הרשימה נבחרת לכנסת, היא הופכת לסיעה – יחידת העבודה הבסיסית של הכנסת. בדומה לרשימה, סיעה יכולה להיות מורכבת מחברי כנסת המייצגים מפלגה אחת או יותר ("סיעה משותפת" או "סיעה רב-מפלגתית"). במהלך הקדנציה הרכב הסיעה יכול להשתנות, בין היתר בשל עזיבה של חלק מחבריה, תופעה המכונה "פיצול סיעות". אם הרשימה המשותפת הוקמה רק לצורך הבחירות, ובכוונתה להתפצל אחריהן, היא מכונה לעתים "בלוק טכני" – מושג שאין לו משמעות חוקית כלשהי.יש הגדרות נוספות המתארות סוגים ספציפיים של רשימות וסיעות משותפות, למשל "ברית מפלגות" ו"מערך אלקטורלי", שלא נתעמק בהן כאן.
עלייה בהיקף הרשימות הרב-מפלגתיות
אחת התופעות הבולטות במערכות הבחירות של 2019 ו-2020 היא ריבוי רשימות משותפות. בבחירות לכנסת ה-23 במרץ 2020, למשל, נבחרו 8 רשימות – שייצגו 19 מפלגות. כל רשימה ייצגה בממוצע 2.37 מפלגות. רק 2 רשימות הורכבו ממפלגה אחת (ש"ס וישראל ביתנו), לעומת 6 רשימות רב-מפלגתיות: הרשימה המשותפת (4 מפלגות), העבודה-גשר-מרצ (3 מפלגות), כחול-לבן (3 מפלגות), ימינה (3 מפלגות; נציגת מפלגה נוספת, אח"י, הוצבה במקום ה-8 ולא נבחרה לכנסת) ויהדות התורה (2 מפלגות). למעשה, אפילו רשימת הליכוד הוגשה כרשימה משותפת ל-2 מפלגות – הליכוד וכולנו (מטעמה הוצבה רק מועמדת אחת במקום ריאלי – יפעת שאשא-ביטון במקום ה-29).
גם בעבר נבחרו לכנסת רשימות רב-מפלגתיות, אך בהיקף נמוך יותר – לפירוט כל הרשימות המשותפות מאז 1992, ראו טבלה בסוף המסמך. מבחירות 1992 ועד בחירות 2013 נשמרה יציבות בהיקף התופעה: כל רשימה ייצגה בממוצע 1.55-1.33 מפלגות. העלייה המשמעותית בהיקף הרשימות הרב-מפלגתיות החלה בבחירות לכנסת ה-20 ב-2015, בהשפעת העלאת אחוז החסימה, התגברה מאוד מ-2019, והגיעה לשיאה בבחירות לכנסת ה-23.
מספר מפלגות ממוצע ברשימה, לפי שנת בחירות
לישראל מסורת ארוכה של ריבוי מפלגות המייצגות מגזרים רבים בחברה הישראלית. במקביל, אחוז החסימה הנמוך לאורך השנים עודד הקמת מפלגות שניסו (ולעתים הצליחו) להיבחר לכנסת (לקראת בחירות 1951 הוא הועלה מ-0.83% ל-1%; לקראת בחירות 1992 הוא הועלה מ-1% ל-1.5%; לקראת בחירות 2006 ל-1.5%; ולקראת בחירות 2015 ל-3.25%). אלא שבשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בהיקף התופעה של רשימות משותפות, משתי סיבות עיקריות:
- העלאת אחוז החסימה ל-3.25% לקראת בחירות 2015, שעודדה ואף הכריחה מפלגות לרוץ ברשימות משותפות כדי לעבור את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת ה-23, שייערכו במרץ 2020, אפשר לזהות כמה רשימות משותפות שהוקמו במובהק מסיבה זו – הרשימה המשותפת, העבודה-גשר-מרצ וימינה.
