די למעצר המנהלי

אסור שהמעצר המנהלי ישמש תחליף למשפט הפלילי, ודרך לעקוף את דרישות ההליך ההוגן המאפיינות את המשפט הפלילי. אסור שהמעצר המנהלי יבוא במקום מאמץ חקירתי ומודיעיני בתחום האכיפה הפלילית, כקיצור דרך על רקע של אוזלת יד.

המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"

הממשלה צריכה להלחם, ובמלוא הכח, נגד טרור יהודי. מעשים מזוויעים מהסוג שהתרחש בכפר דומא, המונעים משנאה ומתודלקים בהסתה התופשת את מי שאינם יהודים כתת-אדם, קוראים לתגובה תקיפה ובלתי מתפשרת כנגדם. על הממשלה להשתמש בכל האמצעים החוקיים שלרשותה. עם זאת, יש לציין שהעובדה שצריך היה לקבל החלטת ממשלה מיוחדת על אכיפת החוק נגד טרור יהודי מקוממת – לכאורה, יש בכך הודאה שעד כה, כמדיניות, ישראל השתמשה באמצעים אלה באופן סלקטיבי ומפלה רק כנגד חשודים ערבים.

מקום מרכזי בהחלטה ובשיח סביבה תופסת סוגיית המעצר המנהלי. יש לקוות שאיש לא מעלה בדעתו להפעיל מעצר מנהלי על מי שייתפסו כחשודים ברצח התינוק הפלסטיני ובנסיון לרצוח את משפחתו. מעצר מנהלי של חודשים אחדים או אפילו של שנים בודדות אינו מענה סביר לפשע נתעב של רצח מתוך שנאה. ככל שיאותרו, אין כל בעיה לעצרם לחקירה, וככל שיוגש כתב אישום לא יקשה לעצרם עד תום ההליכים. מעצר מנהלי הוא כלי מניעתי, כאשר אדם מהווה, על פי הטענה, סיכון בטחוני. כלומר, הטענה היא כי העצור מתעתד לבצע מעשים מסוכנים ולכן יש לשימו במעצר.

מובן מאליו שכל עוד כלי זה קיים בחוק הישראלי – הפעלתו חייבת להעשות ללא אפלייה, במקרים מתאימים. אלא שמעצר מנהלי סותר את מושכלות היסוד של שלטון החוק. שלילת חירות האדם, כאשר לעתים אין הוא יודע במה הוא חשוד (ומכאן שאינו יכול להתגונן), על סמך ראיות חסויות ובמעמד צד אחד, פסולה מיסודה. גם תקופת המעצר הכוללת אינה ידועה מראש, ויכולה להתארך – גם אם לא נעשה כך בפועל – ללא גבול.

מעצרים מנהליים בישראל נעשים בפיקוח של בתי משפט. אולם הנתונים מראים כי קשה מאד לבתי המשפט לפקח אפקטיבית. אין מי שיוכל לטעון כנגד הראיות החסויות שמציגה המדינה ובית המשפט, ואין מי שיוכל לסייע בהגנת עצור כפי שרק עורך דינו, הנפגש עימו ביחידות, יכול לעשות. זאת ועוד, על השופטים מוטל עול כבד להחליט, בניגוד לעמדתם של גורמי הבטחון, ולקחת סיכון, גם אם קלוש, לבטחון, על מצפונם.

יש לעשות ההיפך: לשקול את צמצומו, ואף את ביטולו המוחלט, של המעצר המנהלי. ניתן לעשות זאת, במקרים חריגים, כפי שנעשה במקומות אחרים בעולם, באמצעות חלופות פוגעניות פחות של הגבלת תנועה ופיקוח (למשל באמצעות איזוק אלקטרוני). נדרש גם לגבי אמצעים אלה שהעצור ידע מה מיוחס לו כך שיוכל להתגונן, ויש לאפשר לו להיעזר בסנגור מיוחד הרשאי לראות את הראיות החסויות ולשפר את יכולתו להתגונן. יש לזכור שהחוק המאפשר מעצר מנהלי בישראל אמור לחול ב"מצב חירום" – אלא, שמצב חירום הוא מצב השגרה במדינה מיום הקמתה. לא ניתן כלל להצדיק שימוש בשלילה מנהלית של חירות האדם אלא במצב חירום ממשי שבו לא ניתן להפעיל את אכיפת החוק הפלילי.

אסור שהמעצר המנהלי ישמש תחליף למשפט הפלילי, ודרך לעקוף את דרישות ההליך ההוגן המאפיינות את המשפט הפלילי. אסור שהמעצר המנהלי יבוא במקום מאמץ חקירתי ומודיעיני בתחום האכיפה הפלילית, כקיצור דרך על רקע של אוזלת יד.

ראוי לזכור את דבריו של מנחם בגין, אשר מחה על כך שהישוב היהודי, שהתקומם על התקנות המנדטוריות הדרקוניות שאפשרו מעצר מנהלי, החל להשתמש בהן בעצמו, לאחר קום המדינה:
"חוק רע יהיה חוק טוב רק אם יהודים ישתמשו בו? אני אומר שחוק זה הוא רע מיסודו ואינו הופך להיות טוב כשהוא בידי יהודים. [...] אנו מתנגדים לעקרון של מעצר אדמיניסטרטיבי. אין מקום למעצר כזה".