הימין האלים – דרוש שינוי תפיסתי ומבני

שנים של "אילוף" של הימין הפוליטי את המערכת המשפטית, שירותי הביטחון והמשטרה, הביאו לכך שהתגובות שלהם אל מול הימין האלים הן רופסות ואינן שוות ערך לאלה שכנגד טרור פלסטיני. המערכת חייבת לעבוד שינוי תפיסתי עמוק שצריך להתחיל בביטול החלוקה על בסיס לאום בשב"כ.

המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"

שלושה מתנחלים נעצרו בשתיים בלילה בכניסה לכפר סמוע, לאחר שניסו להימלט מהמעצר, כאשר ברכבם נתפס בקבוק עם חומר דליק, כפפות, גפרורים, מיכל עם תרסיס צבע שחור, לום ברזל ועוד. כמה דקות קודם לכן, הוצת רכב של פלסטיני בכפר אל עסג'ה, מרחק של כמה קילומטרים מהמקום, כאשר על חומה סמוכה רוססה כתובת "תג מחיר". העצורים לא מסרו כל גרסה בחקירה, ובסיומה הוגש נגדם כתב אישום. במשך שלוש שנים התנהל נגדם משפט כאשר כל אותה עת הם משוחררים ממעצר. בשבוע שעבר זיכה אותם השופט יואל עדן מחמת הספק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע למרות שבית המשפט דחה את עדויותיהם ורמז כי הן בלתי אמינות.

כמה ימים קודם לכן גזר השופט הבכיר צבי סגל בין שנתיים לשנתיים וחצי שנות מאסר על האחים טוויטו - שני המורשעים בהצתת בית הספר הדו-לשוני בירושלים. לאחר גזר הדין הצהיר אחד האחים כי "היה שווה" לבצע את ההצתה לנוכח העונש שהוטל עליהם.

זהו המסר שמעבירה מערכת המשפט לימין האלים, פעם אחר פעם. עיקרו - סיכוייך להיתפס הם נמוכים מלכתחילה, אם תיתפס – אל תשתף פעולה בחקירה ובכך תגביר את סיכוייך לצאת בזיכוי, ואפילו אם תורשע – העונש שתקבל יהיה הנמוך ביותר ברף הענישה ואולי גם תקבל בסוף חנינה. את המסר הזה לומדים ומשננים הפורעים והטרוריסטים היהודים מזה שנים.

המערכת המשפטית, לרבות פרקליטות המדינה ובתי המשפט, פועלת כך לאחר ש"אולפה" במשך שנים, על ידי הימין הפוליטי, לנהוג ברפיסות מול פורעי הימין האלים. מאז חנינת רוצחי המחתרת היהודית בתחילת שנות התשעים, ועד השתלחות הדי-9 של ח"כ יוגב בבית המשפט העליון בשבוע שעבר – הלחץ המשולב על מערכת המשפט ועל מערכת הביטחון מצד הימין הפוליטי והימין האלים, כולל לחץ אישי על בכיריה – כמו שי ניצן - נותן את פרי הבאושים שלו שוב ושוב.

אולם בכל אלה אין כדי להצדיק את אזלת היד הנמשכת שמגלים שירות הביטחון הכללי והמשטרה כנגד הימין האלים. הצתות חוזרות ונשנות של מסגדים ושל בתי מגורים, אירועי ירי, ועשרות פיגועי "תג מחיר" כנגד רכוש וכנגד אדם שנותרים לא מפוענחים ומבלי שמבצעיהם נותנים את הדין מוטלים לפתחו של שירות הביטחון הכללי והמשטרה שזה ייעודם וזה תפקידם. ההבדל העצום בין הפעולות הננקטות כאשר מדובר בטרור פלסטיני לבין אלו המבוצעות כלפי הטרוריסטים מהימין האלים זועק. נקל לשער כיצד היו כוחות הביטחון פועלים אם משפחה יהודית הייתה נשרפת בשנתה. קל לדמיין את הלחץ הציבורי שהיה מופעל אם בתי כנסת היו מוצתים בזה אחר זה ואת סוג הפעולות שהיו ננקטות על ידי מערכת הביטחון למיגור התופעה ולהבאת מבצעיה לדין.

כישלון נמשך זה של כל המערכת לא יכול להמשיך ולעבור בלא שינוי תפיסתי ומבני עמוק, בראש ובראשונה בשב"כ. המבנה בו פועל השב"כ, המחולק על בסיס לאום בין ה"חטיבה היהודית", האגף האחראי לטיפול בערביי ישראל, חטיבת יהודה וחטיבת השומרון מבטיח, כי "נפרד אינו יכול להיות שווה". הטיפול השונה המבוסס על הבחנה בין יהודים (בישראל או בשטחים) לערביי ישראל, ובין שניהם לסיכול הטרור הפלסטיני בשטחים מחייב שינוי ממשי בדפוסי הפעולה. הטרור היהודי אינו שונה, ובמידה רבה חמור ומסוכן יותר לחברה בישראל מהטרור הפלסטיני. על שניהם צריך לחול דין אחד – החוק הצבאי בשטחים וחוקי מדינת ישראל בשטח ישראל, בלי קריצות ובלי הנחות. אבל לא רק להלכה – גם למעשה, הטיפול בתושבי השטחים, פלסטינים כמתנחלים, צריך להיות תחת יד אחת, חטיבה או אגף אחד שיפעלו על פי אותן סמכויות וכך גם אופן הטיפול באזרחי ישראל – יהודים כערבים. רק כך יימנע, אולי, ההבדל הגדול בין הטיפול בערבים וביהודים, הבדל שהוא שורש הרע בסיכול, בחקירה בתביעה ובמשפט. הגיע הזמן שהמערכת כולה תתעשת.