- פרסונליזציה של הפוליטיקה – תופעה כלל-עולמית, הבולטת במיוחד בישראל, שבמסגרתה הפוליטיקאים, התקשורת והציבור הרחב מתמקדים באופן הולך וגובר בפוליטיקאים בודדים על חשבון מפלגות.להרחבה על פרסונליזציה בכלל ובישראל בפרט, ראו גדעון רהט, ירידת הקבוצה ועליית הכוכב(ים): מפוליטיקה מפלגתית לפוליטיקה אישית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019. כחלק מהתופעה הזו, יותר ויותר פוליטיקאים מעדיפים להקים מפלגות חדשות, הנשלטות באופן מוחלט על ידם ("מפלגות מנהיג"), במקום להצטרף למפלגות קיימות. דוגמאות בולטות מבחירות 2013 הם יאיר לפיד (הקים את יש עתיד), ציפי לבני (התנועה), משה כחלון (כולנו), נפתלי בנט ואיילת שקד (הימין החדש), אורלי לוי-אבקסיס (גשר), בוגי יעלון (תל"ם), בני גנץ (חוסן לישראל), סתיו שפיר (הצטרפה לתנועה הירוקה)אורלי לוי-אבקסיס יוצאת דופן, משום שבבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019 היא הייתה חייבת להתמודד באופן עצמאי, בשל הסנקציות שהוטלו עליה עקב פרישתה מסיעת ישראל ביתנו במהלך כהונת הכנסת ה-20. עם זאת, גם לקראת בחירות ספטמבר 2019 היא בחרה לשמור על המפלגה שהקימה ובה שלטה, גשר, כמפלגה עצמאית – ולהצטרף לרשימה משותפת עם העבודה. ואהוד ברק ויאיר גולן (ישראל דמוקרטית).
חבירה של מפלגות עצמאיות לרשימה משותפת, במיוחד אם כל מפלגה מייצגת מגזר שונה או תפיסה אידיאולוגית שונה, יש לה פוטנציאל להקטין שסעים חברתיים ולמתן דרישות סקטוריאליות. הסיבה היא שבמסגרת הקמת הרשימה המשותפת מתבצע תהליך של "צירוף אינטרסים" – הרשימה מייצגת מגוון אינטרסים ותפיסות עולם של מגוון קבוצות חברתיות, וכל מפלגה נדרשת להתפשר על חלק מדרישותיה ועקרונותיה לטובת השגת שיתוף הפעולה עם מפלגות נוספות. יתר על כן, חבירה של מפלגות נפרדות לרשימות משותפות המהוות חלופה שלטונית (כמו כחול-לבן) מעמידה בפני הבוחר חלופות שלטוניות ברורות (מצב שמכונה pre-election identifiability). במילים אחרות, אדם המצביע לרשימה כזו יודע בוודאות לאיזו ממשלה עתידית הוא מצביע. לאחר הבחירות, הפחתת מספר הסיעות בכנסת ובמיוחד חיזוק הסיעות הגדולות מקלים על תהליך הרכבת הממשלה ומשפרים את תפקודה ויציבותה.להרחבה על היתרונות של רשימות משותפות בפרט, וסוגים שונים של "קואליציות טרום-בחירות" בכלל, ראו אסף שפירא, המפלגות בדרך לכנסת: קואליציות טרום-בחירות", בתוך: גדעון רהט, שלומית ברנע, חן פרידברג, עופר קניג (עורכים), תיקון שיטת הממשל בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 250-237. בישראל, שבה מספר הסיעות בכנסת ובממשלה גבוה בהשוואה למדינות אחרות ובהשוואה לעבר, יש לכך חשיבות מיוחדת.
אלא שכדי שכל היתרונות האלה יתממשו, החבירה לרשימות וסיעות משותפות צריכה להוביל לשיתופי פעולה רצופים וארוכי טווח: רשימה המורכבת מכמה מפלגות צריכה להפוך לסיעה משותפת שתפעל ביחד למשך כל תקופת הכהונה של הכנסת, ורצוי ששיתוף הפעולה הזה יימשך גם במערכות הבחירות ובקדנציות הבאות (כמו שיתוף הפעולה בין דגל התורה ואגודת ישראל במסגרת יהדות התורה, הנמשך כמעט ברציפות מאז בחירות 1992). חוסר יציבות שעלול לגרום נזק למערכת הפוליטית יכול לבוא לידי ביטוי בשתי דרכים:
- פיצול סיעות משותפות במהלך כהונת הכנסת – לפי החוק מפלגות שהתמודדו במסגרת רשימה משותפת ולאחר מכן הפכו להיות חלק מסיעה משותפת, יכולות בכל רגע נתון להתפצל מהסיעה ולהפוך לסיעה עצמאית חדשה בכנסת, ללא שמוטלות עליהן סנקציות כלשהן. אף שבנסיבות מסוימות פיצול כזה יכול להיות לגיטימי, באופן כללי הוא מערער את יציבות הכנסת והממשלה ופוגע בתפקודן – הן משום שהוא מגדיל את מספר הסיעות בכנסת ובממשלה, והן משום שהוא עלול לגרור שינויים בחלוקת התיקים בממשלה ובחברות בוועדות. בנוסף, פיצולים פוגעים באמון הציבור במפלגות ובפוליטיקאים, שכן הם במידה רבה "מעוותים" את רצון הציבור, שבחר ברשימה מאוחדת. הפגיעה קשה במיוחד אם הפיצול קשור בדרך כלשהי להענקת "טובות הנאה" כמו תפקידים בממשלה ובוועדות וכן תקציבים למטרות; ואם הפיצול מתבצע בראשית הקדנציה, כי אז ברור שהמפלגות לא התכוונו מלכתחילה לפעול ביחד בסיעה משותפת, ובמידה רבה הוליכו את הציבור שולל.
- היעדר המשכיות בין בחירות לבחירות – הפוליטיקה הדמוקרטית פועלת בצורה הטובה ביותר כשיש בה המשכיות: כשסיעות מכהנות בכנסת קדנציה מלאה, ובסופה חוזרות לציבור, שמחליט באיזו מהן לבחור בהסתמך על שביעות הרצון שלו מתפקודן בכנסת היוצאת. זהו עיקרון ה"אחריותיות" (accountability) – הסיעות נושאות באחריות בפני הציבור על התנהגותן. לפי עיקרון זה, הסיעות יודעות שהציבור יכול לתגמל או להעניש אותן על התנהגותן, והידיעה הזו אמורה לתמרץ אותם לשרת את הציבור בצורה טובה יותר. כמובן שחשוב שמפעם לפעם יצוצו מפלגות ורשימות חדשות שירעננו את המערכת הפוליטית, ייצגו תפיסות עולם וציבורים חדשים ויזרימו "דם חדש" למערכת הפוליטית, אבל ככלל – תפקוד תקין של המערכת הפוליטית דורש רמה גבוהה-יחסית של יציבות. במצב של חוסר יציבות קיצוני, שבו חלק ניכר מהרשימות מתחלפות או משתנות בין בחירות לבחירות, נפגעת מאוד האחריותיות של נבחרי הציבור. מצב כזה גם מבלבל את הציבור, כיוון שהוא יוצר תחושה כללית של "בלגאן" במערכת הפוליטית וקושי להבחין בין רשימות שונות, והדבר עלול להשתקף בירידה בשיעורי ההצבעה ובחוסר אמון כללי במערכת הפוליטית.
כאמור, אף שבעיקרון רשימות משותפות עשויות לתרום למערכת הפוליטית, הרי שלשם כך נדרשת המשכיות. לעומת זאת, פיצול הרשימות במהלך הקדנציה, או חוסר המשכיות שלהן בין בחירות לבחירות, הן תופעות מזיקות. בהתאם לכך, בחנתי את הרשימות המשותפות שנבחרו לכנסת בישראל מאז 1992, וסיווגתי אותן ל"רשימות יציבות", שהתמודדו באותה מסגרת לפחות ב-2 מערכות בחירות רצופות, ו"רשימות לא יציבות". ציינתי במיוחד פיצולי סיעות של רשימות משותפות לפי המפלגות שהרכיבו אותן שהתבצעו בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת (אך טרם פיזור הכנסת).
רשימות לא-יציבות
- הליכוד-גשר-צומת (התמודדה ב-1996)
- חד"ש-בל"ד (1996)
- ישראל אחת (1999) – הסיעה התפצלה בשנה השנייה לכהונת הכנסת, אם כי שתיים מהמפלגות שהרכיבו אותה, העבודה ומימד, התמודדו ביחד גם בבחירות הבאות.
- בל"ד (ברשימה משותפת עם תע"ל) (1999) – הסיעה התפצלה בשנה הראשונה לכהונת הכנסת.
- האיחוד הלאומי (1999) – הסיעה התפצלה בשנה הראשונה לכהונת הכנסת. שתיים מהמפלגות שהרכיבו אותה, תקומה ומולדת, התמודדו ביחד בבחירות הבאות.
- חד"ש-תע"ל (2003)
- מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר (2003)
- האיחוד הלאומי (ברשימה הכוללת גם את ישראל ביתנו) (2003) – המפלגות שהרכיבו את האיחוד הלאומי (תקומה, מולדת, ציונות דתית לאומית מתחדשת) התמודדו ביחד בבחירות הבאות, ברשימה משותפת עם המפד"ל.
- האיחוד הלאומי-מפד"ל (2006) – שתיים מהמפלגות שהרכיבו את האיחוד הלאומי (תקומה ומולדת) התמודדו ברשימה משותפת בבחירות הבאות.
- האיחוד הלאומי (2009)
- הליכוד-ישראל ביתנו (2013) – הסיעה התפצלה במהלך השנה השנייה לכהונת הכנסת
- המחנה הציוני (2015)
- הרשימה המשותפת (2015) – ארבע המפלגות שהרכיבו אותה התפצלו לשתי רשימות שהתמודדו בבחירות הבאות
- חד"ש-תע"ל (2019 א') – שתי המפלגות התמודדו ביחד בבחירות הבאות, במסגרת הרשימה המשותפת.
- רע"ם-בל"ד (2019 א') – שתי המפלגות התמודדו ביחד בבחירות הבאות, במסגרת הרשימה המשותפת.
- איחוד מפלגות הימין (2019 א') – שתיים מהמפלגות שהרכיבו את הרשימה, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, התמודדו בבחירות הבאות במסגרת רשימת ימינה. ואולם עוצמה יהודית, שהייתה חלק מרשימת איחוד מפלגות הימין, התמודדה באופן עצמאי בבחירות הבאות.
- העבודה-גשר (2019 ב') – שתי המפלגות התמודדו ביחד בבחירות הבאות, ב-2020, ברשימה משותפת עם מרצ. גשר ביקשה להתפצל מהרשימה המשותפת זמן קצר לאחר בחירות 2020.
- המחנה הדמוקרטי (2019 ב') – בבחירות הבאות התמודדה רק מפלגה אחת מתוך שלוש המפלגות שהרכיבו את הרשימה המשותפת – מרצ. שתי המפלגות הנוספות, התנועה הירוקה וישראל דמוקרטית, לא התמודדו כלל (אם כי יאיר גולן, שבבחירות 2019 ב' ייצג את ישראל דמוקרטית במסגרת הרשימה המשותפת, חבר למרצ והתמודד בבחירות 2020 מטעמה).
- כחול-לבן (2019 א', 2019 ב', 2020) – הרשימה אמנם התמודדה ב-3 מערכות בחירות, אך כיוון שהיה מדובר במערכות בחירות צמודות היא לא כיהנה כמעט בכנסת כסיעה משותפת. התפצלה זמן קצר לאחר בחירות 2020.
- העבודה-גשר-מרצ (2020) – גשר ביקשה להתפצל מהרשימה זמן קצר לאחר הבחירות.
רשימות משותפות שעשויות להתגלות כיציבות
- הרשימה המשותפת (2015, לא התמודדה ב-2019 א' ושוב התמודדה ב-2019 ב', 2020)
- ימינה (2019 ב', 2020) – הסיעה התפצלה זמן קצר לאחר בחירות 2019 ב', אך שבה והתמודדה בהרכב מפלגתי דומה בבחירות לכנסת ה-23 במרץ 2020 (הרשימה ב-2020 כללה גם את נציגת מפלגת אח"י, שהוצבה במקום ה-8 ולא נבחרה לכנסת).
מקרים אחרים – רשימות משותפות "פיקטיביות"
- הליכוד (2019 א') (רשימה משותפת עם אח"י) – נציג אח"י היה למעשה נציג איחוד מפלגות הימין, שהוסכם שיתפצל מיד לאחר הבחירות ויחבור לסיעה זו, כפי שאכן קרה.
- הליכוד (2019 ב', 2020) (רשימה משותפת עם כולנו) – כולנו למעשה נטמעה בליכוד, והרשימה מוגשת כמשותפת לצרכי מימון מפלגות בלבד.
רשימות יציבות
- מרצ – ב-1992 וב-1996 התמודדה כרשימה משותפת של רצ, מפ"ם ושינוי. לאחר מכן התאחדו רצ ומפ"ם למפלגה אחת. שינוי לא הצטרפה לאיחוד – אם כי היא לא עזבה את הסיעה במהלך הקדנציה – והתמודדה בנפרד בבחירות הבאות ב-1999 (מלבד פלג בראשות אמנון רובינשטיין, שבחר להצטרף למרצ).
- יהדות התורה – מתפקדת כרשימה וכסיעה אחת ברציפות מאז בחירות 1992 (למעט פיצולים שנעשו בסוף חלק מהקדנציות, ואין להם השפעה ממשית כלשהי). מפלגת מוריה, שחברה לרשימה ב-1992, נעלמה לאחר מכן מהמפה הפוליטית.
- רע"ם-תע"ל – התמודדו ברשימה משותפת בבחירות 2006, 2009 ו-2013, לקראת בחירות 2015 חברו שתיהן לרשימה המשותפת. בבחירות 2019 התמודדו ברשימות נפרדות, ולאחר מכן שוב ביחד במסגרת הרשימה המשותפת.
- העבודה-מימד – התמודדו כחלק מישראל אחת (עם מפלגת גשר) ב-1999, וברשימה משותפת ב-2003 ו-2006. בבחירות 2009 עברה מימד להתמודד ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה.
- הבית היהודי-האיחוד הלאומי (לשעבר תקומה) – התמודדו ברשימה משותפת ב-2013 וב-2015; מאז מתמודדות באותה רשימה משותפת, הכוללת מפלגות נוספות (איחוד מפלגות הימין, ימינה).
המסקנה היא שרק רשימות משותפות בודדות (מבין אלו שהוקמו לאחר בחירות 1992) תרמו לפוליטיקה הישראלית במובן זה שהן איחדו לתקופה ממושכת-יחסית מפלגות שונות. מרצ ויהדות התורה הן הדוגמאות הברורות לרשימות משותפות "מוצלחות", שאיגדו מפלגות נפרדות עם תפיסות עולם ואינטרסים דומים וממשיכות לפעול עד היום. לעומת זאת, בכל קצוות הקשת הפוליטית (מלבד המפלגות החרדיות) אפשר למצוא רשימות רבות שהתפרקו במהלך הקדנציה או לפחות לא המשיכו לקדנציה שנייה, ובכך פגעו בתפקוד הכנסת והממשלה, באחריותיות של הפוליטיקאים והמפלגות ובאמון הציבור במערכת.
חוסר היציבות והפיצולים של הסיעות המשותפת נמשך ואף התגבר במערכות הבחירות האחרונות – כפי שבא לידי ביטוי מובהק בפיצולים שהתרחשו זמן קצר ביותר לאחר הבחירות בספטמבר 2019 (ימינה) ובמרץ 2020 (העבודה-גשר-מרצ וכחול-לבן). יתר על כן, אף אחת מהרשימות המשותפות שנבחרו לכנסת מאז 1992 לא הפכה למפלגה מאוחדת, וזאת בניגוד לדוגמאות בולטות מהעבר: המפד"ל, שהחלה את דרכה כרשימה משותפת של המזרחי והפועל המזרחי בבחירות 1955 (חזית דתית לאומית), והוקמה כמפלגה של ממש ב-1956; מפלגת העבודה, שהחלה את דרכה ברשימה משותפת של מפא"י ואחדות העבודה (המערך "הקטן") בבחירות 1965, והוקמה כמפלגה מאוחדת של שתיהן ושל רפ"י ב-1968; והליכוד – המפלגה החלה את דרכה כרשימה משותפת של חרות והליברלים ב-1965 (גח"ל), שהפכה ב-1973, בצירוף מפלגות נוספות, לרשימת הליכוד, והתאחדה סופית ב-1988.
כדי שרשימות משותפות יתרמו למערכת הפוליטית, יש להעניק להן תמריצים שיעודדו אותן להמשיך את דרכן יחד כסיעה אחת במהלך כהונת הכנסת ולהתאחד בסופו של דבר למפלגה אחת. אלא שהכללים הקיימים כיום דווקא מקלים על רשימות משותפות להתפצל במהלך כהונת הכנסת, ומעודדים אותן שלא להתאחד.
כדי לשנות את המצב הקיים, מומלץ לבצע את התיקונים הבאים:
ראשית, צמצום או ביטול ה"פטור" המלא הניתן כיום לפיצול סיעה משותפת לפי מפלגות קיימות. כאמור, מפלגות החברות בסיעה משותפת יכולות להתפצל ולהקים סיעה חדשה ללא כל סנקציות. לעומת זאת, על פיצולי סיעות אחרים מוטלות סנקציות משמעותיות: אם המתפצלים אינם מהווים לפחות שליש מחברי הסיעה (או שהם מתפצלים בעת מיזוג עם סיעה אחרת, או שזוהי "התפלגות בהסכמה"), הרי שהם מוגדרים כ"פורשים" ומוטלות עליהן סנקציות כבדות – בין היתר, אם לא התפטרו מהכנסת בסמוך למועד העזיבה, הם אינם רשאים לכהן בממשלה במהלך אותה קדנציה, אינם רשאים להתמודד בבחירות הבאות במסגרת רשימה המיוצגת בכנסת המכהנת, ואינם יכולים להקים סיעה חדשה או להצטרך לסיעה קיימת במהלך אותה קדנציה (ולכן הם גם עלולים לאבד את מקומם בוועדות ולא זוכים למימון הוצאות שוטפות). גם אם יותר משליש מחברי הסיעה התפצלו ממנה, אך ההתפצלות מתבצעת בשנתיים הראשונות לאחר הבחירות, המתפצלים אינם זכאים למימון הוצאות שוטפות (אם כי לא מוטלות עליהן הסנקציות החמורות האחרות המוטלות על פורשים).
יש מגוון סנקציות שאפשר להטיל על פיצול סיעות משותפת לפי מפלגות קיימות. להלן כמה דרכים אפשריות לכך – מזו המטילה את הסנקציות הקלות ביותר עד לזו המטילה את הסנקציות הכבדות ביותר:
- השוואת מעמד פיצול סיעות משותפות לפי מפלגות קיימות למעמד פיצול של שליש ומעלה מחברי הסיעה. כלומר – אם מפלגה החברה בסיעה משותפת עוזבת אותה בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת – היא תפסיק לקבל את המימון השוטף.
- הטלת סנקציות משמעותיות על כל מי שמתפצל בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת, לרבות מפלגה שמתפצלת מסיעה משותפת: שלילת מימון שוטף; ושלילת האפשרות להקים סיעה חדשה או להצטרף לסיעה קיימת.
- הגדרת כל מי שמתפצל בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת כ"פורש" – כך שיוטלו עליו הסנקציות החמורות המוטלות כיום על פורשים. יש לשים לב לכך שהטלת סנקציות כאלה או חמורות יותר כמעט ואינה מקובלת בדמוקרטיות מבוססות (פורטוגל היא היוצאת דופן הבולטת). היא גם עלולה במקרים מסוימים להזיק לתפקוד הכנסת והממשלה – מפלגות שהתמודדו ביחד בבחירות, אך במהלך כהונת הכנסת גילו שיש ביניהן פערים אידאולוגיים משמעותיים, "ייכלאו" בסיעה משותפת אחת, מסוכסכת ולא מתפקדת.
- ביטול מוחלט של האפשרות להתפלג לפי מפלגות קיימות (עדיין תישמר אפשרות להתפלגות של למעלה משליש מחברי הסיעה או במסגרת התפלגות בהסכמה).
שנית, ביטול תוספת המימון המוענקת לכל מפלגה עצמאית בסיעה משותפת. מבחינת מימון מפלגות, כיום משתלם יותר לסיעה להיות סיעה משותפת, המורכבת מכמה מפלגות, מאשר סיעה המורכבת ממפלגה אחת. הסיבה היא אופן חישוב המימון השוטף המוענק למפלגות: כל מפלגה המיוצגת בכנסת באופן רשמי על ידי סיעה זכאית לקבל מימון הוצאות שוטפות חודשי, בגובה 6% מיחידת מימון לכל ח"כ + 6% מיחידת מימון אחת. יחידת המימון כיום היא 1,388,600 ₪, ולפיכך 6% מיחידת מימון שווה 83,316 ₪. המימון מוענק למפלגה, ולא לסיעה. לכן, בסיעות המורכבות מכמה מפלגות, כל מפלגה תקבל את המימון בנפרד. כיוון שכל מפלגה זכאית לתוספת חודשית בסכום של 6% מיחידת מימון אחת (נוסף על 6% מיחידת מימון אחת עבור כל ח"כ), הרי שככל שיש יותר מפלגות בסיעה – היקף המימון השוטף של הסיעה כולה גדול יותר. במילים אחרות – כל מפלגה נוספת החברה בסיעה "שווה" תוספת חודשית של 83,316 ₪. לדוגמה, במקרה של הרשימה המשותפת, המורכבת מ-4 סיעות, הרי שכל המפלגות יחד יקבלו, במהלך קדנציה של 4 שנים, כמעט 12 מיליון ₪ שאותם לא היו מקבלות אם היו מתאחדות למפלגה אחת.
קיים אפוא תמריץ כספי ברור למפלגות החברות בסיעה משותפת לא להתאחד, אלא להמשיך לקיים סיעה משותפת. כדי לבטל תמריץ זה, יש לקבוע שבסיעות משותפות, התוספת החודשית של 6% מיחידת מימון אחת תינתן פעם אחת בלבד, לסיעה כולה, ולא לכל מפלגה בסיעה. יצוין שכלל דומה נהוג בכל הנוגע למימון בחירות – שם מוענקת תוספת של יחידת מימון אחת לכל סיעה, ובחוק מצוין במפורש שבכל הנוגע לרשימה משותפת – תוספת זו תינתן פעם אחת בלבד לסיעה כולה.
רשימות משותפות מאז 1992
| שנת בחירות | כמה רשימות נבחרו לכנסת? | כמה מפלגות נבחרו לכנסת? (רק מפלגות רשומות שזכו לייצוג לאחר הבחירות) | כמה מפלגות יוצגו בכל רשימה, בממוצע? (רק מפלגות רשומות שזכו לייצוג לאחר הבחירות) | רשימות משותפות |
| 1992 | 10 | 14 | 1.4 | מרצ (רצ, מפ"ם, שינוי); יהדות התורה (אגודת ישראל, דגל התורה, מוריה) |
| 1996 | 11 | 17 | 1.55 | הליכוד-גשר-צומת; מרצ; יהדות התורה; חד"ש-בל"ד |
| 1999 | 15 | 21 | 1.4 | ישראל אחת (העבודה, גשר, מימד); יהדות התורה; האיחוד הלאומי (תקומה, מולדת, חרות); בל"ד (בל"ד, תע"ל) |
| 2003 | 13 | 19 | 1.46 | העבודה-מימד; האיחוד הלאומי (ישראל ביתנו, תקומה, מולדת); יהדות התורה; חד"ש-תע"ל; מרצ-הבחירה הדמוקרטית; שח"ר (מרצ, הבחירה הדמוקרטית) |
| 2006 | 12 | 18 | 1.33 | העבודה-מימד; האיחוד הלאומי-מפד"ל (המפד"ל, מולדת, תקומה, ציונות דתית לאומית מתחדשת); יהדות התורה; רע"ם-תע"ל |
| 2009 | 12 | 17 | 1.42 | יהדות התורה; רע"מ-תע"ל; האיחוד הלאומי (תקומה, תקווה, ארץ ישראל שלנו; מועמדי מולדת, שלא נבחרו) |
| 2013 | 12 | 16 | 1.33 | הליכוד-ישראל ביתנו; הבית היהודי (הבית היהודי, האיחוד הלאומי-תקומה); יהדות התורה; רע"ם-תע"ל |
| 2015 | 10 | 16 | 1.6 | המחנה הציוני (העבודה, התנועה); הרשימה המשותפת (חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד); יהדות התורה; הבית היהודי |
| 2019 א' | 11 | 19 | 1.73 | יהדות התורה; חד"ש-תע"ל; רע"ם-בל"ד; איחוד מפלגות הימין (הבית היהודי, האיחוד הלאומי; מועמדי עוצמה יהודית, שלא נבחרו); כחול לבן (חוסן לישראל, יש עתיד, תל"ם); הליכוד (הליכוד, אח"י) |
| 2019 ב' | 9 | 21 | 2.33 | כחול לבן; הליכוד (הליכוד, כולנו); יהדות התורה; הרשימה המשותפת; העבודה-גשר; ימינה (הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי); המחנה הדמוקרטי (מרצ, התנועה הירוקה, ישראל דמוקרטית) |
| 2020 (לפי הסקרים) | 8 | 20-19 | 2.37 | כחול לבן; הליכוד (הליכוד, כולנו); הרשימה המשותפת; העבודה-גשר-מרצ; יהדות התורה; ימינה (הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי) |